ארקדי גאידמק הוא מיליארדר שהיגר לישראל בפעם הראשונה ב־1972 ולאחר חצי שנה עבר לצרפת, שם החל להקים עסקים רבים ומפוקפקים, שהגדול ביניהם הוא סחר בנשק בין רוסיה לאנגולה. ממשלת צרפת הגישה נגדו כתב אישום ואז הוא ברח. לאן? לישראל!

בישראל מתחיל גאידמק לקנות נכסים רבים, בהם יצרנית המזון "וילי פוד". זאת בנוסף לכל שאר העסקים שיש לו בשאר העולם: עסקאות נדל״ן בינלאומיות וגם ניצול מחפיר של עובדים בקזחסטאן, במפעל הפוספטים הגדול בעולם ובמכרה זהב שנמצאים שם.

כדי להיכנס ללב התודעה הישראלית החל לפעול בטקטיקה שהובילה את ברלוסקוני האיטלקי, האדם העשיר ביותר באיטליה, אל עבר כניסה לפוליטיקה וניצחון בה: קניית קבוצות ספורט, אחר כך כניסה לפוליטיקה המקומית ובחירתו לראש עיר גדולה, ולבסוף ראש ממשלה. גאידמק החל להיכנס לתודעה הישראלית לאחר שקנה לו קבוצות כדורגל וכדורסל והחל לצבור אהדה בקרב אוהדי הספורט הישראלי.

במקביל לכך החל לתרום כספים (שהוא, אגב, חשוד בהלבנתם), ובמלחמה האחרונה מילא תפקיד שהמדינה היתה אמורה למלא — ניסיון להצטייר כמי שהגן על האזרחים שהיו תחת טילים. אך למעשה הוא חלק מאותה מדיניות ההפרטות והרווח שמסירה את האחריות של המדינה על האזרחים, ולכן היה זה מעשה פופוליסטי שנועד לקדם אינטרסים אישיים שלו, לצבור אהדה בקרב הציבור ולקדם אותו בעתיד כדמות פוליטית.

לפני כמה חודשים הקים גאידמק תנועה בשם "צדק חברתי — התנועה למען שוויון בישראל". זו אותה תנועה שקיימה ביום העצמאות האחרון אירוע ענק עם מופעים ואטרקציות אחרות. כל האירוע היה בעצם תרגיל קידום מכירות עצמי בעזרת דגלים עם שמו של גאידמק וטריקים יחצניים אחרים, שעה שהטייקון עצמו אפילו לא נכח באירוע. גאידמק לא תורם למנגנוני הרווחה, להסתדרות או אפילו למיגון של תושבי שדרות, אלא רק נוקט צעדים פופוליסטיים כדי להריץ את עצמו קדימה.

השם שהוא בחר לתנועה שלו, "צדק חברתי", אינו מקרי. זהו ניסיון ציני לנצל את העובדה שחסרה אלטרנטיבה פוליטית בתקופה שבה המשבר החברתי מעמיק ואנשים מחפשים אלטרנטיבה.

אותו גאידמק שמנסה למכור לנו אשליות של הבחור הטוב שבא "לעזור" ללא כל כוונה פוליטית כבר הודיע על תמיכה בביבי, אותו ביבי אויב העובדים וחלוץ הרס מדינת הרווחה. והוא החל בקמפיין לראשות עיריית ירושלים.

המקרה הזה הוא לא תופעה תלושה ובלתי הגיונית — הוא הכרח בחברה קפיטליסטית שבה המדינה מתנערת מהאחריות שלה לאזרחים ומחלקת את כל הנכסים והמוסדות לבעלי הון ואנשים פרטיים.

גאידמק הוא דוגמה קיצונית של הקלות שבה ניתן לתרגם הון לשלטון, וחושף בצורה הברורה ביותר את טבעו של הקפיטליזם.

האיש הזה, שמנסה לצייר את עצמו כתמים וטוב לב הוא חסיד ההפרטות וחלק מאותו מיעוט שנהנה מהן.

בזמן שהוא טוען שהוא נלחם למען שוויון בישראל, הוא מרוויח מיליארדים על גב העובדים שלו, דבר שמנציח את חוסר השוויון. למי מאיתנו יהיו אי־פעם הכסף והנכסים שיש לו?

אנחנו צריכים להילחם בתופעות מהסוג זה, ולא לאפשר לאנשים ציניים לתפוס טרמפ על גבנו, ציבור העובדים. המדינה לא תדאג לנו.

את הוואקום שגאידמק מנסה למלא למענו בלבד צריכה למלא תנועת עובדים לוחמנית ובלתי מתפשרת, שלא תשתף פעולה עם הפוליטיקאים ובעלי ההון שדורכים עלינו.

אנחנו צריכים תנועת עובדים גדולה וחזקה שתעצור את ההפרטה, תעביר את השליטה בחברה אלינו, ציבור העובדים ותבטיח את ביטחוננו.