עמותות מתנחלים טוענות לבעלות על הקרקע שעליו בנוי בית משפחת סבאג המורחבת, המונה כ־40 נפשות. המשפחה גורשה ב־1948 מיפו, ושוכנה על ידי ממשלת ירדן והאו״ם בשייח ג׳ראח.

בית משפחת סבאג הוקם על אדמה שלא הייתה מיושבת לפני 1948, אבל עמותות המתנחלים טוענות שהשטח היה בבעלות ועדי העדה היהודית הספרדית והאשכנזית, שרכשו שטחים מסוימים בשכונת שייח ג׳ראח בשנת 1876.

על פי חוק "נכסי נפקדים" הגזעני, הרכוש והקרקע שהיתה בבעלות הפליטים הפלסטינים הופקעה מבעלותם. אך החוק אינו תקף ליהודים. משפחת סבאג אינה זכאית לקבל את הרכוש שאבד, אך לנציגי המתנחלים מותר לתבוע לעצמם את פתרון הדיור החלופי שמשפחת סבאג קיבלה.

עו״ד סאמי ארשיד, המייצג את המשפחה, מסביר כי נציגי המתנחלים "מסתמכים על קושאנים [שטרי בעלות] טורקיים, אבל כשאתה בודק בתיק הרישום, אתה רואה שאין קושאנים. לא רק זה, אלא שפחות מחודש לפני שהקרקע נרשמה, כותב סגן רשם המקרקעין כי לא הוצגו בפניו הקושאנים הנטענים." (הארץ 18.11.18)

פעמים רבות בתי המשפט, כולל בג״ץ, מעלימים עין מהתופעה הנרחבת והמתועדת היטב של זיוף מסמכים על ידי עמותות המתנחלים, ומשמשים למעשה חותמת גומי לשוד קרקעות מהפלסטינים. בתחילת דצמבר, בית המשפט העליון דחה את הערעור של משפחת סבאג בתירוץ ביורוקרטי של התיישנות.

גירוש משפחת סבאג הוא חלק ממדיניות "ייהוד" מזרח ירושלים, ואם הוא יתבצע הוא יסלול את הדרך לגירושים נוספים בשייח' ג׳ראח. המדיניות הזאת, שמקודמת על ידי הממשלה היוצאת והעירייה החדשה, זורעת הרס וסבל, מחריפה את השסע הלאומי בעיר וכך מסכנת את כל תושבי ירושלים, פלסטינים וישראלים. מאבקים הצליחו בעבר לעצור, זמנית לפחות, את תוכניות הגירוש בשייח' ג׳ראח. מאות ישראלים ופלסטינים כבר השתתפו בשבועות האחרונים בהפגנות נגד גירוש משפחת סבאג. צריך להרחיב את המאבק ולקדם אלטרנטיבה שמאלית שתשים סוף למדיניות הנישול הגזענית.