אמנם מדובר במאבק שלא זוכה כמעט לסיקור תקשורתי, אבל כבר חודשים ארוכים נאבקים כמאתיים רוכלים ממזרח וממערב ירושלים, בעלי באסטות וקיוסקים ישראלים ופלסטינים, חרדים וחילונים, נגד מדיניות העירייה בראשות ניר ברקת, המבקשת לנשל אותם ממקור פרנסתם.

הרוכלים היו תלויים בעסקם הזעיר במשך עשרות שנים. לכולם עד לפני זמן לא רב היה רישיון חוקי מהעירייה שהתחדש בכל שנה, כולם שילמו חשבונות ומיסים, עבדו ופרנסו את משפחותיהם. אך לפני כשנה התברר שהאנשים האלה ודרך פרנסתם מפריעים למישהו בעירייה. הרישיונות של כולם כאחד לא חודשו, ולרוכלים נמסר כי עבודתם הוצאה אל מחוץ לחוק ואינה רצויה בשטחי העיר. לרוכלים לא מוצעת כל עבודה חלופית.

העירייה, שכבר הרסה בחודש אוקטובר האחרון באסטה שפעלה ברישיון במשך 40 שנה במזרח העיר, מטילה על הרוכלים קנסות, מחרימה מהם סחורה ומאיימת לחסל לחלוטין את הענף.

הרוכלים פשוט לא מעניינים את ניר ברקת, בעל־ההון מתחום ההייטק שמכהן כראש העיר בשנתיים האחרונות. מדיניות העירייה בראשות ברקת לא חותרת להילחם בעוני הכבד בעיר, ובייחוד במזרחה, אלא להילחם בעניים, ברובם פלסטינים, מזרחים וחרדים. כך תוכל העירייה לכאורה "להכניס סדר", "לנקות את הרחובות", ולהפוך את העיר לאטרקטיווית עבור "אנשים איכותיים", כלומר אמידים כלכלית, על חשבון תושבי העיר. ככל הנראה התוכנית נועדה גם להסיט את צרכני הבאסטות לטובת בעלי העסקים הגדולים והבינוניים בעיר.

המלחמה שהכריזה עיריית ירושלים על הרוכלים בעלי הדוכנים היא לא רק צעד אכזרי נגד עוד קבוצה של אנשים עובדים, אלא מהווה סימפטום נוסף לבעיה הגדולה. כמו הממשלה הניאו־ליבראלית, גם בעיריית ירושלים ההון והשלטון הם אחד, והיא פועלת בכפוף להיגיון עולם העסקים הקפיטליסטי ולא לצרכים החברתיים.

כמו הרוכלים מירושלים, אף אחד מאיתנו לא יוכל להבטיח את עתידו ללא מאבק. הרוכלים ממזרח וממערב העיר התארגנו במסגרת ועד פעולה משותף, קיימו כבר מספר הפגנות ומתכננים כעת להרחיב את המאבק.