לטייקונים ולאליטה הפוליטית־צבאית שמשרתת אותם אין כל פתרונות ממשיים למצוקות הכלכליות־חברתיות השורשיות שהביאו להפגנות הגדולות ביותר בישראל עד היום. כמו מקביליהם בארצות האזור ובשאר העולם, יש להם צורך אינסטינקטיווי בניצול וליבוי מתחים מפרידים בקרב ההמונים בחברה, תוך טיפוח רגש פטריוטי־לאומני ומיתוס של "ערבות הדדית" בין העושקים לעשוקים.

חרף כל הגינויים בממסד הישראלי לאלימות מצד גורמי ימין קיצוני בשטח, את הרוח הגבית מקבלים גורמים אלה מההסתה הלאומנית־גזענית שמובילה האליטה הישראלית, ובפרט באמצעות קבלני־הביצוע הפוליטיים שלה בממשלה ובכנסת.

הימין הקיצוני מבקש לחבל בכל נטייה בשטח למאבק משותף של יהודים וערבים־פלסטינים מהשורה לשיפור מציאות החיים. בכך עושים פעילי הימין הקיצוני שירות נאמן לאליטה השלטת, גם אם זו מתנערת מהם לרוב. הם פוגעים בעובדים והעניים הפלסטינים, ובמקביל מסכנים גם את העובדים והעניים הישראלים כשהם "מחממים" את הסכסוך הלאומי, מסיתים נגד מיעוטים וזורעים פירוד במאבקים החברתיים.

מסעי אלימות, הרס וביזה

5,000 עצים בקירוב הושמדו בגדה המערבית ובמזרח ירושלים על־ידי מתנחלים בחודשים ספטמבר־אוקטובר, תחילת עונת המסיק. לפי נתוני ארגוני חקלאים פלסטיניים וארגון הסיוע Oxfam, כמות שמן הזית שתופק השנה צפויה לצנוח עד כדי מחצית בהשוואה לאשתקד.

מסעי ההרס, הביזה, ההשתלטות על קרקעות והתקיפות הברוטאליות של תושבים פלסטינים, ובייחוד של חקלאים, על־ידי מתנחלים, לעתים קרובות תוך שימוש בנשק חם, הם עניין של שגרה בגדה המערבית.

מספר העצורים וכתבי האישום בעקבות תקיפות אלה הוא אפסי. נדיר שנגד מתנחלים נעשה שימוש באלות, גז מדמיע וקליעים מצופי גומי, כפי שנעשה דרך קבע כלפי מפגינים ומפגינות פלסטינים וישראלים נגד הכיבוש וההתנחלויות ולמען שלום.

אף שפשיטות קבוצתיות שמבצעים מתנחלים חמושים על יישובים פלסטיניים אינן בשלב הזה מסעי טבח, פשוט מכיוון שלמתנחלי הימין הקיצוני יש מה להפסיד מכיוון כזה, הן כן מגיעות לכדי רצח.

כך למשל בינואר השנה נורה בראשו למוות — ללא "מחתרת בת־עין" וללא התארגנות חשאית — יוסף א־ח׳ליל, בן 15 מבית־אומר, במהלך מיני־פוגרום כזה שביצעו מתנחלי בת־עין בכפר ס׳פא (יום לאחר שבאזור שכם רצח מתנחל את עודיי מאהר, בן 19 מעיראק־בורין).

ב־23 בספטמבר, יום הנאומים של עבאס ונתניהו באו״ם, נהרג עיסאם בדראן, בן 34, בעקבות פלישה של כמאתיים מתנחלים ליישוב קוסרא שמדרום לשכם. הוא נורה מאש כוח צה״ל שהגיע למקום להגן על המתנחלים. קרוב לאלף עצים השחיתו המתנחלים בגדה המערבית בשבוע האחרון של ספטמבר, מחציתם בקוסרא.

טרור המתנחלים הוא בעיקרו טרור של אדונים כנגד עבדים, שזוכה לחופש פעולה מיוחד בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. הוא משתלב בפעילות נמרצת גם בתחומי ישראל ל"ייהוד הארץ" (שם קוד לנישול האוכלוסייה הפלסטינית), תוך הלהטת הסכסוך הלאומי. ליבוי הסכסוך הוא המטרה האולטימטיבית של פיגועי החבלה הפרובוקטיוויים, בין אם מדובר במסעדה ביפו או במסגדים ביישובים בגדה המערבית ובתחומי הקו הירוק.

תוצר של מדיניות ממשלתית

ב־11 באוקטובר הרס צה״ל בפעם השלישית את המסגד ומספר בתים בח׳ירבת ירזה שבצפון בקעת הירדן (שטח C). מנתוני סוכנות אונר״א של האו״ם עולה כי בתשעת החודשים הראשונים של 2011 נהרסו 391 מבנים פלסטיניים בשטח C, כולל בארות מים, ועקב כך הושלכו מבתיהם 737 תושבים, מחציתם ילדים.

גם מהבחינה הכלכלית, המתנחלים לא מסוגלים להתחרות בממשלה, שבהינף יד יכולה לגרום לעיכוב בהעברת כספי מסים פלסטיניים, ובעקבות כך להלנות שכר לעובדי הרשות. דו״ח שפירסמו בספטמבר משרד הכלכלה ברשות הפלסטינית והמכון למחקר יישומי בירושלים (ARIJ) אמד את נזקי הכיבוש למשק הפלסטיני בשטחים הכבושים ב־6.9 מיליארד שקל בשנת 2010, השקולים ל־85% מהתמ״ג (סך התוצר שמייצרים העובדים הפלסטינים בגדה וברצועה בשנה, למעט בהתנחלויות).

דמעות התנין והגינויים הצבועים מצד נציגי המדינה ומצד הקצונה הבכירה בצה״ל ביחס לפעולות הנפיצות יותר של הימין הקיצוני נובעים מחששם מפני התלקחות של מחאה פלסטינית נרחבת כנגד הגזל והדיכוי הלאומי והחברתי, במיוחד בעת שההמונים בארצות האזור עדיין בתזוזה בניסיון לשפר את מצבם. הגינויים גם נובעים מעצבנות בממסד בשל נכונות מוגברת של פעילי הימין הקיצוני להתעמת עם המדינה.

פינוי מאחזים

בהוראת בג״ץ — שבתגובה לעתירות מורה מדי פעם לממשלה לבצע תיקונים קוסמטיים באופן הביצוע של מדיניות כללית של גזל ונישול — הממשלה אמורה לפנות במהלך החודשים הקרובים מאות מבנים במאחזים, כולל את מאחז מגרון, הנחשב לגדול ביותר.

הממשלה מנסה להקים ועדה ש"תכשיר משפטית" מאחזים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית. רגע לאחר שהממשלה אישרה בניית 2,000 יחידות דיור חדשות בהתנחלויות (בתגובה לקבלתה של הרשות הפלסטינית כחברה בארגון התרבות והמדע של האו״ם), אותת נתניהו בתחילת נובמבר כי אם הממשלה לא תצליח להתחמק בתרגיל משפטי, היא תיאלץ לבצע פינויים.

עבור המתנחלים מדובר בצעד משמעותי יותר מתרגיל הגבלת הבנייה הזמנית בהתנחלויות הגדה המערבית ב־2010, ותחת הלחץ של לובי המתנחלים הקואליציה הלאומנית־קיצונית תעשה הכול כדי לטרפד או למזער את המהלך. כפי שהבהיר אחד משרי הליכוד בעילום שם (חדשות נענע10, 9.11): "אם יהיה פינוי, הוא יהיה רק של כמה פחונים סימבוליים, לא בתי קבע... המדינה היתה שותפה בהקמת מגרון, זה לא מאחז שהוקם בלילה".

ראש בראש עם ההיסטוריה

הקטטות בין רשויות המדינה לפעילי הימין הקיצוני יימשכו, ואולי "המחלקה היהודית" בשב״כ תעבוד מספר שעות נוספות ועוד מספר רבנים כהניסטים יזומנו לשימועי נזיפה, אך עיקר הצעדים נגד פעילי הימין הקיצוני בסך הכול נועדו לרסן, לא לרמוס אותם.

האליטה השלטת בישראל ממשיכה בסופו של יום להישען על המתנחלים, ובפרט על הגרעין האידיאולוגי, לצורך הגברת האחיזה בשטח ולהשפעה על גבול עתידי אפשרי עם מדינה פלסטינית, במיוחד באזור ירושלים.

המגמה ההיסטורית של התעצמות ההתנגדות לכיבוש ולדיכוי הלאומי של הפלסטינים, בד בבד עם התעוררות ההמונים ברחבי המזרח התיכון להתנערות ממנגנוני דיכוי, קוצבת גם את שנותיו של מפעל ההתנחלויות בגדה המערבית. תחזוקתו על־ידי מדינת ישראל תמשיך להפוך ליותר ויותר יקרה פוליטית וכלכלית. עם זאת, האליטה השלטת לא תוותר על ה"גושים" ותשתדל לדחות ככל האפשר כל תרחיש של פינוי התנחלויות.

גם אם יבוצע פינוי ראוותני של כמה מאחזים בחודשים הקרובים כדי ליצור רושם של "אכיפת החוק", הדבר לא יגרום לממשלה לסטות מהליכה ראש בראש עם ההיסטוריה. להפך, בחסות המולת הפינויים והעימות עם הכהניסטים יחוזק שוב מפעל ההתנחלויות, על רקע סבב ריאקציה נוסף שיובילו המתנחלים — כפי שב־2008 החלו לארגן את קמפיין האלימות "תג מחיר" בעקבות סבב פינויי מאחזים סמלי (ראו בנושא זה את הכתבה "פוגרומצ׳יקים" מהתוכנית "המגזין" בערוץ 10, 22.10).

ארגון הגנה עצמית

טרור המתנחלים והימין הקיצוני מעלה את הצורך בארגון הגנה עצמית אפקטיווית ביישובים פלסטיניים ביומיום, ובפרט סביב פעילות חקלאית פלסטינית וסביב הפגנות של פלסטינים וישראלים נגד הגזענות, הכיבוש וההתנחלויות ולמען שלום.

בקוסרא הקימו התושבים בתחילת ספטמבר ועדת שמירה בתיאום עם הרשות הפלסטינית. זמן קצר אחר־כך הקימה ועדת התיאום של הוועדות העממיות בגדה המערבית ארגון שמירה חדש תחת הכותרת "מסרבים למות בשקט". בעקבות הצתת המסגד בטובא־זנגרייה הקימו תושביו, יחד עם תושבי יישובים ערביים־פלסטיניים נוספים בגליל, ארגון שמירה מקביל.

בינתיים ועדות השמירה החדשות עוסקות בסיורים, תצפיות, תיעוד והתראות. בניגוד למאבטחי התנחלויות ולמאבטחי "יישובים קהילתיים" רבים בישראל, הן אינן נושאות כל נשק אבטחה בסיסי להגנה עצמית, אפילו לא תרסיסי גז מדמיע, שוקרים או אלות. הן מסתמכות על התראה בפני המשטרה הישראלית או הפלסטינית. כפי שמלמד הניסיון הטראגי בקוסרא, משמר קהילתי במתכונת כזאת אינו מספיק כדי למנוע פגיעה ביבול חקלאי ואבידות בנפש.

דרוש הרבה יותר מכך כדי למגר את מסע הטרור של הימין הקיצוני הישראלי, שברשותו דווקא ישנם רובים, כלבי תקיפה והכשרה צבאית. במטרה להפחית את רמת האלימות, יש לתמוך בזכות של התארגנויות משמר קהילתי פלסטיניות להחזיק בנשק אבטחה. פעילי ופעילות המשמר הקהילתי צריכים להיות כפופים לחלוטין להחלטות של ועדות עממיות דמוקרטיות בכל יישוב, ולהיבחר באופן דמוקרטי עם אפשרות להדחה בכל עת.

בניית חזית רחבה בשטחים הכבושים שתכלול נציגים של ועדות מקומיות, של ועדי עובדים, של התארגנויות הצעירים ("ה־15 במרץ") ושל תנועות שותפות תוכל לסייע באופן משמעותי לארגן את המאבק לשחרור לאומי וחברתי ולמען שלום, וכמו כן על רקע הריק הפוליטי משמאל, להציב אסטרטגיה חלופית ואפקטיווית למבוי הסתום שמציעים לפלסטינים הן הפת״ח והן החמאס.

המאבק לצדק חברתי ושלום

סילוק סכסכני הימין הקיצוני מכול מאבק הוא הכרח עבור התנועה החברתית בישראל. נחוצים סולידריות ושילוב כוחות חוצי־גבולות במאבק לפרנסה בכבוד, חיי רווחה ושלום.

לצד הדרישות החיוניות לסיום ההעסקה הקבלנית ותהליכי ההפרטה, הארגונים החברתיים וארגוני העובדים בישראל צריכים לא להסתפק בגינויי גזענות מקובלים, אלא לפעול לחיזוק המאבק נגד הסכסכנות הלאומנית־גזענית, טרור הימין הקיצוני ואלימות המתנחלים.

אסטרטגיה מנצחת למאבק משותף של ישראלים ופלסטינים מהשורה צריכה גם להישען על תמיכה בדמוקרטיה ושוויון זכויות מלא, כולל הזכות להגדרה עצמית, והתנגדות לכל צורות הדיכוי כלפי הפלסטינים, כולל הכיבוש וההתנחלויות.

התנועה החברתית בישראל לא תנצח בנפרד מהמאבק לשלום, והמאבק לשלום לא ינצח בנפרד מהתנועה החברתית בישראל. ללא מאבק לשינוי סוציאליסטי של החברה, המציאות של משבר חברתי מחריף והרעה בתנאי המחייה תמשיך לאפשר לווירוס החברתי של הימין הקיצוני לשגשג ולהסיח את הדעת מהאויב העיקרי, שלטון ההון בחברה.