פרק מתוך הצעת־החלטה שניסח מרקס באוגוסט 1866 ואשר אומצה כעבור חודש בז׳נבה על־ידי הוועידה הראשונה של האינטרנציונל הראשון.

(א) העבר‬

‫הון הוא כוח חברתי מרוכז, בעוד שלרשות‬ ‫האדם העובד עומד רק כושר־עבודתו. לכן,‬ ‫החוזה שבין ההון והעבודה אינו יכול לעולם‬ ‫להיחתם בתנאים הוגנים, הוגנים אפילו במובן‬ ‫של חברה המציבה את הבעלות על האמצעים‬ ‫החומריים של החיים והעבודה בצד אחד ואת‬ ‫אנרגיות הייצור החיוניות בצד הנגדי. הכוח‬ ‫החברתי היחידי של העובדים הוא במספרם.‬ ‫אלא שכוח המספרים נשבר כתוצאה מפירוד. הפירוד בין העובדים נוצר ומונצח‬ ‫באמצעות התחרות הבלתי־נמנעת בינם לבין‬ ‫עצמם.‬

‫האיגודים המקצועיים הגיחו במקור מתוך‬ ‫הניסיונות הספונטניים של עובדים לעקור או‬ ‫לפחות להגביל את אותה התחרות, במטרה‬ ‫להשיג תנאי חוזה כאלה, שיוכלו להרים אותם‬ ‫לפחות מעל לתנאים של עבדים גרידא. לכן,‬ ‫יעדם המיידי של איגודים מקצועיים היה‬ ‫מוגבל לצרכים היומיומיים, לשם בלימת הסגת‬ ‫הגבול הבלתי פוסקת של ההון, או בקיצור,‬ ‫לסוגיות של משכורות וזמני עבודה. פעילות זו‬ ‫של האיגודים המקצועיים לא רק לגיטימית,‬ ‫אלא הכרחית. בלתי אפשרי לוותר עליה, כל‬ ‫עוד מתקיימת שיטת הייצור הנוכחית.‬ ‫להיפך, יש להרחיב אותה על־ידי הקמתם‬ ‫וחיבורם של איגודים מקצועיים בכל‬ ‫הארצות. מצד שני, האיגודים המקצועיים‬ ‫יצרו, שלא במודע, מוקדי התארגנות עבור‬ ‫מעמד העובדים, כשם שיצרו העיריות‬ ‫והקומונות של ימי־הביניים עבור מעמד‬ ‫הביניים. אם האיגודים המקצועיים נחוצים‬ ‫לצורך קרבות הגרילה שבין ההון והעבודה, הם‬ ‫אפילו עוד יותר חשובים כמסגרות של פעילות מאורגנת‬ ‫למען החלפת השיטה עצמה של העבודה‬ ‫השכירה ושלטון ההון.‬

(ב) ההווה‬

‫בהיותם ממוקדים כמעט אך ורק במאבקים‬ ‫המקומיים והמיידיים, האיגודים המקצועיים עדיין‬ ‫לא הבינו לגמרי את כוחם לפעול כנגד שיטת‬ ‫עבדות השכר עצמה. לכן הם שמרו יותר מדי‬ ‫מרחק מתנועות חברתיות ופוליטיות רחבות. בכל‬ ‫זאת, באחרונה נראה כי הם התעוררו להכרה‬ ‫מסויימת במשימתם ההיסטורית הכבירה, כפי‬ ‫שהדבר בא לידי ביטוי, לדוגמא, במעורבותם בתנועה‬ ‫הפוליטית בעת האחרונה באנגליה [בדרישה להרחבת זכויות ההצבעה], בסיקורים הנרחבים סביב תפקידם בארצות־הברית [המחאה נגד העבדות במהלך מלחמת האזרחים],‬ ‫ובנוסח ההחלטה הבא אשר אומץ בכנס‬ נציגי האיגודים ‫המצויין שנערך באחרונה בעיר שפילד [באנגליה, ביולי 1866]:‬

‫"כנס זה מביע הערכה מלאה למאמצים אשר‬ ‫נעשים על־ידי 'ההתאגדות הבינלאומית'‬ ‫[האינטרנציונל הראשון] במטרה לאחד בקשר‬ ‫משותף של אחווה את האנשים העובדים מכול‬ ‫הארצות, וממליץ בחום רב לאגודות השונות‬ ‫המיוצגות כאן להסתנף לגוף זה, מתוך אמונה‬ ‫שצעד זה נחוץ לקידמה ולשיגשוג של הקהילה‬ ‫העובדת כולה".‬

‫(ג) העתיד‬

‫מלבד תכליותיהם המקוריות, הם מוכרחים כעת‬ ‫ללמוד לפעול במתכוון כמסגרות מארגנות של‬ ‫מעמד העובדים אשר מקדמות את האינטרס הרחב של‬ ‫שיחרורו המלא. הם מוכרחים לסייע לכל תנועה‬ ‫חברתית ופוליטית הנוטה בכיוון זה. בהחשיבם את‬ ‫עצמם ובפועלם כלוחמי ונציגי כלל מעמד העובדי‬ם, אסור שייכשלו בגיוס עובדים בלתי־מאוגדים‬ ‫לשורותיהם. הם מוכרחים לדאוג בתשומת־לב לאינטרסים‬ ‫של העובדים ברמות השכר הגרועות ביותר,‬ ‫כגון פועלי החקלאות, שנסיבותיהם החריגות‬ ‫מעקרות את כוחם להתנגדות מאורגנת. הם מוכרחים‬ ‫לשכנע את ההמונים העובדים שמאמציהם –‬ ‫רחוקים מלהיות צרים ואנוכיים — מכוונים‬ ‫לשיחרורם של מיליוני המקופחים.