תנועת מאבק סוציאליסטי מזדהה עם הקורבנות משני צדי הגדר, עם מצוקת היושבים במרחבים המוגנים ומצוקתם של מי שאין להם מרחבים מוגנים, עם הפצועים שחלקם היו בסך־הכול בדרכם לעבודה, ועם משפחותיהם של הילדים ובני־הנוער הפלסטינים שנהרגו על לא עוול בכפם. בעוד שאנחנו מתנגדים בתוקף לירי הרקטות חסר־ההבחנה לעבר אזרחי ישראל, אין אנו רואים בתקיפות הצבאיות בשטח הרצועה פעולות הגנה ואנחנו מתנגדים להן באופן מוחלט. עיקר האחריות להסלמה היחסית בחודשים האחרונים ולליבוי הסכסוך הישראלי־פלסטיני בכלל היא של ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו וליברמן, שמנהלת מתקפה מתמשכת — צבאית, מדינית וכלכלית — נגד העובדים, הצעירים ובני־הנוער ברצועה.

בינתיים ממשיכים שרי הממשלה להלום בתופי המלחמה ולהתחרות בינהם בדיבורי הגופרית, במיוחד לקראת הבחירות הפנים־מפלגתיות והבחירות הקרבות לכנסת. השר אבי דיכטר קורא "לפרמט את עזה" ושר הביטחון אהוד ברק התהדר בכך ש"נהרגו להם יותר מעשרים אזרחים ומחבלים מתחילת החודש ועשרות פצועים... אם יהיה צורך, נפעל בהיקף רחב יותר ונדאג שלא יפריעו לנו".

אף שההסלמה משרתת את הממשלה בכך שהיא מסיטה את תשומת הלב מהבעיות החברתיות הבוערות לקראת הבחירות, ממשלת נתניהו בכל זאת חוששת מההשלכות האזוריות והבינלאומיות של מתקפה נרחבת כיום, כמו זו שאירגנה ממשלת ה"מרכז־שמאל" הקודמת בראשות אולמרט, ולכן היא מנסה לתחום את היקף ההסלמה בינתיים. היא מודעת למשל להפגנות מחאה שצעירים במצרים כבר אירגנו בתגובה לתקיפות האחרונות ברצועה, ויודעת שהתפשטות של מחאה בנושא עשויה לזעזע גם את יחסיה עם השלטון המצרי החדש.

מחאתם של תושבים ישראלים על כך שהממשלה מפקירה את ביטחונם מוצדקת בהחלט. עם זאת, יהיה זה בלתי מעשי לצפות מהממשלה הזאת לפיתרון אמיתי למצב הבלתי־נסבל של התושבים, משני צדי הגדר — והבעיה לא תוכל להיפתר רק בצד אחד. ביטחון לתושבי הדרום כרוך גם בביטחון לתושבי רצועת עזה ושום אמצעי צבאי, כולל כיפת ברזל, לא יוכל לשנות זאת באופן מהותי.

האינטרס של העובדים והצעירים משני צדי הגדר הוא לפעול לשיתוף־פעולה במאבק לביטחון הדדי ולצדק חברתי ושלום שוויוני ובר־קיימא.