ביום שבת (20.1) מאות יהודים וערבים הפגינו בחיפה נגד מלחמת הנקם של ממשלת נתניהו — בן גביר — גנץ, בקריאה למען עסקת חילופי שבויים ישראלים ואסירים פלסטינים במסגרת הפסקת אש מוחלטת והוצאה של כל כוחות הצבא מרצועת עזה.

יותר מ־25 אלף פלסטינים נטבחו על ידי ממשלת נתניהו־בן גביר־גנץ ועוד אלפים קבורים מתחת להריסות, מאז המתקפה בהובלת חמאס ב־7 באוקטובר שכללה את הטבח ביישובי הדרום ביום המדמם ביותר אי־פעם עבור האוכלוסייה הישראלית. כשני מיליון פלסטינים נעקרו מבתיהם כתוצאה ממתקפת הנקם הישראלית, 90% מהם סובלים מרעב וצמא מתגברים, יחד עם התפשטות מגפות תחת גיהנום ההפצצות והמצור הברוטלי שמטילה הממשלה כענישה קולקטיבית.

מאבק סוציאליסטי הייתה חלק מהארגונים השותפים ביוזמת ההפגנה. משטרת בן גביר ניסתה למנוע את קיום ההפגנה ורק לאחר עתירה לבג״ץ הושג אישור לקיום ההפגנה בתנאים מגבילים — עצרת סגורה שלא תחרוג מ־700 משתתפות ומשתתפים, ללא צעדה, ובשעת צוהריים לא נגישה.

עם זאת, מאות ערבים ויהודים מילאו את כיכר פריז בחיפה. תוך כדי ההפגנה היו ניסיונות לפרובוקציה מצד פעילי ימין קיצוני ומצד המשטרה, שכללו גם מעצר אלים של אחד המפגינים ונסיון החרמה של מיצג נגד המלחמה. בעת נאומו של חבר הכנסת עופר כסיף, פרצה המשטרה בכוח לתוך הקהל ללא סיבה הידועה לנו, כנראה במטרה למנוע את הנאום. משמרת המחאה של הימין הקיצוני כנגד ההפגנה לא נתקלה בשום התנגדות מצד המשטרה.

ההפגנה עצמה הייתה מוקפת בשוטרים. כמו בהפגנות קודמות, המשטרה הפעילה צנזורה באופן חסר תקדים בשנים האחרונות, ומספר שלטים אף הוחרמו. המשטרה משרתת את הממשלה במאמצה להשתיק את הקולות נגד המלחמה ולהמשיך לקדם את הרדיפה הפוליטית כנגד כל ביקורת או התנגדות למלחמה, בעיקר כשהיא עולה מצד ערבים פלסטינים.

הנואם הראשון בעצרת היה אמג׳ד שביטה, מזכיר חד״ש. בנאומו הוא התייחס לצורך בבניית התנגדות למלחמה ולרדיפה הפוליטית, ותמיכה בעסקת חילופי שבויים ואסירים "כולם תמורת כולם". אחריו נאם עודאי ע׳נאים, פעיל חד״ש באוניברסיטת חיפה הנתון לרדיפה פוליטית וקרא להתנגד למלחמה ולציד המכשפות נגד ערבים פלסטינים באוניברסיטאות.

כמו כן נשאה דברים אמו של עו״ד אחמד חליפה, שכלוא בגין "הסתה" כבר מעל 100 ימים לאחר שנעצר בעת הפגנה כנגד המלחמה באום אל־פחם. בדבריה היא הפנתה זרקור לתנאים המבישים בכלא ולהתעללות המשפטית שבנה עובר, ייתכן מאוד בשל פעילותו החברתית והפוליטית במשך שנים.

"אף אחד מהאלופים והרמטכ״לים לא מבינים בביטחון כי הם לא מבינים שבשביל ביטחון צריך שוויון, צריך צדק, צריך שלום", כך אמר בסיום העצרת מעוז ינון, שהוריו נרצחו ב־7 באוקטובר. ינון הביע תקווה שההמונים באזור יתמכו במאבק למען שלום צודק, אך לא הוזכרה בנאומו התנגדות מפורשת למלחמת הנקם בעזה בכללותה. כמו כן הוא דרש שמדינות כמו ארצות הברית וגרמניה, למעשה כוחות אימפריאליסטיים, "ישימו גבולות לישראל" ויפסיקו את אספקת הנשק, אחרת הממשלה הנוכחית תוביל לקטסטרופה.

בשביל לעצור את המלחמה ולהשיג שלום אמיתי צריך להטיל אפס אמון בכוחות כאלה. זו אשליה לצפות מהם לעצור את אספקת התחמושת המשמשת לקטל ההמוני ברצועה, ובטח אין מה לצפות מהם לעמוד באופן מלא לצד הזכויות הדמוקרטיות של ההמונים באזור, בפרט לא של הפלסטינים.

המאבק לשוויון, לצדק ולשלום, שהם אכן המפתחות לביטחון אמיתי לכול, דורש מאבק לעצירת התופת, נגד שלטון הימין הישראלי ונגד הכוחות האימפריאליסטיים התומכים בו. בהמשך להפגנה החשובה בחיפה, הצעדים הבאים צריכים לעזור לבנות הפגנות גם בהיקפים גדולים יותר, ופעולות מחאה וסולידריות חוצות־קהילות ברחובות ובמקומות עבודה ולימודים, בד־בבד עם המשך התפתחות וחיזוק בניית מחאה המונית פלסטינית, משני צידי הקו הירוק, נגד התוקפנות הצבאית ולשחרור לאומי וחברתי.

אין פתרון בלי מאבק בכיבוש, במצור ובעוני

מאבק סוציאליסטי הגיעה עם שלטים ובאנר שקראו: "לעצור את המלחמה: אין פתרון בלי מאבק בכיבוש, במצור ובעוני", "להפיל את ממשלת הדמים: להיאבק בכיבוש, במצור ובעוני", "כולם תמורת כולם: לעצור את מלחמת הנקם", ופלאיירים (ראו למטה). היו כוחות בתוך ההפגנה שהמסר שלהם היה "הסכם מדיני עכשיו", כולל חד״ש, שהייתה בין מארגני האירוע.

חשוב להבהיר: איזה הסכם מדיני נחוץ? ומי הכוחות שיוכלו להוביל הסכם שכזה? מאבק לסיום המלחמה חייב גם להציע פתרון לסכסוך הלאומי על בסיס של שוויון, שיקום של כל הקהילות הנפגעות מהמלחמה ומיגור העוני — כל אלה מנוגדים לסדר היום הקפיטליסטי, הפרו־אימפריאליסטי והלאומני של האליטות באזור — כולל אלה המקדמות הסכמים והסדרים בינהן. פוליטיקאים ממסדיים שמדברים על "הסדר מדיני" או על חיזוק של הרשות הפלסטינית המקרטעת, עושים את זה למען האינטרסים שלהם. וכפי שמראה לנו ניסיון העבר, ההסדרים יתבססו על האינטרסים של אותן אליטות, בשאיפה להנציח את הסדר הקיים הגובה מחירים כבדים מא.נשים מהשורה — באמצעות דיכוי שאיפות דמוקרטיות, והגברת אי השוויון, העוני ומצוקות חברתיות נוספות.

הפתרון יכול לצמוח רק במאבק עצמאי של א.נשים מהשורה והצבת אלטרנטיבה סוציאליסטית. הוא בלתי נפרד מהמאבק להפלת משטרי הדיכוי באזור ולשינוי סוציאליסטי כבסיס לשלום אזורי — ולפתרון על יסוד סיום הדיכוי הלאומי, זכויות שוות לקיום, להגדרה עצמית ולחיים בכבוד, ברווחה ובביטחון אישי לכול. כך יוכל להתאפשר גם פתרון צודק לסוגיית הפליטים דרך הסכמה שתכלול הכרה בעוול ההיסטורי ובזכות לשוב, תוך הבטחת חיי רווחה ושוויון לכול, מכלל הקבוצות הלאומיות.

ממשלת נתניהו בניצול ציני של הטבח בהובלת חמאס ב־7 באוקטובר ממשיכה את מלחמת הנקם שגובה מחיר עצום עבור אנשים מהשורה ומסכנת את החטופים, ודוחפת להסלמה אזורית מסוכנת. לכן חיוני להמשיך לפעול להרחבת המחאה נגד המלחמה והרדיפה הפוליטית דרך ארגון של הפגנות נוספות והתגייסות של עוד פעילים ופעילות חברתיים, פעילים בהתארגנויות עובדים ובאגודות סטודנטים, יהודים וערבים, במטרה לעזור לחשוף את השקרים של שלטון הימין ולקדם מאבק רחב לסיום המלחמה, המצור, הכיבוש ולחיי שלום וביטחון שוויוניים לכול.