הן מועסקות חמש, עשר וארבע עשרה שנים בדואר באמצעות חברות כוח האדם ונחשבות עדיין כ"עובדות זמניות". הן חייבות להקליד 1,000 מכתבים לשעה (שבע שניות למכתב!), אחרת לא יקבלו תשלום. עובדת אשר מצליחה בדרך כלשהי להדפיס את כל אשר הוטל עליה, תקבל 19.93 ₪ בלבד לשעה... אבל הכי חשוב: הן לא שותקות!

60 קלדניות מבית המיון של דואר ישראל היושב בתל אביב החליטו לפני שלושה חודשים לשבור שתיקה של שנים ולצאת למאבק מיליטנטי על תנאי חייהן, ויותר מכך, על תנאי ההעסקה של כל עובד חברת כוח־אדם וקבלן בישראל.

תהליכי ההפרטה, ההולכים ומתגברים במשק, לא פסחו על רשות הדואר, שנקראת כיום "דואר ישראל". כחלק מתהליך ההפרטה מנסה ההנהלה להוריד את תנאי העבודה של העובדים הקבועים בדואר לתנאים של עובדי כ״א, ואת תנאי עובדי כ״א לתנאי עבדות ממשיים.

הקלדניות נלחמות, ההסתדרות שותקת

ההסתדרות היתה אמורה להיות הראשונה להתייצב לצידן של עובדות הקבלן בדואר, ולהתנגד מראש לעצם הקיום של חברות כוח האדם. אך אותן קלדניות אשר משלמות מס ארגון להסתדרות, לא רק שנענו בשתיקה רועמת מצד הנהגת הסתדרות, אלא אף נבגדו לפני כמה שנים כשההסתדרות עצמה חתמה עם דואר ישראל והממשלה על הסכם המכשיר את הכנסת עובדי הקבלן לדואר.

כמו הרבה עובדים הנמצאים תחת התקפה בלתי חוקית מצד המעסיק, גם הקלדניות בחרו תחילה בדרך המשפטית, והגישו תביעה קבוצתית נגד רשות הדואר. הקלדניות דורשות לקלוט אותן כעובדות מן המניין עם השוואת תנאים מלאה לעובדים הקבועים. אך מניסיון העבר, התביעה המשפטית היא תהליך ארוך ומייגע אשר גם בסופו אין ניצחון מובטח. מתוך הבנה כי בית הדין לעבודה פוסק לרוב על פי לחצים ויחסי הכוחות בין העובד למעביד בשטח, העובדות החליטו על הפעלת לחץ במישורים נוספים והחלו במאבק ציבורי נגד הנהלת "דואר ישראל", חברות כוח האדם ונגד ההסכמים שנחתמו בשמן על ידי הנהגת ההסתדרות.

מפגינות נגד הגורמים המדכאים

ההפגנה הראשונה שיזמו הקלדניות התקיימה מול בית המיון המרכזי של הדואר בת״א. רוב המשתתפים בהפגנה היו פעילים חברתיים, תושבי העיר שהגיעו להזדהות עם הקלדניות וכמובן גם הפעילים של מאבק סוציאליסטי. קלדניות הדואר, למרות רצונן להצטרף להפגנה, נשארו בבניין, מחשש לפיטורים והטרדות מצד ההנהלה.

ההפגנה מול הדואר, והתשובות הסתומות שקיבלו הקלדניות מצד ההנהלה והנהגת ההסתדרות - — שסוף סוף החלה להתייחס לנעשה בבית המיון - — לא סיפקו אותן. קלדניות הדואר ועובדי קבלן נוספים אזרו אומץ והגיעו להפגנה מיליטנטית, ב־19 בפברואר, מול משרדי ההסתדרות ברחוב ארלוזרוב בדרישה לעורר את הארגון שאמור לייצג אותם.

מי שלא השתתפו בהפגנה היו פעילי תנועת חד״ש, השותפה בהנהגת ההסתדרות. גורמים בהנהגת חד״ש קראו לפעילים שלא להגיע בטענה ש"לא מפגינים מול בית של עובדים".

בזמן ההפגנה מול ההסתדרות הבטיחו מספר בעלי תפקידים בהסתדרות לטפל בנושא, אך לאחר כמה פגישות שנערכו בין הנציגות של הקלדניות בין האחראי על עובדי הקבלן בהסתדרות, התברר כי זה היה מס שפתיים בלבד. ב־7 במרץ אירגנו עובדות הדואר הפגנה נוספת, הפעם מול שתי חברות כוח האדם "מנפאואר" ו"תגבור" כחלק מהניסיון המתמשך לקבל את התנאים המגיעים להן.

תנאי ההעסקה של הקלדניות בדואר אף הגיעו לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, ביוזמת ח״כ שלי יחימוביץ', אך גם כאן לא היה גיבוי להבטחות של הח״כים לטפל בנושא. יחימוביץ' אמנם גינתה את חברות כוח האדם בזמן הדיון בכנסת, אך לא עשתה דבר לאחר מכן על מנת לחזק את המאבק של הקלדניות. מה שהולך ומתבהר הוא שהקלדניות אינן יכולות לסמוך על איש מלבד על עצמן ועל סולידריות מקבוצות אחרות של עובדים המזדהים איתן במאבק מול הנהלת הדואר וחברות הקבלן.

מאבק העובדים הקבועים נגד ההפרטה

במקביל למאבק הקלדניות, מנהלים העובדים הקבועים בדואר מאבק נגד ההפרטה. עד היום, המאבקים של העובדים הקבועים ושל הקלדניות מתנהלים במקביל אך ללא שיתוף פעולה של ממש. האחראים המרכזיים לנתק בין המאבקים, המחליש את שניהם, הם הנהגת ההסתדרות והוועד הארצי של עובדי הדואר הקבועים. יו״ר הוועד הארצי, קראזי, גם אינו מתנגד לעצם ההפרטה של הדואר. מי שמסכים עקרונית להפרטה לא מייצג גם את האינטרסים של העובדים, ולכן חייב להיות מוחלף.

גם עובדי הקבלן, וגם העובדים הקבועים בדואר, חייבים אלה את אלה על מנת לטרפד את ההפרטה ולהפוך את ההעסקה דרך חברות כוח האדם להיסטוריה. ההפרטה, שמאיימת כיום לפגוע בתנאיהם של העובדים הקבועים, קשורה קשר הדוק להכנסת עובדי הקבלן לדואר לפני שנים. גם להפרטה וגם להעסקה של עובדי קבלן יש מטרה אחת — חיסול העבודה המאורגנת בדואר והורדת תנאי העבודה של כלל העובדים. המאבק נגד המגמה הזאת דורש הקמה של ועד פעולה משותף לעובדי הקבלן ולעובדים הקבועים, שיציג חזית אחידה מול ההפרד ומשול של ההנהלה ויפעיל לחץ על הנהגת ההסתדרות לעשות את העבודה שלה.