אנו בתנועת "מאבק סוציאליסטי" גם כן מודעים לסכנות שבהעברת התוכנית בחקיקה: התעלמות מהסכמים קיבוציים שעליהם נלחמו העובדים שנים, פגיעה בכוחו של האיגוד המקצועי ועוד. אך הסכנה הגדולה ביותר אינה באופן העברת התוכנית אלא בתוכן התוכנית עצמה!

תוכנית זו מאיימת לזרוק את כולנו לרחובות כפי שכבר תואר (וניתן לקרוא במסמך "התוכנית הכלכלית — נשק השמדה המונית!") ובמידה ותעבור — אם בחקיקה ואם לאחר מו״מ — תשנה לרעה את פני החברה הישראלית ותהפכה לגן־עדן לעשירים וגיהינום לעובדים.

גם פעילי השטח של ההסתדרות, האירגונים החברתיים, בני־הנוער, הקשישים ומרבית העם מודעים לכך.
כשחזר עמיר פרץ להעביר את ההחלטה בדבר סיום השביתה (זמנית בינתיים) בישיבה עם ראשי הועדים הוא נתקל בהתנגדות רבה: "אנחנו רוצים להחריף את השביתה, לא להפסיק אותה. ביבי מסדר אותנו" (ידיעות אחרונות 2.5.03), "מעולם לא הייתה התנגדות גדולה כ״כ לפרץ בוועד הפועל", מציינים חברי 'מאבק סוציאליסטי' שנכחו בישיבה, "חלה ראדיקליזציה אמיתית בקרב העובדים, אותם מנהיגי עובדים לוחמניים עכשיו נקטו עמדה בגלוי". אותה קריאה גם עלתה מהנוער בהפגנות האחד־במאי בה הונפו שלטים שהוציאה 'מאבק סוציאליסטי' קוראים "שביתה כללית נגד כל התוכנית!" אך הנהגת ההסתדרות מסרבת להקשיב. היא מתעלמת מהלחץ מלמטה היא אינה קשובה לרצונות העובדים אפילו לא לראשי הוועדים.

אחת הסיבות שבהם השתמשה הנהגת ההסתדרות כתירוץ להפסקת השביתה הוא שלשביתה יש מחיר כבד, והיא פוגעת בציבור. נכון הדבר שהשביתה פוגעת בציבור, שביתה כללית פירושה הפסקת הפעילות הכלכלית במשק, או לפחות רובו. היה ניתן לצפות שהנהגת ההסתדרות תהיה מודעת למה גורמת שביתה והיא אכן הייתה מודעת מכיוון שביום חמישי — 1.5.03 — בבוקר, התראיין שלמה שני, יו״ר האגף לאיגוד מקצועי, ואמר שהוא מודע למחיר הכבד שתגרום השביתה אך הוא גם מודע למחיר הכבד שתגרום התוכנית הכלכלית אם תעבור. אז מה השתנה מהבוקר לערב של יום חמישי?!

הסיבה העיקרית לכך שפרץ פשוט נכנע ללחץ שהופעל עליו מצד הנשיא והאוצר היא שאין לו אלטרנטיבה אמיתית לתוכנית שלהם. כן יש לו ולשותפיו להנהגת ההסתדרות תיקונים ודרישות אך באופן כללי הם מקבלים את טענת האוצר ש"אין כסף" ושצריך "לעודד" את בעלי־ההון להשקיע יותר וליצור מקומות עבודה חדשים — זאת ע״י קיצוץ בשירותי הרווחה. סיבה נוספת לכניעה ללחץ היא שהם מרגישים שהשביתה מאבדת מהפופולריות העצומה שהייתה לה בתחילת דרכה. הם אינם מסוגלים לנהל את השביתה כך שתפגע באופן מקסימלי בממשלה ובבעלי־ההון ובאופן מינימלי בעובדים רגילים. זאת משום שהם מפחדים לנקוט בדרכי שביתה אחרות כגון ניתוק החשמל והמים לכנסת, לבורסה ולאיזורי תעשייה ועוד. מהלך כזה יהיה "קיצוני" לטעמם כיוון שהוא יגדיר במדויק את האויב של המאבק, בעלי־ההון והמערכת הסובבת אותם. במידה ומאבק כזה יצליח תשאל השאלה מי אם כן צריך לנהל את החברה והכלכלה? על שאלה זו לאמיר פרץ אין תשובה! הוא מפחד לתת את התשובה. כיוון שהוא לא מאמין בכוח וביכולת של העובדים.

בהפגנת האחד במאי בת״א אמר חבר התנועה שנאם בעצרת כי "אנו מחזקים את ידי ההסתדרות והעובדים השובתים וקוראים להנהגת ההסתדרות להרחיב את המאבק גם לציבורים נוספים: למובטלים, לעולים חדשים, לעובדי המגזר הפרטי. אנו דורשים מהנהגת ההסתדרות לא להתפשר אפילו לא על שקל אחד של העובדים". אכן יש לעשות את ההבחנה בין ההסתדרות כגוף המאגד עובדים רבים, המכיל בתוכו הרבה פעילים נאמנים לעשייה החברתית לבין הנהגת ההסתדרות שבחלקה מועסקת בחוזים אישיים המורכבת מפקידים, עורכי־דין וביורוקרטים למיניהם. אין זו הנהגה שצמחה מתוך שורות העובדים והיא, לצערנו הרב, מנותקת מרצון כלל החברים.

לכן כדי לנצח במאבק אנו מוכרחים הסתדרות חזקה! אך כדי להשיג הסתדרות חזקה אסור לעמוד בעיניים עצומות מאחורי ההנהגה, אלא להילחם על החזרת השביתה והפיכתה למאבק כולל של כל הסקטורים הנפגעים מהתוכנית: נוער, עובדי המגזר הציבורי והפרטי, פנסיונרים, נשים, עולים חדשים, מובטלים; כלל המעמד העובד. הביקורת שלנו על פרץ אינה כשל איגוד התשיינים או שאר נציגי ההון המכפישים את פרץ בעיתונות. הביקורת שלנו דווקא תחזק את ההסתדרות כקונטרה ללחץ המופעל על פרץ מצד האוצר, העיתונות ונשיא המדינה. הביקורת שלנו חייבת להפנות את הנהגת ההסתדרות לכיוון הנכון בתווך הקצר, ובתווך הארוך לקרוא תיגר על הכישלונות החוזרים ונשנים של פרץ וחבורתו הן במאבק על תוספת היוקר שהם כבר הכריזו שהם מוכנים לוותר עליה. הן על פיטורי 'בנק הפועלים' ללא אישור ההסתדרות, נושא שהיווה תקדים מסוכן לאיומי נתניהו להעביר את התוכנית בחקיקה. ההסתדרות שתקה אז והסתפקה בקמפיין שלטים "שרי אריסון צוחקת...". עכשיו גם ביבי צוחק, רק שעכשיו לא רק 800–900 עובדי 'בנק הפועלים' בוכים אלא כולנו.

אסור גם לחשוב שתמה לגמרי השביתה, השביתה תמשך ע״פ פרץ אם לא תהיה התקדמות במו״מ וכידוע האוצר לא מעוניין לבצע ויתורים לטובת העובדים. במידה ויגדל הלחץ מלמטה על הנהגת ההסתדרות והמו״מ לא ייתקדם כצפוי גדול הסיכוי להחזרת השביתה.

כמו כן אנו מודעים לפגיעה שהשביתה גורמת גם לציבור העובדים עצמו. על כן אנו מציעים למקדה בפגיעה במוסדות ההון ולהימנע מפגיעה בעובדים. לנתק את החשמל והמים לכנסת, לבורסה ולאיזורי התעשייה; בבנקים לאפשר כניסת משכורות ומשיכת כספים אך לא ביצוע עיסקאות בנקאיות או של בעלי־ההון; במס הכנסה לא לאפשר גביית מיסים; בביטוח לאומי במקום לא לשלם קיצבאות — לשלם קיצבאות מוגדלות. צעדים כאלה אפקטיביים פי 10 יותר מלא לפנות את הזבל!!!

פגיעת השביתה בעובדים כלומר באנשים רגילים שרצו לחזור לארץ עם "אל על" או לקבל משכורת דרך הבנק היא המחסום העיקרי ואולי היחיד להצלחת המאבק בתוכנית. את זאת ניתן להסיק מההפרש בסקרי דעת הקהל שהתפרסמו לאחרונה המראים התנגדות לתוכנית הכלכלית ולביבי נתניהו, אך עם זאת גם התנגדות לשביתה. על כן דרושה פעילות הסברה של ההסתדרות וכל הארגונים החברתיים בנושא זה כדי לעורר תמיכה ציבורית במאבק. זוהי משימה אפשרית וניתנת לביצוע.

אנו זקוקים לניהול דמוקרטי של המאבק מלמטה. אנו זקוקים גם לאלטרנטיבה לתוכנית הזו, ולניהול החברה והכלכלה בכלל באופן שונה, למען הרווחה של העובדים וכלל האוכלוסייה ולא למען הרווח של קומץ מיליונרים!