נתניהו וגנץ שוקלים הכרזת מלחמה — למען מי?
מאבק העובדות הסוציאליות מעלה הילוך
X
תוכנית ההתנתקות אפילו לא מתיימרת להביא שלום
מה עוד לא נאמר על תוכנית ההתנתקות. כתבות שער בכל העיתונים, דיווחים ודיווחי נגד, הדלפות ושקרים. למרות כל זאת, עתידה של רצועת עזה עדיין מעורפל. אבל מה שברור יותר ויותר הוא ששרון וחבורתו ממשיכים להוביל מהלך שיועיל אך ורק להם עצמם, ולעוד קומץ מיליונרים משני צדי הקו הירוק. אז התנתקות — איך זה עובד באמת?

הדפסה

רצועת עזה היום היא אחד האזורים העניים ביותר בעולם. אבטלה מתמשכת של מעל 50%, תשתיות הרוסות ועוני מחפיר נותנים את אותותיהם בכל פינה. כ־30% מהאוכלוסייה שורדים רק בזכות ארגוני סיוע הומניטרי שונים. החמאס מתחזק ואיתו חוסר המוצא. אבל איך הגיעה הרצועה למצב הזה? מדוע לא נבנו מפעלים שיספקו עבודה, תחנות חשמל, בתי חולים, בתי ספר וכל מה שכרוך בסיפוק רמת חיים מינימלית?

על מנת לענות על שאלות אלה צריך לחזור אחורה, לתקופת אוסלו ואף קודם לכן. מסתבר שבעלי ההון הישראלים הרוויחו לא מעט כסף לאורך עשרות שנים מהמשך הכיבוש בעזה ובגדה המערבית. כך, למשל, היצוא מישראל לשטחים היווה כ־10% מהיצוא הישראלי. הפלסטינאים חויבו לקנות תוצרת ישראלית; היצוא הפלסטיני, לעומת זאת, היה חייב לעבור לישראל במחירים שישראל קבעה. בנוסף, ממשלת ישראל יצרה מעטפת מסים כפויה, כך שכל סחורה שעברה לשטחי פלסטין היתה חייבת במס, גם אם הגיע ממדינה שלישית.

יתרה מכך מנעה הממשלה באופן שיטתי כל אפשרות להקמת מפעלים כלשהם בשטחים, מהסיבה הפשוטה שאז, רחמנא לצלן, ייצרו הפלסטינים מוצרי יסוד שונים ויפסיקו לרכוש אותם מבעלי הון ישראלים... וכל זאת עוד לפני שהתייחסנו לניצולם של עובדים פלסטינים בישראל.

ולמי הלכו כל המיליארדים? לנו, האנשים הפשוטים שסובלים מהמצב ושרבים מאיתנו נשלחים כדי לשמש בשר תותחים בשטחים? מה פתאום... אנשי עסקים שבעים ונינוחים בחליפות דאגו לאסוף את המזומנים המוכתמים בדמם של ישראלים ופלסטינים.

ועכשיו מציעים לנו אותם האנשים את תוכנית ההתנתקות. לפי התוכנית ישראל אמנם תיסוג מפנים הרצועה, אבל תמשיך לשלוט על כל הגבולות היבשתיים והימיים. השליטה בפנים הרצועה יקרה מדי, אבל משליטה בגבולות יהיה אפשר להמשיך להרוויח כסף ממיסוי, מיצוא, מיבוא וכו'. ואכן, החלטת הממשלה מדגישה שכל הסדרי הסחר עם הרשות יישארו במתכונת הנוכחית, כולל התחייבות של הרשות לצרוך חשמל, מים ושירותים נוספים מישראל.

אבל ניתוק מלא יהיה: זה יהיה הניתוק מאחריות כלשהי לתושבי הרצועה. הממשלה מדגישה שתשאף למנוע מעבר של פלסטינים לישראל, בין אם זה לעבודה, לטיפול רפואי או לכל צורך אחר. בקיצור — תושבי הרצועה יישארו ללא כל אפשרות להתפרנס, לקבל טיפול רפואי או בעצם לשרוד. אז מה הפלא שיותר פלסטינים יידחפו למעשים נואשים והרסניים?

במקום המדים הגיעו החליפות

ומה קורה בצד הפלסטיני? ברשות הפלסטינית הכל כרגיל, רק שאת המדים של תקופת ערפאת החליפו חליפות העסקים של אבו מאזן. כמו בכל העשור האחרון עסוקים בכירי הרשות בשאלה הגורלית — איך עושים הכי הרבה כסף לפני שלאזרחים שלהם יימאס. התשובה פשוטה: יושבים עם ההנהגה הישראלית ומבטיחים לחתום על כל ההסכמים הכלכליים, ובתמורה מקבל כמה שיותר כסף — גם בשביל עצמם וגם כדי לשחד מספיק אנשים שיסכימו לשמור על המוקטעה. ואגב, זה עובד די טוב. כך למשל השקיעה ישראל מיליוני שקלים במסע הבחירות של אבו מאזן. יפה מצד הממשלה שלנו — כל כך מוכנה תמיד לעזור.

אבל נראה שהטריק הזה מתחיל למצות את עצמו, ואת זאת ניתן להסיק בקלות מהתחזקות החמאס. התנועה שהמציאה את הפתרון הכי הרסני והכי קודר לפלסטינים ולישראלים זוכה ביותר ויותר תמיכה, וכל זאת משום שהיא התנועה היחידה שמצטיירת כמתנגדת לכיבוש. התמיכה בחמאס היא גם בזכות מערכת התמיכה הסוציאלית שהחמאס מספק־בעיקר ברצועה — ובשל התדמית הנקייה משחיתות. בבחירות לרשויות המקומיות הפלסטיניות שהתקיימו לאחרונה זכה החמאס ב־45 רשויות שבהן מתגוררים 600,000 תושבים. הפת״ח זכה ב־60 רשויות שבהן מתגוררים 400,000 תושבים. החמאס אף עקף את הפת״ח במספר הקולות הכולל. אבל דווקא תהליך זה, שיגרור את החמאס לתוך הצורך להוכיח את עצמו בשלטון, יראה בסופו של דבר שאין לתנועה הזאת שום פתרון מלבד המשך מעגל הדמים.

מהצד השני, אבו מאזן יודע שאין לו שום כוח בשטח. כל הדיבורים על פריסת כוחות ואיסוף נשק הן פארסה אחת גדולה. רק לפני שבועיים, כשפעילים צעירים של הפת״ח גירשו אותו מהמשרד שלו, הבין אבו מאזן את הרמז ונסע לחודש וחצי לטיול חובק עולם. שם שקט יותר... עם כל זאת נהנה היום הרחוב הפלסטיני מהתעוררות פוליטית שלא זכורה כבר הרבה שנים. באווירת הבחירות המתקרבות לפרלמנט ישנם דיונים אמיתיים על המשך הדרך. ישנה אכזבה אדירה הן מהרשות והן מהאינתיפאדה החמושה המובלת על ידי מיליציות קטנות. יותר ויותר פלסטינים מחפשים היום את האלטרנטיבה. את הניצנים של אלטרנטיבה אפשר לראות בהפגנות נגד החומה. ההפגנות הללו הן המוניות, לא אלימות (מצד המפגינים) ומשתתפים בהם גם ישראלים המוזמנים על ידי הפלסטינים המפגינים.

אז לאן עכשיו?

תוכנית ההתנתקות לא מתיימרת אפילו להתחיל לטפל בבעיות האמיתיות של הסכסוך. היא לא באה על מנת לסיים את העוני והייאוש של העובדים היהודים והפלסטינים. היא באה רק על מנת להעשיר מיעוט זעיר. וכך, בזמן ששדרות תספוג את מטחי הקסאמים שיגיעו בסוף הקיץ, יספגו חשבונות הבנק של האליטות מטחי דולרים. ושוב נשמע שאין עם מי לדבר, ושניסינו אבל אין עם מי לדבר. שנתנו אצבע ורוצים את כל היד...

אבל ישנה דרך אחרת. אפשר לסיים את המלחמה הזאת. בשביל זה אנחנו חייבים להיפטר מהאנשים שמנצלים אותנו. אותם האנשים ששולחים אותנו לעבוד בשכר רעב ולהילחם עבור הרווחים שלהם לא יוכלו לעוור אותנו לנצח. עלינו הישראלים מוטלת האחריות להפלת השיטה המנצלת בישראל, ואילו הפלסטינים יצטרכו לטפל בהנהגה המושחתת שלהם. לנו, העובדים משני הצדדים, יש אינטרסים משותפים — והגיע הזמן שנילחם כדי להשיג אותם!



₪21,320
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2020
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.

תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.