התקפה ברוטלית על עובדים מאורגנים

"ידיעות" שכר את יעקב כפיר, מחסל איגודים ידוע לשמצה ששבר את ועדי העובדים בעיתונים "הארץ" ו"מעריב". כפיר תכנן את ההשבתה כמו מלחמה. הוא שכר 700 בריונים כדי להטיל אימה על עובדי הדפוס והפעיל מסוקים על מנת לעקוף את המחסומים שהציבו. מהדורה מצומצמת של העיתון הודפסה בבתי הדפוס הלא מאוגדים של "מעריב" ו"הארץ", ואפילו ברמאללה. הבעלים של "מעריב", למרות התחרות הקשה עם "ידיעות", היו מוכנים להתייצב לצד בעליו מוזס ופישמן כדי להביס את האויב המשותף: העובדים.

התקשורת ניהלה קמפיין מרושע של השמצות נגד עובדי "ידיעות", שהוצגו כמי שמרוויחים יותר מדי, כאלימים וכמתנגדים לטכנולוגיה חדשה. השוטרים עמדו בצד בחוסר מעש בזמן שעובדי "ידיעות" הוכו על־ידי בריונים שכירים באלות ובשרשראות ברזל, ואחר כך עצרו עובדים פצועים בבתי החולים.

עובדי "ידיעות" מחזירים מלחמה

כפיר תכנן כנראה לשבור את רוחם של עובדי "ידיעות", ולאלץ אותם לחזור לעבודה תוך כמה ימים, בתנאים המשפילים ביותר וללא הוועד שלהם. אבל הוא לא צפה את ההתנגדות של העובדים, שלילה אחרי לילה חסמו את הפצת העיתון, ערכו אסיפות סדירות של כל העובדים המושבתים, הפגינו מחוץ לביתו של נוני מוזס והדביקו פוסטרים בכל הארץ בפנייה לציבור, שביטל מנויים בכמויות משמעותיות.

מנהיגי ההסתדרות בוגדים בעובדי הדפוס

אבל מנהיגי ההסתדרות לא הפגינו רוח לחימה דומה, וסירבו לארגן פעולות סולידריות לתמיכה בעובדי "ידיעות". פעולות כמו מניעת כל השירותים המאוגדים (כולל טלפונים, חשמל ודואר) מהחברות שבבעלות מוזס ופישמן ומבתי הדפוס שהדפיסו את "ידיעות" היו מביאות לניצחון מהיר ומוחלט של העובדים בסכסוך. במקום זאת ההסתדרות הגבילה את תמיכתה להדפסת סטיקרים והענקת עזרה משפטית.

על ההסכם חתם דוד גלנוס, פקיד ההסתדרות שעומד בראש איגוד עובדי הדפוס, ללא הסכמת ועד העובדים ב"ידיעות". ההשבתה נמשכה שלושה שבועות ועלתה 44 מיליון דולר, והנהלת "ידיעות" עמדה תחת לחץ הולך וגובר ליישב את הסכסוך לפני שאיבוד הקוראים וההכנסות ממודעות לטובת "מעריב" יהפוך לקבוע. ועד העובדים של "ידיעות" סירב לחתום על ההסכם, שמבטיח תעסוקה לטווח ארוך רק ל־61 מתוך 106 עובדי אגף המסדרה ומשלים עם 13 פיטורים מיידיים.

באסיפה של העובדים שבה הוצג ההסכם, עובדים זועמים חטפו את המיקרופון, האשימו את גלנוס במכירת העובדים ודרשו ממנו להתפטר.

לקחים מהמאבק

זה היה סכסוך קשה לעובדי "ידיעות", שחוו על בשרם כמה מטקטיקות ההנהלה האכזריות ביותר שנראו בישראל. למרות שהנהגת ההסתדרות בודדה אותם ובגדה בהם, העובדים נלחמו עד הסוף וחזרו לעבודה כשהארגון וכוח הלחימה שלהם שלמים.

העובדים בישראל צריכים להפיק את הלקחים מהניסיון הכואב של עובדי "ידיעות" כדי להכין את עצמם למאבקים שצפויים להם בעתיד.

• המעסיקים מתאחדים כדי להילחם בעובדים. העובדים חייבים להיות מאוחדים כדי להביס את המעסיקים. ועד העובדים ב"ידיעות" היה צריך ליזום אסיפה של כל ועדי העובדים בארץ. האסיפה הזאת היתה צריכה להחליט באיזו דרך יכול כל ועד לפעול בענף שלו נגד האינטרסים של בעלי "ידיעות" ושל כל המעסיקים שמשתפים איתם פעולה נגד העובדים. אלפי עובדים היו צריכים להתגייס לחיזוק המחסומים של עובדי הדפוס ולהבטחת הניצחון בקרב נגד הבריונים השכירים של ההנהלה.
• התקשורת, המשטרה ובתי המשפט אינם נייטרליים — הם משמשים כלי נשק בידי המעמד השליט בקרבות שלו עם העובדים. אסור לעובדים להסתמך על הגופים האלה. הם יכולים לסמוך רק על המאבק, הנחישות, ההתארגנות והכוח שלהם עצמם.
• עובדי "ידיעות" מצאו את עצמם מבודדים על־ידי הנהגת ההסתדרות, שבגדה בהם בהמשך. העובדים חייבים להפעיל שליטה דמוקרטית על המאבק שלהם ולא לאפשר לפקידים לחתום על הסכמים מאחורי גבם. העובדים חייבים להיאבק למען החלפת ההנהגה הנוכחית של ההסתדרות בהנהגה לוחמת שתוכיח את נאמנותה לעובדים הנמצאים במאבק ותארגן סולידריות של עובדים על־פי העיקרון שפגיעה באחד היא פגיעה בכולנו.