עובדי הרכבת הקלה בירושלים "אנחנו יד אחת, ערבים ויהודים ביחד למען הדרישות שלנו" ראיון עם יו״ר ועד עובדי הרכבת הקלה, נידאל אטרש, על המאבק האחרון, ההישגים ותנאי העבודה שאיתם מתמודדים הנהגים — ישראלים ופלסטינים ממערב וממזרח העיר 2,156
נהגי הרכבת הקלה בירושלים, ישראלים ופלסטינים ממערב וממזרח העיר, השיגו בנובמבר — בתום מאבק ממושך ולא פשוט — הסכם קיבוצי חדש שעתיד לשפר את תנאי העבודה והשכר שלהם. ההסכם שנחתם בין ההסתדרות לקבוצת סיטי־פס, מפעילת הרכבת הקלה בירושלים, יעלה בתוך שנתיים את השכר השעתי של הנהגים עד ל־44 שקל לשעה, בהתאם לוותק. עובדי החברה המשמשים מדריכים, נציגי שירות לקוחות ועובדי חדר בקרה יועברו מהעסקה על בסיס חוזה אישי להעסקה לפי הסכם קיבוצי זה. במקביל להעלאת השכר הוסכם גם כי החל מינואר 2016 יועברו כל הנהגים המועסקים במישרה מלאה מהעסקה במתכונת שעתית להעסקה במתכונת של שכר חודשי. שוחחנו עם יו״ר ועד עובדי הרכבת הקלה, נידאל אטרש, על המאבק וההישגים ועל תנאי העבודה שאיתם צריכים הנהגים להתמודד, בין השאר על רקע ההסלמה בירושלים. מה הושג בהסכם, וכיצד אתה מעריך את תוצאות המאבק?המאבק היה ממושך ולא פשוט. עם פתיחת המשא ומתן על הסכם חדש בתחילת השנה, ההנהלה היתה מוכנה להעלות את השכר שלנו באחוז אחד בלבד. שלחו אותנו לגישור, וגם משרד הכלכלה והאוצר היו מעורבים, אבל זה לא עזר לשנות את העמדה של ההנהלה. אך בסופו של דבר הצלחנו להשיג העלאה של 22% במשכורת, וזאת בגלל הנכונות של העובדים להיאבק. כל העובדים עמדו מאוחדים, והיו מוכנים גם לשבות במקרה הצורך. גם השביתה שעשינו באוגוסט עזרה לשפר את ההסכם. המשכורת החודשית תשתפר בגלל שעברנו מתשלום שעתי לתשלום חודשי. כל ההפרשות של הפנסיה וקרן ההשתלמות יחושבו מהשכר החודשי. יש לך שכר חודשי מובטח שאתה הולך לקבל בכל מצב. זה אחד ההישגים הגדולים שבאמת רצינו והצלחנו להשיג. הבעיה בהסכם זה העניין של הוותק. ההסכם יהיה טוב בעוד כמה שנים — כשהנהגים יתחילו להרוויח את ה־22% זה יהיה בסדר גמור. אם היו מסכימים שכל נהג יתחיל מ־44 שקל לשעה אחרי שנתיים, אז היינו אומרים שזה הסכם היסטורי כפי שהם מספרים. אבל אנחנו לא עוצרים בזה אלא ממשיכים, כי את כל הדברים שרשומים בהסכם צריך ליישם ולהתחיל לשפר. ההנהלה לא יכולה לצפות רק לחתום על ההסכם ולקבל שקט תעשייתי ללא תנאי. עם כל הכבוד, אנחנו הנהגים, ולא יהיה שקט תעשייתי בלי החלטה של הנהגים. בזמן המאבק דרשתם לשפר את תנאי הבטיחות ברכבת — לאפשר לעובדים הפסקות נורמליות, להוסיף כוח־אדם. מדובר בדרישות חיוניות לשיפור השירות שניתן לנוסעים. מה היה היחס של משרד התחבורה והעירייה לדרישות שלכם?ההסכם הקיבוצי הקודם נחתם בתקופת ההרצה של הרכבת הקלה, כשהיא היתה נוסעת ריקה, ללא נוסעים. היו צריכים לעשות את ההסכם ההוא לשנה, כי אחרי שהתחלנו להסיע נוסעים נוצרו בעיות חדשות בסידורי העבודה, בהסעות ובהפסקות. ההפסקות שלנו היו בערך שעה–שעה ועשרים דקות, והן ירדו ל־45 דקות כשהתחלנו לעבוד עם נוסעים, ועם המפה החדשה [עלייה בתדירות הרכבות] הן ירדו ל־35 דקות פעמיים ביום. זה פוגע בבטיחות. כשאתה לא ערני אתה יכול לסכן את עצמך ואת הנוסעים ברכבת, וגם את הולכי הרגל. כשהתחלנו להסביר את זה אמרו לנו שזה החוק. שלחנו אפילו מכתבים למשרד התחבורה, והם החזירו לנו תשובה שמבחינתם הכול תקין. ואז התחיל המאבק על ההפסקות והסידורים. אמרנו להנהלה שאם ההפסקה תישאר 30–35 דקות אנחנו לא יוצאים עם הרכבת, אנחנו לא ניקח סיכון כזה. זו אחריות עצומה. בשבילם זה הכול כסף, כי בכל פעם שהחברה מקצרת לי את ההפסקה היא יכולה להכניס עוד עבודה בשמונה וחצי שעות, ואז היא תרוויח את הכסף הזה. הסברנו את זה למשרד התחבורה, לעירייה, לכל הגורמים. אנשים שם לא יודעים מה זה לנהוג ברכבת, לא מבינים שאתה יושב במקום סגור, אסור לך לשתות, אסור לך לאכול, אסור לך לדבר, אתה צריך להיות מרוכז רק בדרך ורק ברכבת. ההנהלה מבינה את זה, אבל היא מחפשת את מה שטוב לה. לא מעניין אותה אם זה מתאים או לא. אם לא היה כאן ועד עובדים הם היו מעבירים את זה, כי החוק בצד שלהם. אבל כשיש ועד וכולם מבינים שהוועד אומר "לא", והוועד יכול להחליט שלא יוצאים לקו, אז בהנהלה אומרים "בוא נחזיר להם את ההפסקות ושיעזבו אותנו בשקט". בסוף הגענו למצב שבו החזרנו את ההפסקות ל־45–50 דקות בהסכם בין הוועד להנהלה. לאורך החודשיים האחרונים, הממשלה בגיבוי עיריית ירושלים הכריזה על שורה של צעדי ענישה קולקטיבית נגד התושבים הפלסטינים במזרח ירושלים, כגון הצבת מחסומים וסגר על שכונות שלמות. איך השפיעו צעדים אלה על נהגי הרכבת?אני באופן אישי חושב שכל מה שקורה במזרח העיר ובכל הכפרים זה באמת עונש, ולא צריך להעניש עשרות אלפי אנשים בגלל כמה משוגעים. ראינו שאחרי הרצח של מוחמד אבו־ח׳דיר ושל משפחת דוואבשה לא היה סגר על ההתנחלות אדם או הריסת בתים של המחבלים שרצחו את הילדים האלה ושרפו אותם. אני מעורב גם בוועד של תושבי השכונות צור באהר וג׳בל מוכאבר במזרח העיר. ביקשנו מהמשטרה לקיים הפגנה בדרישה שיסירו את המחסומים ויפסיקו להשפיל את האנשים. המשטרה לא נתנה לנו אישור לעשות את זה. יש לנו מספר נהגים שגרים בעיסאוויה. סגרו להם את הכפר לכמה ימים ולא נתנו להם לצאת בכלל. אבל במקרה הזה החברה [של הרכבת הקלה] עזרה להם: נתנו להם לצאת ברגל, והחברה הזמינה מוניות למחסומים. וזה בזכות הוועד, כי הוועד לחץ על ההנהלה שתעזור לנהגים במקומות האלה. יש מקומות עבודה שאין בהם ועד עובדים, ואנשים נשארו בבתים ולא יצאו לעבודה. אני מכיר את זה. הוועד עוזר בכל המצבים, ולא משנה אם זה מצב ביטחוני, מצב כלכלי או אפילו מצב משפחתי — אנחנו עוזרים לכולם כמה שאפשר. מהן המסקנות שלך מהמאבק? מה לדעתך יכולים עובדים בתחבורה הציבורית ובמקומות עבודה נוספים ללמוד ממנו?המסר שלי לכל העובדים הוא להתאגד ולהיות יד אחת, ולא ללכת אחרי ההנהלה גם אם היא מנסה להראות תמונה יפה. כל הנהלה בעולם לא אוהבת את הוועד, זה ברור וצריך להבין את זה. אף הנהלה לא רוצה שהוועד ייכנס לתוך המשרדים ויגיד לה מה לעשות. אבל אין מה לעשות, גם החוק בצד שלנו: זו זכותנו לעשות את זה, אז אנחנו עושים את זה. כשהיינו במאבק כולם לקחו חלק. אף אחד לא היה אומר "זה ערבי" או "זה יהודי", כי אנחנו מבינים שאנחנו יד אחת, ערבים ויהודים ביחד למען הדרישות שלנו. כל הבקשות שלנו מההנהלה יתאפשרו רק אם נהיה יד אחת. זה שהם רוצים להפריד בין היהודים לערבים, זה רק לטובת ההנהלה — לא לטובת אף אחד אחר — ובסוף, כשהכול ייגמר, הם יעיפו את שני הצדדים אם הם יצליחו להפריד בינינו. כל העובדים, בכל מקום, כשהם יד אחת הם יכולים להשיג דברים שהם לא דמיינו קודם. בהתחלה רצינו להתארגן רק כדי שהיחס של ההנהלה לנהגים ישתפר, אבל השגנו הרבה יותר מזה, דברים שלא חלמנו שנשיג בעבר. אולי יעניין אותך גם... |
גב סולידרי למאבק סוציאליסטי
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום. בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת. כתבות קשורות דיווחים ועדכונים
כתבות אחרונות |
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום.
בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת.