לפי הסכם הפסקת האש מאוקטובר 2025, כמות הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה הייתה אמורה לגדול לאחר חילופי החטופים והאסירים, נסיגת הצבא הישראלי מעבר ל"קו הצהוב" והפסקת התוקפנות הצבאית. הכנסה של פתרונות דיור זמניים, כולל קרוונים, הייתה אמורה להתחיל כצעד לקראת השיקום הפיזי. אולם בפועל, התוקפנות הצבאית לא פסקה והשיקום לא החל. מאז אוקטובר הרג הצבא יותר מ־900 פלסטינים ברצועה.

גם הגופים שהיו אמורים לקום תחת "מועצת השלום" של טראמפ — שמראש נועדה להבטיח את האינטרסים של המעמדות השליטים בארה״ב ובישראל– לא החלו את פעילותם. "כוח הייצוב הבינלאומי" (ISF) — כוח צבאי רב־לאומי שנועד להחליף את הצבא הישראלי בעזה, לא הוקם בפועל. הוועדה הלאומית לניהול עזה (NCAG) — ממשלת טכנוקרטים בלתי־נבחרת שמורכבת מדמויות שאושרו מראש על ידי המשטר הישראלי הכובש — טרם נכנסה לעזה. שני הגופים נתפסים בקרב תושבי הרצועה כקבלני משנה פוטנציאלים של הכיבוש, ובצדק.

משרד הבריאות הפלסטיני בעזה מתריע על קריסת מערכת הבריאות. ישנם דיווחים על עלייה בנשיכות מכרסמים ומזיקים ובמחלות עור ברחבי הרצועה על רקע ההרס המוחלט של תשתיות ו ומניעת אפשרות להיגיינה בסיסית ועקירה המונית לחיים באוהלים. בנוסף, מתוך יותר מ־21,000 פצועים הממתינים לפינוי לטיפול רפואי דחוף מחוץ לרצועה, פונו מתחילת השנה רק פחות מאלף.

הצבא הישראלי ממשיך לשלוט ביותר ממחצית משטח הרצועה, להרוס תשתיות, בתים ושטחים חקלאיים בשטחים שבשליטתו ולמנוע גישה של התושבים הפלסטינים אליהם באמצעות ירי קטלני. רוב השטחים החקלאיים של הרצועה נמצאים באזורים הללו, ומניעת הגישה אליהם מחריפה את הרעבת האוכלוסייה.

בחודשים שמאז אוקטובר הצבא הזיז מערבה את קוביות הבטון שמסמנות את "הקו הצהוב" בשטח והרחיב את השטח שבשליטתו. נתניהו מתרברב בכך שהצבא הישראלי הרחיב את השליטה הישירה שלו ליותר מ־60% משטח הרצועה, לעומת 53% שהיו בשליטתו בתחילת הפסקת האש.

האיום בחידוש המתקפה

ניקולאי מלדנוב שעומד בראש "מועצת השלום" האימפריאליסטית נפגש במרץ עם נציגי חמאס והפלגים הפלסטיניים האחרים שפועלים בעזה והציג תוכנית המתנה בפירוז מלא של הרצועה את הפסקת התקיפות הישראליות, הכנסת הסיוע, התחלת שיקום וכניסה של כוח היצוב הבינ״ל ושל המועצה הלאומית לניהול עזה. כלומר מלדנוב בפועל מיישר קו עם ממשלת המוות.

אך אין שום יסוד ל"פירוז" במציאות של המשך כיבוש ותוקפנות צבאית, וגם אם תוכנית זו תתממש ותגיע לשלביה הסופיים היא מאפשרת לצבא הישראלי להמשיך לשלוט על כ־20% משטח הרצועה באופן ישיר ללא תאריך תפוגה. מלדנוב מנסה בו־זמנית לרסן את ממשלת נתניהו כדי לנסות למנוע קריסה מוחלטת של הפסקת האש עליה הוא ממונה, אך גם להשתמש באיומיה בחידוש של מלחמה בהיקף מלא והחרפה נוספת של המצור כמנופי לחץ על ראשי החמאס.

הסיכוי שהתוכנית שהציג מלדנוב תתקבל מוגבל, מה שגם יאפשר לממשלת נתניהו ולראשי הצבא להטיל את האחריות לאי־השיקום של הרצועה על הסירוב של הפלגים הפלסטינים לוותר על מה שנתפס בקרב רבים מהתושבים ברצועה כערובה היחידה להדיפה כלשהי של תוקפנות כוחות הכיבוש.

מאז הפסקת האש מול איראן התגברו ההפצצות ברצועה. התקשורת הישראלית מפיצה דיווחים לפיהם החמאס מתחמש ומבצר את כוחו ועל כך שהצבא הכין תוכנית לחידוש הלחימה בעזה "למקרה ו…". כל אלו עשויים להיות סימנים להסלמה מחודשת והכנה של דעת הקהל הישראלית אליה, תוך ניגון על פחדים ביטחוניים והמשך הניצול הציני של הזעזוע מטבח ה־7 באוקטובר.

גם הניסיון של נתניהו להציג "תמונת ניצחון" לקראת הבחירות, ולהתעמת עם הביקורת עליו מצד האופוזיציה הממסדית־לאומנית על כך שאינו מצליח להכניע את החמאס ואת היריבים האחרים של המשטר הישראלי באיזור יכול לדרבן את הממשלה לחדש את המתקפה.

תנועת הסולידריות — שביתה כללית באיטליה

עשרות ספינות שלקחו חלק במשט הסומוד העולמי בסוף אפריל, וניסו להגיע לחופי עזה עם סיוע הומניטרי כאקט סמלי של שבירת המצור הישראלי ושל סולידריות עם ההמונים הפלסטינים — הותקפו על ידי חיל הים הישראלי במים בינלאומיים סמוך לכרתים. כ־175 משתתפות ומשתתפים נעצרו, רובן שוחררו ביוון. אולם שניים ממארגני המשט, סייף אבו קשק וטיאגו אבילה נלקחו לאחר מעצרם לישראל ולפי הדיווחים הם עברו עינויים פיזיים ופסיכולוגיים.

בתגובה, הכריז איגוד העובדים האיטלקי העצמאי USB וקולקטיב עובדי הנמל האיטלקי CALP על שביתה כללית ב־18.5 בדרישה לשחרר את הפעילים. כזכור השביתה הכללית באיטליה בספטמבר 2025 פרצה גם היא בעקבות תקיפה של משט הסולידריות לעזה.

ההכרזה על שביתה בהתנגדות למתקפה הג׳נוסיידית על הפלסטינים.ות בעזה ובדרישה מהממשלה האיטלקית לנתק את כל הקשרים הדיפלומטיים, הכלכליים והצבאיים עם המשטר הישראלי, חוברה להתנגדות למרוץ החימוש באירופה ולדרישות לשיפור תנאי עבודה והרחבת השירותים החברתיים שמיובשים לטובת מימון מכונת המלחמה.

במקביל לשביתה באיטליה, הצבא הישראלי תקף שוב את המשט תוך שימוש בכדורי גומי וטייזרים חשמליים, עצר את הפעילים הנותרים, והפעם הביא את כולם לנמל אשדוד בניגוד לרצונם. שר הימין הקיצוני בן גביר פרסם סרטון בו הוא מבקר במתקן הכליאה ומעודד שוטרים להכות פעילים. הסרטון גרר גינויים גם מנתניהו ומשר החוץ סער שתמכו בעצם התקיפה, ההתעללות וההשפלה של הפעילים, אבל התנגדו ל"פגיעה המודעת במדינה במצג המביש הזה", כלומר לפגיעה בקשרים הדיפלומטיים ובדימוי של ישראל בעולם.

שורה של ראשי מדינות, כולל ראשת ממשלת איטליה מלוני, גינו (גם אם באופן צבוע) את היחס לפעילים שחלקם אזרחי אותן מדינות. אין להמעיט בהשפעה של פעולות המחאה של מעמד העובדים באיטליה ובעולם על ההחלטה להוציא הצהרות סמליות אלו, מה שמראה את הפוטנציאל של תנועת הסולידריות הבינלאומית להוביל לוויתורים משמעותיים יותר אם תוביל תוכנית שמבוססת על הכוח וההתארגנות של מעמד העובדים.

גם לארגוני העובדים בישראל יש מה ללמוד מהניסיון האמיץ של התארגנויות העובדים באיטליה על החיבור של התנגדות למלחמות ואימפריאליזם לדרישות לשיפור והרחבת השירותים החברתיים והצורך בשימוש בכוח המאורגן של מעמד העובדים. למאבק כזה יש פוטנציאל להתחבר לסנטימנט הרחב של מיאוס ממלחמת הנצח, ממשלת המוות ומהימין הקיצוני ולתת תשובה לדמגוגיה הביטחונית בה משתמשות כל מפלגות הממסד כדי להצדיק את המשך התוקפנות.

אותה תוקפנות פוגעת באופן החמור ביותר בביטחונם ובשלומם של מיליוני פלסטינים אך היא גובה מחירים כבדים גם ממיליוני ישראלים. זה רק מדגיש את הצורך במאבק להפסקה מוחלטת של התקיפות והוצאה מיידית של כוחות הכיבוש מהרצועה ללא תנאים, ולהכנסה מסיבית של מזון, מים נקיים, ציוד רפואי ופתרונות דיור. אי אפשר להסתמך על "מועצת השלום" הקולוניאלית של טראמפ או על ממשלות קפיטליסטיות לשיקום. מה שדרוש בשביל שיקום אמיתי של הרצועה ושל שאר הקהילות שנפגעו ברחבי האזור, זה הפקעה של משאבי העתק מבעלי ההון והתאגידים בישראל, באיזור ובמדינות שמימנו ותמכו במלחמה הג׳נוסיידית. כדי להשיג את זה, צריך להרחיב את המאבק ברמה המקומית, האזורית והעולמית.