השבועות הראשונים של שנת 2016 כבר גבו את חייהם של שבעה עובדי בניין בתאונות עבודה. משרד הכלכלה מדווח כי בשנה שעברה נהרגו 35 עובדי בניין בתאונות עבודה, ולפי נתוני הביטוח הלאומי מספר הפצועים הממוצע של חמש השנים האחרונות גבוה מ־7,000 בשנה.

מחצית ההרוגים הם אזרחים ישראלים, ומחציתם מהגרי עבודה ותושבי השטחים הפלסטיניים הכבושים. מעל מחצית מהנפגעים הם עובדים של קבלני משנה ולא מועסקים ישירות (הנתונים נלקחו ממרכז המידע והמחקר של הכנסת).

מטרת הקבלנים וכרישי הנדל״ן היא מקסום הרווח וקיצוץ העלויות, ולכן שמירה על הבטיחות מנוגדת פעמים רבות לאינטרס שלהם. גם עבור ממשלת ההון, תנאי החיים של העובדים אינם נחשבים, ואם מדובר בעובדי קבלן ועוד ערבים־פלסטינים או מהגרי עבודה — אפילו פחות. ממשלת נתניהו לא תקיים מרצונה שום דיון חירום בנוגע לקטל המתמשך באתרי הבנייה.

משרד הכלכלה מעסיק רק 17 פקחים שאחראים על ביטחונם של העובדים באלפי אתרים ברחבי הארץ. נפתלי בנט, בתקופתו כשר הכלכלה בממשלה הקודמת, תיאר את חזונו בתחום הבטיחות: "כשניהלתי חברה, הייתי האבא של העובדים... אין שם [בהיי טק] רגולציות, ואין דיני בטיחות... ולכן הגענו לתוצאות בלתי נתפסות". סביר להניח ששר הכלכלה הנוכחי, בנימין נתניהו, מחזיק בעמדות דומות.

מצב בלתי נסבל זה מוביל לניסיונות התנגדות. מספר ארגונים (קו לעובד, רופאים למען זכויות אדם, מען ועוד) חברו יחד להקמת "הקואליציה למאבק בתאונות הבניין" והצליחו להעלות את החשיפה לנושא. מפלגת חד״ש יזמה משמרת מחאה מול משרד הכלכלה ב־9 בפברואר. המודעות הציבורית והחשיפה התקשורתית יכולות לסייע לקידום התארגנויות העובדים בתחום — ובזה עיקר חשיבותן.

כבר מספר שנים עובדי מנופים פועלים להקמת איגוד ארצי במסגרת ארגון כוח לעובדים. בחודשים האחרונים גם ההסתדרות יזמה התארגנות עובדים בתחום. שתי ההתארגנויות צריכות לשתף פעולה נגד המעבידים והממשלה.

התארגנויות עובדים בכלל ובענף הבניין בפרט הן קריטיות לשמירה על בטיחות ובריאות העובדים. רק לעובדים יש אינטרס אמיתי בשמירה על הבטיחות, ורק לעובדים מאוגדים יש את הכוח להתנגד להוראות הפוגעות בביטחונם.

בישיבת איגוד המנופאים בהסתדרות ב־24 בינואר קרא יו״ר הסתדרות עובדי הבניין והעץ, יצחק מויאל, לעובדי המנופים והעגורנים שלא להסכים לעבוד בתנאי מזג אוויר המהווים סכנת חיים, אולם בפועל עובדים דיווחו כי המעסיקים מאלצים אותם להמשיך לעבוד גם בימי סופה, ואם ולא יסכימו — יפוטרו.

כדי שהצהרות יוכלו גם לקבוע את המציאות בשטח, יש לצאת למאבק להגנה על חיי עובדי הבניין, כולל עיצומים ושביתות שייתנו במידת הצורך גב אמיתי להתארגנות עובדים באתרי הבנייה, יבלמו נסיונות לפיטורים והתנכלויות מצד הקבלנים ויובילו להסכם קיבוצי ארצי, שיכפה על הקבלנים את תנאי הבטיחות הנדרשים.