16 בפברואר 2012

לכבוד גילה אדרעי, יו״ר ועד עובדי רכבת ישראל

גילה, חברה יקרה,

הגיעו לידינו ידיעות מהעיתונות אודות מאבקכם מול הנהלת רכבת ישראל, המעבידה שלכם, ובכלל זה ידיעות לגבי ההתקפות החמורות על ההסכמים הקיבוציים, על הבטיחות ועל תנאי ההעסקה. נודע לנו גם כי בית־הדין לעבודה הטיל עלייך ועל שניים מעמיתייך קנס של 10,000 ש״ח בגין הובלת צעד "לא חוקי" של שביתה כנגד התוכניות להפריט ולהעביר את עבודתכם לקבלני "מיקור־חוץ" ולשבור את ההסכם הקיבוצי.

אני כותב לך כנשיא האיגוד הארצי של עובדי הרכבת, הים והתחבורה (RMT), איגוד עובדי הרכבת הגדול בבריטניה, בכדי לבטא את הסולידריות שלנו עם מאבקכם.

בריטניה הייתה אחת המדינות הראשונות בעולם שהלכה בדרך זו של הפרטת הרכבת, כפי שהציעו הגורואים של הניאו־ליברליזם בשנות ה־1990. כיום בבריטניה הסבסוד הציבורי שניתן לתעשיית הרכבות המופרטת מגיע ל־5 מיליארד ליש״ט בשנה (30 מיליארד ש״ח), בהשוואה לפחות ממיליארד ליש״ט בשנת 1989 — ועדיין, תעריפי הנסיעה בבריטניה הם הגבוהים ביותר באירופה, אם לא בעולם. כמובן שניסוי הפרטת הרכבת הפך להזדמנות עבור עורכי־דין, רואי־חשבון, יועצים, מחזיקי מניות ומנהלים ברכבת להתעשר על חשבון הציבור.

מנקודת המבט של עובדי הרכבת, ההפרטה הביאה להחמרת חוסר הביטחון התעסוקתי ולהוצאתן של מישרות לידי קבלנים חיצוניים במטרה להחליש את כוחו של המו״מ הקיבוצי; בו־זמנית, סבלנו גם משורה של "תאונות" שהיו ניתנות למניעה ולצפייה מראש. מקורן של תאונות אלו הוא במנטליות הפיצול לגורמים, העדפת הארעיות ו"הרווחים מעל לכל" שמאפיינת את השוק. רק אתמול (15 בפברואר) ציינו את יום השנה ה־8 לאסון טבאיי (Tebay) שבמהלכו נהרגו ארבעה מחברינו כאשר קרונוע — שהבעלות והתחזוקה עליו הועברו לידי קבלן פרטי שחיבל בפועל בבלמים — "ברח" במורד הגבעה הישר לתוך קבוצת עובדים שביצעה באותה העת עבודות במסילה.

איגוד התחבורה בבריטניה מריע לך ולכל עובדי רכבת ישראל שקמים להילחם בוונדליזם "השוק החופשי" הזה.

אני מקווה שתמסרי את ברכות הסולידריות החמות ביותר שלנו לכל עובדי הרכבת ומשפחותיהם ממזכ״ל האיגוד, בוב קרואו, ומכול חברי המזכירות הארצית של האיגוד.

אם איגוד ה־RMT יכול לסייע לכם בדרך כלשהי, בבקשה הודיעו לנו.

שלך בסולידריות,

אלכס גורדון,

נשיא איגוד עובדי הרכבת, הים והתחבורה (RMT), בריטניה