הגורמים למאבק

הסיבה למאבק היא ניסיונה של ממשלת יוון לחוקק חוק חדש, שישנה את התנהלותן של האוניברסיטאות במדינה. בין סעיפיו העיקריים של חוק זה כלול סעיף לפיו יודח מלימודיו כל סטודנט שלא יסיים את הלימודים לתואר הראשון בתוך שנתיים ממועד סיומם הרגיל, סעיף שיבטל את אספקת ספרי הלימוד חינם שהייתה נהוגה עד כה, וסעיף שיחייב את האוניברסיטאות למצוא מקורות מימון פרטיים, מה שיאפשר לקפיטליסטים לשלוט על אופי הלימודים האקדמיים. בנוסף לכך, החוק יבטל את סעיף 16 בחוקה היוונית האוסר על הקמת אוניברסיטאות פרטיות, ויאפשר למשטרה לפעול ביתר קלות נגד הסטודנטים בתוך הקמפוסים. החוק הזה מועבר בעת שיוון נמצאת במקום האחרון באיחוד האירופי מבחינת תקציבים ממשלתיים לחינוך ובמקום הראשון באיחוד האירופי באחוזי האבטלה בקרב בוגרי אוניברסיטה.

תפקיד ההנהגה

המאבק מובל בידי הוועדה המתאמת הארצית של ההתבצרויות, שבה מעורבים כל האירגונים החברתיים, מלבד אירגון הנוער של "המפלגה הקומוניסטית" (מפלגה סטאליניסטית בה תומכים כ־6% מכלל בעלי זכות ההצבעה) — שהוא אירגון הנוער הגדול ביותר הפועל באוניברסיטאות ביוון.

למרות זאת, הדינאמיקה של המאבק הייתה כזו שאילצה את אירגון הנוער של המפלגה הקומוניסטית ואפילו את אירגון הנוער של PASOK (המפלגה הסוציאל־דמוקרטית) לעשות תפנית של 180 מעלות ולתמוך בהתבצרויות הסטודנטים באוניברסיטאות — אך באיחור של ארבעה שבועות!

תנועת "קסקינימה" (התנועה האחות של מאבק סוציאליסטי ביוון) תומכת בפתיחת מאבקם של הסטודנטים להשתתפותה של שאר החברה היוונית ובחיבורו של מאבק זה עם מאבקיו של המעמד העובד. באופן קונקרטי, קסקינימה קוראת לשביתה כללית בת 24 שעות ולהפגנה ארצית באתונה ב־22 ביוני. קריאה זו מתחילה לקבל תמיכה משכבות נרחבות של הסטודנטים באוניברסיטאות, אך גם את תמיכתם של העובדים המשתייכים לאיגודים המקצועיים. פעילי "קסקינימה" נבחרו לעשר ועדות תיאום וממלאים תפקיד־מפתח במאבק, ובייחוד בוועדת התיאום העירונית בעיר וולוס (שבה נמצאת האוניברסיטה של תסאליה) ובמכללה הטכנית של אתונה (שבה לומדים 10,000 סטודנטים).

עתיד המאבק

הממשלה מעמידה פנים שהיא מסרבת לוותר על החוק. היא משתמשת בטקטיקה של "מקל וגזר". מצד אחד, הממשלה טוענת שהיא מוכנה לדון עם הסטודנטים ומצד שני היא מתקיפה באלימות את האספות וההפגנות. ביום שלישי ה־8 ביוני, 10 מפגינים נפצעו ו־40 נעצרו.

הנטייה הכללית אצל הסטודנטים היא להתקדם במאבק ולהרחיבו במהלך השבועות הקרובים. הבעיה הבסיסית היא, מצד אחד, הטקטיקות של אירגון הנוער של "המפלגה הקומוניסטית", טקטיקות המפרידות בין חלקים שונים של המאבק במקום לאחד ביניהם, ומצד שני נטייתם של חלק מן ההנהגה של המאבק לנקוט צעדים כיתתיים וחד־צדדיים. בנוסף לכך קיים בלבול רב בשאלה מה צריכים להיות הצעדים הבאים במאבק.

מה שקרה בהפגנה של ה־8 ביוני מאפיין את אותן נטיות של חלקים בהנהגה. פחות ממאה מפגינים נכנסו להתנגשות ישירה עם כוחות המשטרה, מה שנתן למשטרה תירוץ להגיב באופן מוגזם ביותר. בשלב זה האנרכיסטים פשטו על מרכז אתונה שהפך לשדה קרב. המשטרה ניצלה עד תום את ההזדמנות כדי להתקיף באלימות קיצונית את החלק המרכזי של ההפגנה.

למאבק הסטודנטים אין מה להרוויח מסוג זה של התנגשויות. הן אינן התנגשויות בין תנועת־המונים לבין מנגנון המדינה, שבהן תנועת "קסקינימה" היתה תומכת ומשתתפת. זוהי התנגשות מתוכננת ופרובוקציה מלאכותית המתבצעת על־ידי קבוצות קטנות — המנסות להוכיח עד כמה הן "רדיקאליות" — נגד המשטרה. ועדת התיאום הארצית לא התכנסה ב־8 ביוני בגלל האירועים שהתרחשו באותו היום. הנהגת הסטודנטים לא תיפקדה בשלב מכריע של המאבק!

"קסקינימה" תאבק למען עמדותיה בוועדות התיאום המקומיות והעירוניות. חלק מכך יכלול העלאת דרישה שבהפגנות הבאות, האיגודים המקצועיים, האוניברסיטאות והקהילות המקומיות יפעלו יחד להקמת גוף מאורגן של סדרנים שייבחרו ויפקחו באופן דמוקרטי ויגנו על ההפגנות הבאות. אם הסטודנטים יצליחו לחבר את תנועת הסטודנטים עם תנועת העובדים, הדרך לניצחון תהיה קצרה מאוד!