יום הנשים מצוין השנה ברחבי העולם בהפגנות זעם נגד המתקפה הג׳נוסיידית על עזה. ממשלת הדמים טבחה ביותר מ־30 אלף א.נשים בעזה, רובם נשים וילדים.ות. להפצצות וההפגזות נוספה מדיניות ההרעבה המכוונת שמתחילה עכשיו להרוג מרעב: לאימהות אין חלב להניק את ילדיהן, מי שמקבלות וסת או נמצאות בהריון בסכנה בריאותית בגלל העדר גישה למים ותנאים סניטריים בסיסיים.

משפחות וקהילות שלמות נמחקו ונעקרו, ומי ששרדו חיים באוהלים בקור, חשופות למחלות שמתפשטות במהירות. בעת כתיבת שורות אלו, האיומים בהרחבת הפלישה הצבאית לרפיח ובהדרדרות למלחמה אזורית מבהירים שעדיין יש סכנה לקטסטרופות גרועות אף יותר.

הנשים ברצועה הן הראשונות לשלם את מחיר מדיניות ההרעבה והמצור הברברי: "אני רואה את זה מול העיניים שלי, מהמעט לחם שאנשים הצליחו להכין… האמהות לא אוכלות כדי שלילדים שלהן יהיה מה לאכול. ירדו 15, 30 קילו… אנחנו מדברות על רעב, נשים נהיו רוחות רפאים". כך תיארה הפעילה הפמיניסטית והמשפטנית הפלסטינית זינב אלע׳נימי, שנעקרה מביתה בעיר עזה תחת ההפצצות (רדיו א־שמס ב־06.03). אלע׳נימי תיארה את השלכות החורבן הנרחב, כשלרוב הנשים אין קורת גג שתספק צרכים בסיסיים: "רוב הבתים הרוסים, רוב הנשים חיות בחצי בית או רבע בית, או מתחת להריסות הבית… אם יש בית ראוי למגורים בדרך כלל יהיו בו לא פחות מ־100 איש, קרובי משפחה וכדומה".

מדיניות המתנחלים המיזוגנים בשלטון אחראית לאסון. מי שמובילים — וגם מובילות — את מרחץ הדמים הגדול בתולדות הסכסוך הלאומי והכיבוש, הם גם מי שדוחקים משקי בית מכל הקהילות הלאומיות לחובות ולמצוקה, מתדלקים משבר חברתי חריף, מציפים שכונות בנשק ואחראיים לעלייה באלימות רחוב, אלימות במשפחה, והתגברות רצח נשים. מי שמחריבים קהילות ובתי חולים ברצועת עזה הם גם מי שמקדמים הפרדת יולדות על רקע גזעני וחונקים תקציבית את בתי החולים הישראליים.

שלטון הימין הישראלי, שמנסה להשתיק את משפחות החטופות והחטופים מבית, משתמש באופן נתעב בפשעים שביצע חמאס ב־7.10, כולל אלימות מינית קשה, שממשיכה להיות מופנית כלפי מי שעדיין בשבי, כדי להצדיק את הזוועות שהשלטון מייצר בעזה. נשים ששרדו את ה־7.10 פוגשות שירותי רווחה מקוצצים ומדולדלים, שהממשלה כעת מקצצת עוד יותר, ולמרבה הזוועה אף אלימות מינית במלונות המפונים. בינתיים, כוחות הצבא הכובש מפעילים אלימות מינית קשה כלפי פלסטינים ופלסטיניות בעזה וכן בבתי הכלא של הכיבוש, כפי שהתפרסם בעדויות ודו״חות של ארגונים בינלאומיים.

דיכוי לאומי, מיליטריזם וכיבוש צבאי מייצרים קרקע פוריה ומנרמלים אלימות מינית, סקסיזם ומיזוגניה. אלימות מינית כחלק ממנגנון ההשפלה של אוכלוסייה אזרחית בידי צבאות, אופיינית במיוחד כלפי נשים, אך לא מוגבלת רק להן, כפי שמראה המקרה המזעזע שבו חיילים ומתנחלים ישראלים התעללו בפלסטינים בוואדי א־סיק שבגדה המערבית, כולל באמצעות תקיפה מינית.

חייבות וחייבים לחזק את המאבק נגד ממשלת הדמים. שורת ארגונים פמיניסטיים באזור ובעולם קראו להפוך את יום הנשים הבינלאומי השנה ליום שביתה בינלאומית בדרישה להפסקת אש מיידית ועצירת המלחמה נגד עזה. התגייסות של ארגוני עובדות ועובדים לפעולות שביתה ועצירת משלוחי נשק למלחמה של ממשלת הדמים נחוצה כדי לתת ליוזמות כאלו השפעה מהותית.

אנחנו מצטרפות ומצטרפים למאבק של מיליונים באזור ובעולם נגד המתקפה הג׳נוסיידית שמובילה ממשלת נתניהו־גנץ כדי להעמיק את הכיבוש והדיכוי של מיליוני פלסטינים תחת שלטון ההון הישראלי. ממשלה שמטפחת את רבני ומתנחלי הימין הקיצוני, מקצינה אפליה והדרה של נשים, ומשסה קהילות עובדות ועניות זו בזו.

המאבק שלנו הוא לא רק נגד נתניהו והימין הקיצוני. הוא נגד כל מפלגות הממסד שהביאו אותנו עד הלום, נגד האסונות שיוצרים המצור, הכיבוש, המעצמות האימפריאליסטיות המחמשות ומתקצבות הרג המוני. המאבק שלנו הוא נגד ההיגיון של המערכת הקפיטליסטית והאימפריאליסטית הגלובלית, המושתתת על אי־שוויון, ניצול ודיכוי, שיצרה את המשבר ההיסטורי הנוכחי, שמנציחה אלימות ומלחמה, ואחראית גם להנצחת הדיכוי המגדרי והחרפתו בהתקפות על נשים ולהטב״ק. המאבק שלנו הוא למען פתרון שורשי, שחרור ושוויון אמיתיים לכולם.ן. למען אלטרנטיבה פמיניסטית־סוציאליסטית.