עוד שבוע של הפגנות בבלפור, כאשר למעלה מעשרת אלפים הגיעו במוצאי שבת האחרונה (15.8) לכיכר פריז, בסמוך למעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים. 11 מפגינים, מקבוצה שצעדה לעבר בית הנשיא, נעצרו. במקביל התקיימו שוב משמרות מחאה גם בשורה של גשרים ברחבי הארץ.

פעילי מאבק סוציאליסטי השתתפו במחאה גם השבוע. קיימנו שיחות עם מפגינים ובין השאר, הפצנו כאלף פלאיירים, שקראו בין השאר "להרחיב את ההפגנות נגד ממשלת ההון האטומה ובדרישה לחילוץ האנשים העובדים והצלת השירותים החברתיים — לרתום ציבור רחב של עובדים/ות ומובטלים/ות, יהודים וערבים, לבניית מאבק לשינוי". המחאות בביירות ובבלארוס מספקות דוגמה חיה למאבק רחב בכיוון שנחוץ גם כאן.

הפעם נרשמה ירידה מסוימת במספר המפגינים, אבל האווירה הייתה לוחמנית. המוחים נגד נתניהו חוזרים לכיכר בהתמדה ונחישות, ובהיקף גדול יותר מכפי שהיה למשל לאחר הגשת כתבי האישום נגדו. על רקע המשבר הבריאותי והכלכלי העצום בחברה, היא גם נותנת במה להתנגדות לבעיות חברתיות שונות. המחאה נגד אלימות משטרתית לדוגמה תופסת ביטוי נרחב בהפגנות.

למרות אהדה של ציבור די גדול להפגנות, חשוב לקחת בחשבון שאם תנועת המחאה הזאת לא תצליח להתרחב ולהגביר את הלחץ על הממשלה, היא בסופו של דבר תדעך.

בציבור מתפשטת ההבנה שהממשלה אינה פועלת לטובת האנשים העובדים אלא היא ממשלת הון שמייצגת את האינטרסים של הטייקונים והאליטות, על חשבון מעמד העובדים, השכבות המוחלשות ושכבות הביניים.

חלק גדול מהמפגינים שותפים למסקנה שהבעיה היא לא רק נתניהו. חשוב להילחם בתפיסה שכל האשמה במצב הנוכחי היא אשמה אישית ולא לתת למאבק להצטמצם רק למאבק אישי נגד נתניהו. הבעיות שהובילו להפגנות והמצב הכלכלי העגום הן בעיות מערכתיות והן דורשות הסתכלות משמעותית מחדש על השיטה כולה.

המדיניות הפרו־קפיטליסטית שמנהיגה הממשלה כרגע זורקת מאות אלפי משפחות מתחת לגלגלים. דווקא בתקופה כזאת, הממשלה סוגרת את הגישה של שכבות מוחלשות לחינוך עם סגירת תוכנית היל״ה ורוצה גם להוריד את שכר המינימום!

כדי להילחם בצורה אפקטיבית בממשלה שמשרתת אינטרסים של בעלי הון, צריך להציב מולה אלטרנטיבה פוליטית בשמאל. להיאבק לשינוי סוציאליסטי.