"האנושות עומדת בפני התאבדות קולקטיבית", אמר מזכ״ל האו״ם. המשבר האקלימי־אקולוגי מאיץ, עם שיטפונות קשים וגלי חום מפקיסטן עד ארה״ב. האזור שלנו, המזרח התיכון, מתחמם בקצב כפול.

אבל לא האנושות כולה אשמה במצב, אלא ההיגיון של השיטה הקפיטליסטית. במשך עשורים, ענקיות האנרגיה וממשלות קפיטליסטיות תיעדפו את הרווחים והאינטרסים הצרים שלהן על פני נקיטה במהלכי החירום הנחוצים.

ועידת האקלים של האו״ם תתכנס בקרוב בשארם א־שייח', שם הדיקטטורה המצרית תסייע להשתיק מחאה. ומי נותנת החסות הרשמית של האירוע? קוקה־קולה! מזהמת הפלסטיק הגדולה בעולם…

המלחמה באוקראינה העצימה משבר אנרגיה עולמי. ה"פתרון" הקפיטליסטי: צעדי חירום, אבל לא למעבר מהיר לאנרגיה מתחדשת, אלא להגדלת השימוש בפחם, נפט וגז!

היגיון הרווח שיצר את משבר האקלים הוא אותו היגיון שמתדלק משבר יוקר מחיה, יוצר אי־שוויון חריף וגורר את העולם עמוק יותר לתוך משברים כלכליים וחברתיים, לעימותים בין מעצמות קפיטליסטיות, למלחמות ולדיכוי.

פוליטיקאים מהימין והימין הקיצוני כמו טראמפ ובולסונרו הובילו מדיניות קפיטליסטית הרסנית שכללה לא רק דיכוי נשים ולהט״ב+ וליבוי "הפרד ומשול" גזעני, אלא גם נזק סביבתי ואקלימי אדיר. נתניהו ובן־גביר משתייכים לאותו מחנה מסוכן.

אבל "ממשלת השינוי" הוכיחה שגם היא משרתת את אותה השיטה. השרה זנדברג הבטיחה "חוק אקלים" חלול, שגם לא עבר. הממשלה חילקה לטייקונים עוד רישיונות חיפוש גז, אפשרה לבעלי ההון להנציח את הזיהום בבז״ן, לא ביטלה את הסכם הנפט של קצא״א ולא השקיעה בהתאמת תשתיות גם אל מול סכנת השטפונות הגוברת. ועכשיו לפיד מתגאה שהסכם הגבול הימי מול לבנון יאפשר שאיבה ממאגר הגז כריש.

במקום השקעה בתחב״צ — מעודדים שימוש ברכב הפרטי. במקום בנייה ירוקה ודיור ציבורי לכל — שוק הדיור מנוהל לפי אינטרס הרווח של כרישי הנדל״ן והבנקים. זו מדיניות של אסון סביבתי. בנוסף, לאקלים אין גבולות, ומדיניות המשליטה כיבוש, מצור ועוני על מיליוני פלסטינים ופלסטיניות, לא רק מנציחה סכסוך לאומי מדמם, אלא גם אחראית לנזקים סביבתיים אדירים.

אז מה אפשר לעשות?

מול שיטה שלמה ששורפת לנו את העתיד, צריך להיאבק ולהציב אלטרנטיבה.

ברחבי העולם, מיליונים הפגינו ושבתו למען האקלים וגם כאן התארגנו הפגנות ושביתות בבתי״ס. מול הסתרה מכוונת של עובדות והשתקה, המאבק הצליח להציב את משבר האקלים על סדר היום הציבורי כל פעם מחדש.

מצעד האקלים הוא חלק מההתעוררות הזו. אבל מה יקרה אם שביתות הלימודים יתרחבו לעוד בתי״ס וגם לקמפוסים? מה יקרה אם נצליח לארגן גם שביתות במקומות העבודה מול מעבידים ספציפיים ומול הממשלה? בעזרת השבתת מכונת הרווחים של בעלי ההון, נוכל באמת לשבש את מדיניות ה"עסקים כרגיל".

ח״כ כסיף (חד״ש): משבר האקלים הוא משבר של הקפיטליזם

ח״כ עופר כסיף מחד״ש צייץ בטוויטר לאחר שהשתתף במצעד האקלים: "משבר האקלים הוא משבר של הקפיטליזם — התשובה היא סוציאליזם! שלום, שוויון, צדק אקלימי — זוהי דרכה של חד״ש־תע״ל. צעד ראשון: להלאים את כי״ל!"

מסר מרענן מסיעת חד״ש בכנסת. הגורם היסודי למשבר האקלים הוא הקפיטליזם ודרוש שינוי סוציאליסטי. אנחנו שותפים גם לדרישה להלאמת כי״ל (ICL), שמצביעה בכיוון הנחוץ, לצד הלאמת בז״ן, אסדות הגז וכלל הגורמים המרכזיים לזיהום תעשייתי. הפרטת כי״ל הייתה אסון. הפקעת השליטה בכי״ל מידי משפחת עופר והעברתה לבעלות ציבורית, תחת פיקוח וניהול ציבוריים ודמוקרטיים, יוכלו לאפשר לסלק את מניע הרווח ולנקוט צעדי חירום לטיפול אפקטיבי בזיהום התעשייתי ובהרס ים המלח, תוך הגנה על פרנסת העובדים ושיפור תנאיהם.

למה לא להשתמש גם בבמת הכנסת — ככל שחד״ש לא תודר, כך נקווה, מהכנסת הבאה — ובתשומת הלב התקשורתית הנלווית לה כדי לסייע לפופולריזציה של הקריאה החשובה להלאמת כי״ל? כסיף וחד״ש יכולים להבליט את הדרישה בתקופה הקרובה, ולמשל לקדם הצעת חוק בנושא ולקרוא לסדרת פעילויות הסברה ומחאה לקידום הדרישה, כחלק מתנועת האקלים ותנועת העובדים והעובדות, ולארגן אסיפות. יוזמה כזו תצטרך לחתור לדיאלוג בפרט עם העובדים והעובדות בכי״ל, ועם ועדי העובדים, ולשים דגש גם על מישרות, תנאי עבודה, ועל בריאות ורווחת הקהילות הסמוכות למפעלים המזהמים של כי״ל.

כסיף כותב ש"צדק אקלימי" הוא דרכה של רשימת חד״ש־תע״ל. היה מועיל אם מסרים מהסוג הזה — בעד בעלות ציבורית על תשתיות מפתח והדגשת הצורך בהחלפת השיטה הקפיטליסטית ובהצבת אלטרנטיבה סוציאליסטית — היו תופסים מקום בולט ומרכזי בקמפיין הרשימה ובסדר־היום של חד״ש עצמה. אין "צדק אקלימי" בלי שינוי סוציאליסטי. שינוי כזה כרוך בהעברת משאבי הטבע, המונופולים והבנקים לבעלות ציבורית, כחלק ממעבר למשק מתוכנן על בסיס דמוקרטי להבטחת רווחת הכלל והסביבה.

ככל שידוע לנו, תע״ל אינה שותפה לתוכנית הכוללת הלאמה של כי״ל, ובוודאי לא להחלפת הקפיטליזם בסוציאליזם. לצערנו, גם מצד חד״ש, המגדירה עצמה לעיתים סוציאליסטית, מסרים כאלה נדירים ונותרים בעיקרם כהערות שוליים. הם אינם מהווים תוכנית יסוד המכווינה ובולטת בקו עקבי של הסברה ופעולה. אולם חד״ש יכולה לעזור לתת משקל למסרים כאלה ולסמן כיוון נחוץ, ובפרט להצבת אלטרנטיבה מול שני הגושים הפוליטיים של מפלגות הממסד הפרו־קפיטליסטיות והלאומניות. צריך לנצל כל הזדמנות לקידום בניית חלופה של שמאל סוציאליסטי, שיקדם מאבק חוצה־קהילות על בסיס מעמדי — מול משבר האקלים, אי־השוויון, העוני והכיבוש והדיכוי הלאומי של הפלסטינים.

שחר בן־חורין