בתחילת חודש אוגוסט, הממשלה החלה ליישם את 'תוכנית מהל״ב ('מהבטחת הכנסה לתעסוקה בטוחה'), הידועה יותר כתוכנית ויסקונסין, על שם המדינה בארה״ב בה נוסתה לראשונה, לפני שהונחתה בכישלון חרוץ במקומות נוספים בעולם. התוכנית מפריטה למעשה את שירותי הבטחת הכנסה בלשכות התעסוקה ומעבירה אותם לידי תאגידים רב־לאומיים פרטיים. התאגידים עושים את הרווח שלהם על בסיס מספר האנשים שהוצאו מרשימות מקבלי הבטחת הכנסה, כך שהאינטרס שלהם לא היה יכול להיות ברור יותר.

הניסוי יחל בנצרת, נצרת עלית, אזור חדרה, ירושלים, אשקלון ושדרות, יישובים המכונים בפי הממשלה והתקשורת "מוכי אבטלה" (כאילו היה מדובר באסון טבע בלתי־נמנע). בכל אזור ישתמשו התאגידים בשיטה שונה כדי לנסות לצמצם את הרשימות ולייצר רווח, חלקן מוגדרות כשיטות "מקל" וחלקן כשיטות "גזר" כשבסופו של דבר השיטה ה"יעילה" ביותר תיושם בכל הארץ על־פי התוכניות. המשמעות האמיתית של התוכנית היא בעצם לאפשר לחברות כוח אדם לקלוט, למיין ולסווג מחוסרי עבודה על פי הקריטריונים הנוחים להן, ומעל הכול לתת להן את הסמכות לקבוע מי זכאי לקבלת דמי אבטלה ומי לא. מרכזי התעסוקה יהפכו למעשה לשוק עבדים, אליו יגיעו אלפי מובטלים, ביניהם גם נכים ומוגבלים, מדי בוקר, תוך שהם מחויבים לקבל כל עבודה זמנית שמוצעת להם, גם אם היא בהיקף של שעות שבועיות בודדות וגם אם היא עבודה זמנית ביותר. העובדים לא יקבלו עבורה כל תשלום מלבד דמי הבטחת ההכנסה הזעומים, אשר מגיעים להם מלכתחילה. לפחות 30% ממשתפי התוכנית ישלחו לעבוד בהתנדבות.

אך לפי תכנון האוצר גם תשלום דמי האבטלה עצמו אינו מובטח: לפי הגדרות התוכנית כל אדם אשר לא יסכים מסיבה כל שהיא לקבל את העבודה המוצעת לו, יוגדר כסרבן עבודה ולא יקבל דמי אבטלה למשך שלושה חודשים. החוזה אשר נחתם עם החברות הפרטיות השנה מחייב אותן לעשות הכול על מנת להגדיל את מספר "סרבני העבודה" ככל האפשר, ולנשל אותם מקצבתם. התשלום עבור השירותים המפוקפקים של חברות אלה, יחושב על ידי הממשלה על פי אחוזי הצלחתה של התוכנית, כלומר על פי אחוז האנשים שעזבו אותה, ועל מנת שהפעלת הפרוייקט תהייה רווחית עבור החברות עצמן יהיה עליהן "להנשיר" כ־40% ממשתתפי התוכנית מדי חודש.

האסון מארה״ב מגיע לארץ

החברה הפרטית אשר נבחרה על ידי הממשלה ליישם את התוכנית בדרום הארץ, הנה התאגיד האמריקאי מקסימוס, אשר היה אחראי על יישום תוכנית ויסקונסין המקורית במדינת ניו־יורק בסוף שנות ה־90, מקום בו התוכנית הפכה שם נרדף לאסון חברתי. התוצאות המידיות של התוכנית היו עליה דראסטית ברמת העוני באזורים בהם יושמה, מובטלים ומובטלות רבים, אשר נשללה מהם הזכות לדמי הבטחת הכנסה, נאלצו להתמודד עם מצב של רעב ממשי. לפי נתוני מפעילי התוכנית עצמם כפי שהם פורסמו בשנת 1998, כמחצית מנושרי התוכנית סבלו מתקופות בהם לא יכלו לרכוש מזון, כשליש נאלצו לעבור דירה ומספר דומה סבל מניתוקי מים, חשמל וחימום מרכזי. רק ל־8% מהמשתתפים נמצאה עבודה.

בהסתמך על ה"מוניטין" של מקסימוס, פקידי האוצר אכן צופים עתיד מזהיר למובטלים ולעובדים בארץ כאחד. המטרה של התוכנית הדראקונית, היא הורדת רמת השכר בכל ענפי המשק, על ידי יצירת קבוצה לא מבוטלת של עובדים אשר אינם מצליחים להחזיק את הראש מעל המים, ולכן מוכנים לקחת כל עבודה בכל שכר בלי שום דרישות או שאלות.

תוכנית ויסקונסין הישראלית היא מעל לכל, מתנה לסוחרי העבדים של ימינו — חברות כוח־האדם בצורותיהן השונות. התוכנית נותנת להם לא רק הכשר ולגיטימציה, מהם הם נהנים מאז היום הראשון לקיומם, אלה גם את הזכות הבלעדית לקבוע כיצד יראה עתידו של שוק העבודה בישראל. יישום התוכנית בארץ עלול לשנות את אופי יחסי העבודה במשק הישראלי כולו ולחזק את המגמה הרווחות כיום במשק אשר פוגעות בכל אחד ואחת מאיתנו, כגון העדר כל ביטחון תעסוקתי לטווח ארוך, שחיקה בשכר הריאלי ושלילת הזכויות הסוציאליות הבסיסיות ביותר כמו דמי הבראה ופנסיה.

עוצרים את התוכנית

ההפגנה שארגנו המופנים לתוכנית בנצרת כבר ביום השני להפעלתה (2.8.05), ושדוכאה בברוטאליות ע״י המאבטחים והמשטרה מעידה על הנכונות להיאבק ולא לקבל את רוע הגזרה. שיתוק של אותם מרכזי התעסוקה הוא צעד חשוב לתחילת המאבק. אבל רק התארגנות כלל־ארצית חזקה של מופנים לתוכנית, ומובטלים אחרים ועובדים שהתוכנית מכוונת גם לפגוע בהם, תוכל לכפות את ביטול התוכנית. התארגנות כזאת יכולה לנצח באמצעות הובלה של קמפיין אקטיבי נגד התוכנית בשכונות ובמקומות עבודה. ההסתדרות היא כלי חשוב כאן, בתור אירגון העובדים הגדול ביותר בישראל שאמור לשמש נשק להגנת העובדים. להסתדרות צריך להיות תפקיד מרכזי לצד המובטלים במאבק נגד ויסקונסין, המייצר עוד כוח־עבודה זול ופוגע בכל תשתיות הרווחה שעובדים משלמים עליהם בכל שנות עבודתם (בשביל מה בדיוק אנחנו משלמים ביטוח לאומי?). מאבק כזה יכול להתחבר למאבק כולל נגד חברות כוח־האדם בישראל הפוגעות בהמוני עובדים ונוער.

האבטלה הגוברת במשק והמשך חיסולן של אלפי משרות בסקטור הפרטי והציבורי, הם סימפטומים של שיטה כלכלית שלא מתפקדת (לפחות עבור 90 אחוז מהאוכלוסייה). כבר היום ניתן להחזיר עשרות אלפי מובטלים לעבודה על־ידי צמצום משך שבוע העבודה ללא פגיעה בשכר ובנייה של תשתיות ושירותים חברתיים נחוצים. תוכנית ויסקונסין היא רק חוליה בשרשרת המתקפות נגד העובדים והמובטלים בישראל. מצב זה מעלה את הצורך בבניית כוח פוליטי עצמאי שישמש אותנו ככלי במאבק על זכיותינו — מפלגת עובדים המונית ודמוקרטית שתילחם נגד המתקפות המונחתות על העובדים ושתהיה מוכנה גם לשבור את המחסומים של השיטה הקפיטליסטית ולהלחם למען חברה חדשה.