קרוב ל־14 שנים אני חבר במאבק סוציאליסטי. אלה היו שנים מלאות בטלטלות: משברים עולמיים, תנועות המונים, שביתות, מלחמות ואפילו מספר מהפכות באזור. אלה הם אירועים סוערים שיכולים לזרוע הן ייאוש והן אופטימיות.

בזמן שמרבית הפרשנים בתקשורת הממסדית הציגו שוב ושוב מלחמות כגזירת גורל, ומהפכות כהבזקים רגעיים שנועדו לכישלון, הייתה לי הזכות להיות חבר בארגון סוציאליסטי בינלאומי (CWI, הארגון בו שותפה תנועת מאבק סוציאליסטי) שפועל במעל ל־40 מדינות מסביב לעולם ומספק ניתוח שונה בתכלית למצב. ניתוח מנקודת המבט שלנו, האנשים מהשורה, ולא מנקודת המבט של כל מיני פוליטיקאים ומיליונרים שלחיים שלי ושלהם אין כלום במשותף.

לחברים ולחברות בארגון הבינלאומי יש ניסיון שנצבר לאורך שנים של מאבקים — החל מהמאבק נגד האפרטהייד בדרום אפריקה ועד המאבק לזכות ההפלה בפולין ותנועת 'חיי שחורים נחשבים' (BLM) בארה״ב ועוד. ניסיון זה, לצד הדיונים המפרים עם החברות והחברים בארגון כאן נתנו לי את הכלים לאזן את התמונה, ולהסתכל עליה דרך הניגודים המעמדיים: בין מדכאים ומדוכאים — בין מעמד העובדים ומעמד בעלי ההון.

היכולת לפעול ביחד עם שותפות ושותפים למען מטרה משותפת — להוביל שינוי שורשי של החברה ושחרור מעוולות הדיכוי, הניצול, הגזענות והכיבוש ולבנות את המאבק לסוציאליזם — היא יקרה מפז.

לאורך זמן, כאשר סערות מטלטלות את העצים, בעלי הגזע והשורשים החזקים ביותר יעמדו איתנים. הגזע והשורשים שלנו הם השותפות והשותפים כאן ומסביב לעולם, הניסיון המשותף שנצבר והרעיונות הפוליטיים שמאפשרים עשייה קולקטיבית ואפקטיבית יותר.