ב־28 באפריל צוין יום הזיכרון הבינלאומי של העובדים, שנועד להנציח את קורבנות תאונות העבודה ולקדם מאבק לשיפור בטיחות ובריאות העובדים. במסורת החשובה הזאת החלו איגודי עובדים בקנדה בשנת 1984 והיא התפשטה מאז ברמה הבינלאומית.

לפני נתוני ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), מדי שנה מתים כשני מיליון עובדות ועובדים כתוצאה מתאונות ומחלות הקשורות בעבודה — כ־6,000 עובדים ועובדות בכל יום. 89% מההרוגים הם מסדנאות היזע והמכרות בעולם הניאו־קולוניאלי, אך גם בכלכלות המפותחות יותר מופקרים חייהם של עובדים. יותר אנשים מתים כתוצאה מתנאי עבודתם מאשר כתוצאה ממלחמות ומפיגועי טרור.

בשנת 2011 נהרגו בישראל 64 עובדים, וזהו הנתון הגבוה ביותר בעשור האחרון (ראו בדו״ח תאונות העבודה הקטלניות לשנת 2011 של משרד התמ״ת). מדובר בקצב של יותר מהרוג אחד בכל שבוע. מדי שנה נפצעים בישראל כ־60,000 פועלים בתאונות עבודה. לפי כלכליסט, 4% מכוח העבודה בישראל הם פלסטינים מהשטחים הכבושים ומהגרי עבודה, אך שיעורם בקרב הרוגי תאונות העבודה הוא 28%.

ארגון כוח לעובדים פירסם כרזה לרגל יום הזיכרון של העובדים ובה נכתב כי "ועד עובדים פעיל ומעורב, הלוקח חלק בעיצוב תנאי ההעסקה ותנאי העבודה מהווה גורם מרכזי בשמירה וביישום כללי הבטיחות והבריאות במקום העבודה". אנחנו מצטרפים לקביעה חשובה זו. יש לפעול להגברת הפיקוח המאורגן מצד העובדים בכל מקום עבודה.

ראוי לציין כי תהליכי ההפרטה מגבירים באופן מוכח את הסכנות הבטיחותיות במקומות העבודה, שכן בעלי ההון נוטים "לחסוך" על בטיחות כדי להגדיל את רווחיהם. זו למשל אחת הסכנות שבתהליך ההפרטה של הרכבת. קידוש מניע הרווח על־ידי השיטה הקפיטליסטית בכללותה הוא בפני עצמו גורם המעודד תאונות בעבודה וזלזול בחיי העובדים. סוציאליסטים פועלים למען חיזוק איגודי העובדים, למען דמוקרטיה במקומות העבודה, ולמען הלאמת הבנקים, משאבי הטבע ותאגידי הענק והעברתם לניהול ופיקוח דמוקרטיים על־ידי ארגוני העובדים, כחלק ממאבק לשינוי סוציאליסטי של החברה.