לא להפצצות ארה״ב באיראן, כן לפעולה המונית מלמטה לסיום הדיכוי ומעגל המלחמות

22 ביוני 2025 | רוברט בכרט, המזכירות הבינלאומית של ה־CWI

החלטתו של טראמפ להצטרף למלחמת ההפצצות של מדינת ישראל נגד איראן — ביסודו של דבר במרדף אחר דומיננטיות אזורית מצד האימפריאליזם האמריקאי לצד הקפיטליזם הישראלי ומעצמות אימפריאליסטיות מערביות אחרות — מסמנת בבירור נקודת מפנה חדשה בלוחמה תאבת הדם שאחזה בעוד ועוד חלקים במזרח התיכון. המהלך נתפס באופן נרחב כהימור, הן ברמה הבינלאומית והן מבחינת ממשל טראמפ עצמו בארה״ב. ההשלכות עשויות להיות מרחיקות לכת, ולא רק במזרח התיכון. סביר שהמשטר האיראני שוקל את צעדיו, האם להגיב, ואם כן — איך ומתי. כסימן למה שעשוי להתפתח, מנהיג חות׳י בתימן הצהיר כי תגובה מצד אותו כוח למתקפה האמריקאית על איראן היא "רק עניין של זמן", למרות הפסקת האש שהוסכמה עם ארה״ב בתחילת מאי.

דרך ניצול ההלם והזעם המובנים לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר, מדינת ישראל פתחה במסע ההחרבה השיטתית של רצועת עזה והטילה תנאי מצור אכזריים על תושביה. בו־זמנית, הדיכוי בידי המדינה והמתנחלים של הפלסטינים החיים במזרח ירושלים ובגדה המערבית גבר דרמטית. במהרה התוקפנות התרחבה ללבנון, ובהמשך ניצלה מדינת ישראל את ההזדמנות שסיפקה מבחינתה הפלת משטרו הרודני של אסד בדמשק לצורך השתלטות על שטחים נרחבים בסוריה. צמרת המשטר הישראלי הסיקה כי, לכל הפחות, עליהם לעקור מספרים משמעותיים של פלסטינים מעזה, בחתירה, מבחינתם, בסופו של דבר, לחסל את רעיון הקמתה של מדינה פלסטינית. כעת, עם כניסתה הגלויה של ארה״ב לשדה הקרב והרחבתו לאיראן, נוצר מצב חדש.

למרות ההצהרות הבומבסטיות של טראמפ, אין ודאות שההפצצות ב־22 ביוני [לפי שעון איראן] "השמידו באופן גמור ומוחלט" את מתקני הגרעין של איראן. בתוך שעות, גורמים בכירים בצבא ארה״ב דיברו על "נזק חמור", שעה שהתפרסמו דיווחים אודות תנועת משאיות אל ומתוך המתקנים בימים שקדמו להפצצה. הדבר מעלה את השאלה כיצד יגיב המשטר האיראני, במיוחד אם הנזק מוגבל יחסית.

מכונות התעמולה פועלות במלוא הקצב. עצם גודלם של החימושים שהטילה ארה״ב מספק המחשה ל"נשק להשמדה המונית" המצוי בידי האימפריאליזם — נשק שהם מוסיפים לפתח — אך הדבר אינו זוכה להתייחסות בתקשורת הרשמית והפרו־קפיטליסטית.

מדינות המערב ממשיכות לטעון שאיראן אינה יכולה להחזיק בנשק גרעיני, אך שותקות בעקביות לגבי הנשק הגרעיני של מדינת ישראל וההיסטוריה הברוטלית שלה בכל הנוגע לדיכוי והשתלטות על שטחים. ב־22 ביוני, ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר למעשה הצדיק את מסע ההפצצות של טראמפ בכך שנמנע מלהתייחס אליו, בעודו מתאר את תוכנית הגרעין של איראן כ"איום חמור על הביטחון הבינלאומי". סירובו של סטארמר לקרוא לממשלת ישראל להפסיק את מסע ההפצצות שלה עצמה משקף את גישתו כלפי מתקפת הצבא הישראלי על עזה — אכן כבר מהרגע הראשון באוקטובר 23' טען כי "לישראל יש את הזכות" למנוע חשמל ומים מאזרחים פלסטינים.

מאז ועד היום, מספר ההרוגים, באופן מכריע מידי כוחות ישראליים בעזה, אינו ידוע למעשה, אך 60 אלף הוא בהחלט אומדן מינימלי. מדובר ב־2.6% מאוכלוסיית הרצועה טרם מתקפת הצבא הישראלי — שיעור תמותה מחריד. במונחים אמריקאיים, הנתון שקול לתשעה מיליון הרוגים. נוכח הרקורד הברוטלי הזה, ראוי לציין כי ממשלות המערב העיקריות אינן מערערות על עצם ההחזקה של נשק להשמדה המונית בידי מדינת ישראל.

כמובן שהסיבה לכך היא שמבחינתם, מדינת ישראל הקפיטליסטית היא בעלת ברית מועילה באזור בלתי יציב אך מרכזי, עשיר במשאבים ובעל חשיבות אסטרטגית. לפיכך, קנצלר גרמניה החדש, פרידריך מרץ, אמר בשבוע שעבר לערוץ ZDF הגרמני כי הוא מודה לישראל על מסע ההפצצות וכינה אותו "העבודה המלוכלכת שישראל עושה בשביל כולנו".

הגישה של טראמפ ומקורביו היא יותר עסקית. בעוד הם טוענים שיש להגן על מדינת ישראל, הרי שבכל הנוגע לאוקראינה, חשוב יותר מבחינתם בשלב זה להשיג עסקה כלשהי עם פוטין.

למתקפת ארה״ב על איראן יהיו השלכות מהותיות ברמה הבינלאומית. בארה״ב עצמה, העובדה שטראמפ התעלם מ'חוק סמכויות המלחמה' (War Powers Act) מ־1973 ופתח במלחמה ללא אישור הקונגרס רק תגביר את ההתנגדות למדיניותו. מדובר בדוגמה נוספת לאופן בו מנסה טראמפ לרכז כוח שלטוני בידי מוסד הנשיאות ולהחליש את מה שנקרא "האיזונים והבלמים" בחוקת ארה״ב.

כבר כעת הולכת ונבנית התנגדות לטראמפ, כפי שנראה ב־14 ביוני בהפגנות שהתארגנו ברחבי ארה״ב תחת הסיסמה "בלי מלכים" (No Kings). סביר להניח שהדמוקרטים ינסו למקד את ההתנגדות לממשל בסוגיה זו בהפרת החוק ולא בתמיכה ובחימוש שמספקת ארה״ב לממשלת ישראל — מדיניות שיושמה גם בידי ממשל ביידן.

בארה״ב, ההתנגדות לתמיכת ממשלות ארה״ב לדורותיהן בדיכוי הפלסטינים בידי מדינת ישראל חייבת להיות עצמאית מהמפלגה הדמוקרטית כמו מהרפובליקנית. אם אכן ההפצצות ב־22 ביוני לא השיגו את יעדיהן, ו/או שצבא ארה״ב ייגרר כעת להתנגשויות ישירות עם המשטר האיראני או עם כוחות אחרים, תיתכן החרפה במתחים הפנימיים המתפתחים בקרב תנועתו הרחבה של טראמפ, MAGA [כינוי התנועה לפי ראשי תיבות של הסיסמה "להחזיר את אמריקה לגדולתה"]. דינמיקה כזו עשויה לפתוח פתח לבניית תמיכה, גם בקרב חלק מהציבור שתמך בטראמפ, סביב קול פוליטי עצמאי של עובדים ועובדות כאופוזיציה לשתי המפלגות הגדולות.

בישראל, הצטרפות ארה״ב להפצצות על איראן עשויה לספק עוד דחיפה זמנית לתמיכה בפעולות ממשלת נתניהו, גם נוכח האופן שבו איראן מוצגת לציבור הישראלי כאיום המרכזי מאחורי חמאס, חזבאללה, משטר אסד לשעבר בסוריה, וכדומה.

זעם גובר

בשאר המזרח התיכון, ובארצות עם אוכלוסייה מוסלמית גדולה, יגברו עוד הזעם והתסכול על כך שלא נעשה שום דבר מהותי כדי לסייע לפלסטינים.

כמובן שיפורסמו גינויים רשמיים זועמים. היום (ראשון), למשל, פרסם משרד החוץ הסעודי הצהרה בה "אישר את הגינוי וההוקעה מצידו להפרת ריבונותה של הרפובליקה האסלאמית של איראן", אך מייד לאחר מכן הסתפק בקריאה רפה "לנקוט כל מאמץ לריסון, להפחתת מתיחות ולהימנעות מהסלמה".

נשיא טורקיה ארדואן גינה את מסע ההפצצות הישראלי לאחר ה־13 ביוני כ"פעולת כנופייה", אך הצהרת משרד החוץ הטורקי שפורסמה היום (ראשון) נשאה טון שונה: "טורקיה מודאגת עמוקות מהשלכות אפשריות של התקיפה האמריקאית של מתקני הגרעין של הרפובליקה האסלאמית של איראן... ההתפתחויות הנמשכות עלולות להסלים את העימות האזורי לרמה עולמית. איננו מעוניינים שהתרחיש הקטסטרופלי הזה יתממש".

ברור כי אף ממשלה קפיטליסטית לא תפעל אלא אם לחץ ותנועות מלמטה יאלצו אותה לכך, וגם אז תחתור לעשות זאת באופן שיטיב עם המעמד השליט הלאומי שלה.

ראוי לציין שטראמפ, שהרוויח 1.3 מיליון דולר ממכירת ספרי תנ״ך בשנת 2024, התייחס לאל הנוצרי כשהכריז על מתקפת ההפצצות האמריקאית. הוא אמר כי הוא מעוניין "להודות... במיוחד לאלוהים, אני רק רוצה לומר שאנחנו אוהבים אותך, אלוהים, ואוהבים את הצבא הנפלא שלנו — שמור עליהם". מזכיר ההגנה של ארה״ב פיט הגסת׳, שהתייחס למתקפה, יצא בהכרזה דתית: "אנו מעניקים תהילה לאל".

פניית טראמפ לרגשות דתיים מכוונת לגיוס בסיס התמיכה הנוצרי שלו. בכך הוא גם מלבה מתחים דתיים בהקשר רחב יותר. הלאומיות הציונית מסתמכת גם כן באופן מסורתי על דת, ודאי בכל הנוגע לרעיון של זכות אלוהית על הקרקע של פלסטין ההיסטורית. גם המשטר התיאוקרטי באיראן מצידו נוהג למסגר את עימותיו עם מדינת ישראל והאימפריאליזם האמריקאי במונחים דתיים. כעת, הדגש הנוסף על רטוריקה דתית מצד ממשל טראמפ מסוגל לתדלק לא רק את המתחים המרים בהקשר הישיר של העימות במזרח התיכון, אלא גם עימותים דתיים, לרבות כלפי יהודים במקומות אחרים בעולם, וכן אסלאמופוביה במערב.

היבט זה מדגיש כשלעצמו את החשיבות שסוציאליסטים יקדמו ויחתרו לבניית חלופה מעמדית אמיתית למעגל הדיכוי והמלחמות הזה.

יום לפני שארה״ב פתחה בהפצצות, פרסם איגוד עובדים מרכזי באיראן הצהרה חשובה. מדובר באיגוד עובדי חברת האוטובוסים של טהראן והפרברים — איגוד חצי־חוקי המתמודד מזה שנים עם דיכוי מצד המדינה והוביל מאבקים משמעותיים בבירת איראן. ההצהרה שפרסם ניסתה לתת כיוון ל"חרדה הציבורית הנרחבת, ולפחד העמוק מחורבן ומההרג של חפים מפשע".

ההצהרה נמשכה כך: "מאבקינו שוחרי הצדק כעובדים באיראן נתקלו תמיד בעוינות שיטתית ובדיכוי מצד מדינה וממסד שליט נצלניים, סמכותניים ודורסי עובדים. עימות זה — שנמשך כבר למעלה מארבעה עשורים — גבה מחיר כבד מהעובדים ומשפחותיהם: מאסרים, פיטורים, מלקות, איומים, תקיפות ומצוקה כלכלית קשה. מאבק מעמדי זה, שללא ספק יימשך, מעולם לא נועד ולעולם לא יהיה במטרה שניהפך לבשר תותחים עבור ישראל, ארה״ב או בעלות בריתן. עמוד השדרה של מאבק זה הוא הכוח העצמאי, הקולקטיבי והמאורגן של עובדים, אנשים שוחרי צדק, והמעמד העובד העולמי. מאבק זה לא רק דוחה את כל המעצמות האימפריאליות, אלא גם נפגע קשות מהתערבויותיהן, שערערו ופגעו ביסודות החברתיים ובסולידריות המעמדית שלנו.

"אנו שבים וקוראים לכל הכוחות שוחרי השלום באיראן וברחבי העולם — ובמיוחד לארגוני עובדים, ארגונים פוליטיים ומפלגות, תנועות סביבתיות, ארגוני נשים, קבוצות סטודנטים ואזרחים, מגני זכויות אדם ותנועות נגד המלחמה — לדרוש בתוקף הפסקת אש מיידית וסיום המלחמה, ולפעול למען שלום צודק ובר־קיימה. שלום שיציל חיים מהקטסטרופה שבפתח ושיאפשר לנו — העובדים והמדוכאים — לעצב את גורלנו דרך הארגונים העצמאיים שלנו".

ייתכן שהזעם הציבורי נגד ההפצצות של ישראל וארה״ב יעניק למשטר האיראני מרחב נשימה זמני, אך לא לנצח. התפתחויות — בין אם תנועה מלמטה או משבר פנימי במשטר, או שילוב של השניים — יעלו את השאלות של הפלת המשטר הישן ושל החלופה שצריכה לתפוס את מקומו.

בשלב כזה תיהפך למכרעת השאלה כיצד להתמודד עם האתגר של בניית כוח — מפלגה מהפכנית וארגוני עובדים רחבים יותר — שיוכל להגשים את המטרות שסימנה הצהרת עובדי התחבורה בטהראן. סוציאליסטים יטענו כי כדי להשיג את אותן מטרות יש להחליף את הממשלה הקיימת בממשלה המבוססת על תנועה של אנשים עובדים — ממשלה של נציגי עובדים ועניים, עם מדיניות המשרתת את צורכי ההמונים העובדים ומשפחותיהם. ממשלה כזו תוכל להוביל לשבירה ממערכת של דיכוי, קפיטליזם ואימפריאליזם, ולהתחיל להציע עתיד חדש לכל העמים במזרח התיכון, במסגרת קונפדרציה וולונטרית ושוויונית של מדינות סוציאליסטיות, ולשמש דוגמה לשאר העולם.