מפעל המזגנים של "תדיראן מוצרי צריכה" בעפולה הוקם בשנת 1981, והופרט מידי ההסתדרות הישנה בשנות ה־1990 כחלק מקונצרן "כור". בשנת 2000 עוד עבדו במפעל כ־1000 עובדים. בשנת 2004 רכש תאגיד הענק האמריקני בתחום הקירור והמזגנים Carrier את פעילות ייצור המזגנים של תדיראן, ולאחר שסגר בשנים האחרונות כ־40 מפעלים ברחבי העולם והעתיק אותם לסין, החליט באחרונה לסגור גם את מקומות העבודה שבבעלותו בישראל.

"אני מבין את הבעלים, שהכול מתחיל ונגמר אצלם ברצון להרוויח יותר, אבל גם הם יודעים שהמפעל הזה רווחי" אומר יעקב אורון, שעובד במפעל כבר 21 שנה (ynet, 07.08). כ־350 עובדי המפעל עומדים לאבד את מישרתם בגלל שבעלי המפעל מעוניינים להרוויח יותר באמצעות ניצול עובדים בסין.

שולה דהן שעובדת במפעל כבר 16 שנה, לצד בנה וכלתה, ושבן־זוגה משמש ספק של המפעל כבר 27 שנה, שואלת "מה יהיה הסוף? איך נסתדר כאן בצפון? ממה נחיה? אין לנו תעסוקה אחרת. הסיפור של תדיראן, זה לא רק המפעל על 350 עובדיו, אלא הרבה מאוד ספקים מסביב. אנשים שעובדים בהסעות, בתי דפוס וחדר האוכל. אם המפעל ייסגר, כולם ייפגעו" (שם).

קרייר מצוי בהתדיינות עם תאגיד "קריסטל" לגבי מכירת פעילות המזגנים, אבל קריסטל לא צפויה להחזיק בפס־ייצור בישראל, כך שהמפעל עתיד להיסגר גם לאחר המכירה. קריסטל הודיעה בתחילת אוגוסט כי כבר באפריל חתמה על מיזכר הבנות עם "תדיראן קרייר" לגבי הרכישה, אך קרייר התנה זאת בשמירת המגעים בסוד — תנאי שהתקבל למרות שקריסטל היא חברה בורסאית החייבת בדיווח על עיסקאות.

הנהגת ההסתדרות תומכת בפיטורים

זאב ליברמן, יו״ר מרחב העמקים בהסתדרות, מבהיר שהנהגת ההסתדרות מזדהה עם החלטת הבעלים ולא רואה טעם להילחם על פרנסת העובדים: "לומר לך את האמת, אם אני הייתי הבעלים אולי גם אני הייתי מעביר את הייצור לסין למרות שהמפעל עדיין רווחי. הרי זה עולה שם חצי מחיר, וזה אומר הרבה יותר מיליונים ברווח. לצערי זהו מפעל המזגנים האחרון שמייצר בישראל, וכמו שהטקסטיל בארץ נגמר כך גם הענף הזה" (גלובס, 06.08).

כך מדבר נציג בכיר בהסתדרות שאמור לדאוג לאינטרסים של העובדים ולא לניפוח הכיסים של בעלי־הון. אין זה מפתיע. למעשה הנהגת ההסתדרות בראשות עופר עיני מייצגת באופן עקבי את האינטרס של קבוצות ההון הגדולות ולא של העובדים. זו אותה ההנהגה שנידבה את העובדים במשק לוותר על חלק משכרם לטובת קרן סיוע למפעלים במצוקה — במקום לדרוש שבעלי המפעלים ישלמו, ובמידת הצורך שאותם מפעלים יועברו לבעלות ציבורית — וכעת היא נותנת את ברכתה לפיטורים המוניים במפעל רווחי.

אחת הסיבות שחוסלה תעשיית הטקסטיל בארץ היא סירובה של ההסתדרות להילחם אז בנחישות לשמירת המישרות. זהו אומנם לא מפעל המזגנים האחרון שמייצר בישראל בינתיים, אבל אם הדברים תלויים בהנהגת ההסתדרות, תחוסל גם תעשייה זו, והרי דבריו של זאב ליברמן מביעים המלצה לכך.

עוד פנינה מבית מרחב העמקים בהסתדרות כפי שפורסם בדה־מארקר (06.08): "ויטה פרי גליל ועוף העמק הם מפעלים ישראלים שקרסו וכול מה שהיה צריך לעשות הוא למצוא משקיעים אחרים שירכשו אותם ויזרימו להם הון... תדיראן קרייר מצוי בבעלות של חברה אמריקאית...". ממתי התפקיד של איגוד עובדים הוא למצוא משקיעים למפעלים קורסים? תפקידו הבסיסי של איגוד עובדים הוא לארגן ולתמוך בעובדים במאבק על תנאי העבודה ומקור הפרנסה שלהם.

למרות ההפקרות מצד הנהגת ההסתדרות, המאבק הזה, שהעובדים מכנים "הקרב על הבית", לא אבוד. הקמת מטה מאבק עצמאי על־ידי העובדים, נקיטת צעדים אירגוניים בטווח המיידי ופנייה ישירה לצעדי סולידריות מצד ועדי עובדים, ואירגוני עובדים אחרים ותומכים, יוכלו לאלץ לבסוף את הבעלים והממשלה לקבל את הדרישה הברורה שאומרת: העובדים לא ישלמו בפרנסתם כדי שכמה בעלי־הון יוכלו לגרוף רווחים שמנים יותר על גב כוח עבודה זול יותר בסין — אם הבעלים לא מוכנים לחזור בהם, אז הכרחי להעביר את המפעל לבעלות ציבורית, תחת ניהול דמוקרטי בידי העובדים.