למרות שזמן רב היו לי דעות שמאליות, לא באמת הייתי פעיל במיוחד בתחום הפוליטי עד 2016. האירוע שהיווה נקודת משבר בשבילי — כמו בשביל הרבה אחרים — היה הבחירה של דונלד טראמפ לנשיאות.

לראות אדם כל־כך וולגרי וליצני מקבל כל־כך הרבה כוח גרם לי להרגיש שהמערכת הפוליטית היא לא מה שסיפרו לי עליו. בהמשך גם התחלתי לראות את ההקבלות בין טראמפ לעליה של תנועות ימין קיצוני בכל העולם באותה תקופה, ובין הטקטיקות של טראמפ לשימוש הציני של נתניהו אצלנו בהסתה לאומנית בוטה כדי לשמר את הכוח שלו.

בד־בבד, כישלונן של מספר מפלגות קפיטליסטיות, שהתיימרו להיות שמאליות (כמו המפלגה הדמוקרטית באמריקה), הובילה אותי לפקפוק ב"שמאל" הליברלי ולחפש אלטרנטיבה אידאולוגית. החיפושים הללו הובילו אותי לבחינה מעמיקה יותר של האינטרסים הכלכליים והמעמדיים שמעצבים את העולם שלנו, לרצון למצוא דרך לפעול לשינוי המערכת ואל הסוציאליזם.

בנקודה זו, חבר שנמצא בתנועת "מאבק סוציאליסטי" זיהה שאני בוחן מחדש את ראיית העולם שלי והציע לי לבוא לפגישת סניף. הגעתי לאירוע ערב הבחירות (הראשון בסבב הבחירות הנוכחי, באפריל 2019) ופגשתי קבוצה של אנשים שדיברו בבקיאות רבה ובהומור על המפה הפוליטית, ושתכננו באופן אקטיבי השתתפות במספר מחאות בשבועות הקרובים. אז הבנתי שהגעתי לאן שהייתי צריך להגיע — לתנועה של אנשים שמוכנים להסתכל על המציאות בצורה כנה, לצאת לשטח ולעבוד כדי לשנות אותה.