בעקבות הפרה שיטתית של זכויות העובדים החליטו מלצריות ומלצרים בבית־הקפה "עלית־שטראוס קופי־טו־גו" להתאגד כדי לשמור על זכויותיהם. זכויות שונות כגון דמי הבראה, גמול שעות נוספות וימי חופשה הופרו כלפי עובדים שונים, קנסות הוטלו בניגוד לדין ופיטורים נעשו באופן שרירותי. אפילו בטיפים — אותה נדבה מסורתית שלקוחות משאירים עבור נותני שירות מנוצלים — ההנהלה שלחה את ידה. כלומר, לא די שהבעלים מגלגלים את עלות משכורות העובדים באופן ישיר על הלקוחות, הם גם לוקחים לעצמם חלק מאותן משכורות וירטואליות... ההנהלה השתמשה בטיפים להשלמת חוסרים בקופה ואת היתר חילקה בין הכיס שלה לבין העובדים, באופן שמטיב עם "מקורבים".

מאז התארגנו העובדים חל שיפור בתנאי העבודה, אבל ההנהלה לא היתה מוכנה להביא את הדברים לסיכום בכתב או להתפשר בסוגיית הטיפים. העובדים אינם תמימים והבינו שלסיכומים שבעל־פה עם ההנהלה לא יהיה ערך בעתיד. לכן החליטו לצאת לשביתה.

שביתה תקדימית

שביתת עובדי בית־קפה היא אירוע תקדימי בישראל, במיוחד על הרקע של הניצול החריף והפרות בוטות של זכויות העובדים בענף המסעדנות והמלונאות. הענף מצוי בתחתית סולם השכר במשק וזאת כתוצאה ממדיניות מכוונת של המעבידים, המתאפשרת בשל רמת ההתאגדות הנמוכה ופאסיביות או בוגדנות מצד הוועדים הקיימים במלונות. המעבידים טוענים שהעובדים בענף הם צעירים, שמסוגלים להתקיים על שכר נמוך ולעבוד שעות ארוכות מהרגיל ובמשרה זמנית. זה היפוך של סיבה ותוצאה. בגלל שתנאי העבודה בענף בישראל כ״כ ירודים, בעיקר צעירים שאינם מפרנסים משפחות או נוער או מהגרי־עבודה (המנוצלים ביותר) מצליחים להחזיק בהם מעמד. זוהי שיטת ניצול נוחה ומשתלמת עבור המעבידים. שביתה זו מסמנת את תחילתה של התעוררות חשובה של דור שלם של צעירים המנוצל במקומות אלו.

ההנהלה התכוננה מראש לשביתה ומיד עם תחילתה, העמידה שלט מטופח הטוען כי תנאי העבודה במקום מעולים וכד', חילקה לעוברים ושבים מכתבים רשמיים — כביכול בשם העובדים! — הטוענים שאין שביתה, שכרה מאבטחים שימנעו (בניגוד לחוק) את כניסת השובתים, והביאה שוברי שביתה מקורבים ועובדי כ״א. העובדות, בסיוע פעילים וסטודנטים, אירגנו משמרות שביתה יומיות מול בית־הקפה, ובאמצעות שלטים, מגאפונים ופלאיירים, קראו לציבור להחרים את המקום, ופנו לשוברי־השביתה להצטרף. עידכונים יומיים לגבי התקדמות המאבק פורסמו בבלוג (יומן אינטרנט) מיוחד שפתחו העובדים [gocoffeego.blogspot.com]. אירגוני סגל ההוראה באוניברסיטה תמכו במאבק וקראו לחבריהם להחרים את המקום. באוניברסיטת חיפה אירגנו סטודנטים משמרת מחאה מול סניף הרשת שם.

מקלות בגלגלים

השביתה היתה אפקטיבית מאוד ומנעה כמעט לגמרי את תפקוד בית־הקפה. תסכול ההנהלה גרר הסלמה בשימוש בתרגילים מלוכלכים מצידה: נגד אחד המפגינים הוגשה תלונת שווא במשטרה מטעם ההנהלה, לאחר שהוא זה שהותקף באגרופים על־ידי מנכ״ל הרשת, רוני רוזנבלום! נגד שלוש מחברות הוועד הוגשה תביעת דיבה על סך מיליון וחצי שקל. מי שייצגה משפטית את ההנהלה היתה עו״ד סיגל פעיל, שלמרבה הצער היא גם העו״ד של אירגון המורים. זוהי שערורייה שהאירגון לא מצא לנכון לפטרה. קשריה של עו״ד פעיל, איפשרו להנהלה גם להשתמש במורות שובתות מיואשות כשוברות־שביתה במקום.

אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל־אביב נעצה סכין בגב, כשהחליטה לתווך בין העובדים להנהלה, במקום לתמוך בעובדים. זה לא מפתיע בהתחשב בקשרים העסקיים בין האגודה לרשת ובכך שאחת מחברות האגודה מתא "דור חדש" (מפלגת "העבודה") שימשה כשוברת שביתה.

גם ההסתדרות הכללית לא סייעה למאבק. המלצרים הראו שמאבק נחוש מסוגל פוטנציאלית להפוך לחלוטין את תנאי העבודה בענף כולו. עובדה זו הביכה את הנהגת ההסתדרות מכיוון שההסתדרות שקועה עמוק בפלונטר של עיסקאות מלוכלכות עם מעבידים, המכשירות את רמות הניצול הקשות בענף זה ובמשק בכלל, ובנוסף לכול הצרות, גם לא פועלת כמעט כדי לאגד עובדים בלתי־מאוגדים. ניכוס המאבק היה מאפשר להנהגת ההסתדרות להתנער במידה מסויימת מהביקורת על מחדליה, ולכן נשלחו במהלך השביתה פקידים בניסיון לצרף את הוועד החדש. במקום לתמוך במאבק באופן בלתי־מותנה, לסייע לניצחונו ולהשתמש בו כדוגמא לצורך השקת קמפיין התאגדות ארצי, הותנה למעשה כל סוג של סיוע בהסכמת הוועד להצטרף להסתדרות הכללית, ואפילו סיוע פוטנציאלי זה נותר מעורפל וללא כל הבטחה קונקרטית. כך, לדוגמא, לא נשללה אפשרות של מענק קרן שביתה, אבל גם לא הובטחה. גישה זו, בצירוף הניסיון המר של וועדים חדשים עם הבירוקרטיה של ההסתדרות בשנים האחרונות ("חיפה כימיקלים", "מטרודן", ועדי המאבטחים ועוד), שיכנעו את העובדים כי כל עוד ההתארגנות לא מספיק מבוססת, הצטרפות להסתדרות לא תשפר את ההישגים, אלא רק תאפשר לבירוקרטיה לחנוק אותה. ועד עובדי "קופי טו גו" מיוצג בנתיים באופן עצמאי ע״י הקליניקה למשפטים באוניברסיטת ת״א.

ניצחון!

ב־5 בנובמבר, לאחר 13 ימים, הסתיימה השביתה. רובן המכריע של דרישות העובדים התקבלו בהסכם בין הוועד להנהלה. ההסכם אומנם איננו חוזה קיבוצי, ובמסגרתו נאלצו המלצריות לוותר על אחוז קטן מהטיפים לטובת מנהלי המשמרת ולהתנצל על דברים שהוצאו מהקשרם בתקשורת (על כך צריכה להתנצל התקשורת). בכול זאת, ההישגים גדולים בהחלט מהוויתורים. המשך ההתעקשות של העובדים יבטיח את יישומו המוצלח של ההסכם ואף הישגים נחוצים נוספים כמו חוזה קיבוצי — שיעגן את התארגנות העובדים והישגיה לטווח הארוך.

ניצחון זה מוכיח כי בעזרת התארגנות ופעולה נחושה ומאוחדת של עובדים, המתוכננת בקפידה, ניתן להשיג הישגים חשובים גם אל מול הנהלות שקרניות, אלימות, המגובות ע״י תאגידים גדולים. הישגי ההתאגדות והשביתה, עולים במידה איכותית על כל דרכי המאבק שנוסו בישראל בהקשר זה עד כה: תביעות משפטיות, שדולות בכנסת, חרם צרכנים, דילים רקובים שחתמה הנהגת ההסתדרות הכללית ועוד. מבלי לפגוע במאבקים חשובים אחרים ובפעילים המסורים שהובילו אותם במרץ רב, התארגנות העובדים והשביתה השיגו בארבעה חודשים (מהם כשבועיים שביתה) תוצאות גדולות ממאבקים משפטיים ופרלמנטריים שארכו שנים, כמו המאבק על זכות הישיבה של קופאיות הסופר־פארם.

תנועת מאבק סוציאליסטי שולחת את ברכותיה לעובדות והעובדים החוגגים את ניצחונם, כמו גם לפעילים הרבים שנרתמו לסייע למאבק. חברי התנועה לקחו חלק פעיל בהשתתפות במשמרות השביתה, חיזוק המאבק ופירסומו. התנועה ממשיכה לפעול לחיזוק התאגדויות עובדים נוספות. עד כה, בהשראת השביתה, החלו כמה ניסיונות התאגדות נוספים במספר מקומות בתל־אביב. ניצחון המלצריות מהווה דוגמא חיה לעובדים נוספים בענף, שיצטרכו לקום ולעמוד על זכויותיהם.