לבנות אלטרנטיבה לממשלות ההון! כמה מבלבלים לנו את המוח על צמיחה כלכלית שנמשכת כבר יותר מארבע שנים, כשבמציאות רובנו נחנקים בזמן שהצמיחה הזאת מזינה בעיקר אליטה מצומצמת של עשבים שוטים? 2,831
יותר מ־60% מהעובדים השכירים בארץ משתכרים פחות מ־5800 שקל לחודש (ע״פ נתוני מרכז אדווה, Adva.Org), אבל השכר הממוצע של מנהלי התאגידים הגדולים זינק פי 2.5 מאז 2003, ועומד על כ־850 אלף שקל לחודש. רוב העובדים צריכים לעבוד יותר מ־12 שנים, כדי לגרד את המשכורת החודשית של החליפות — מה שמעמיד באור מגוחך את ההסתה הקפיטליסטית נגד עובדי "מקורות", חברת החשמל והנמלים. ומה עם הבוסים הגדולים? הסכומים שמגלגלות 18 משפחות ההון ששולטות בכלכלה ובפוליטיקה, מגמדים אפילו את משכורות העתק של אלה שמנהלים עבורן את העסק. אלה לא רק המיליארדים של המיליארדרים והפערים הדמיוניים־כמעט, אלא העובדה שהעוצמה השלטונית של אותן חמולות־הון מכניסה לכיס הקטן את כל סרטי המאפיה הישנים. מה זה אומר שלטון הון? זה אומר חברה שלמה שמתנהלת, בשורה התחתונה, כמו עסק כלכלי: הרוב המכריע של האוכלוסייה, המעמד העובד, משועבד לייצור רווחים עבור המעבידים. זה ההיגיון שמנחה את המשטר העיוור הזה שסוגד לרווח. זה מה שעומד מאחורי כל ההתקפות על העובדים והשירותים הציבוריים: הניסיון להפוך עובדים לעבדים שקל לנצל — ולסחוט רווחים ממה שרק אפשר, כולל בריאות וחינוך. העיקרון זהה גם במדינות אחרות: מה מרוויחה רוב האוכלוסייה בסין ובהודו מהצמיחה הכלכלית המהוללת שם? עוני ודיכוי חריפים יותר! ומה מרוויחה אוכלוסיית העולם? כמו שאפשר להרגיש בזמן האחרון גם פה: עליות מטורפות במחירי מוצרי המזון והצריכה הבסיסיים. מה נשאר מתוספות השכר המסכנות במגזר הציבורי? בעיקר עלבון וכעס — אבל עם זה לא קונים במכולת. מה, אי־אפשר היה להוציא מממשלה כל־כך חלשה את תוספות השכר הדרושות באמת במגזר הציבורי, שעובדים רבים בו בקושי משתכרים שכר מינימום? היה אפשר! המורים הוכיחו, על־ידי פעולה נחושה בשטח, שאפשר היה ללכת הרבה יותר רחוק ממה שעושים ה"יס־מנים" בראש האיגודים האחרים. אלפים מהם היו מוכנים לתת לצווים האנטי־דמוקרטיים של הממשלה את היחס הראוי להם: יחס של דואר־זבל, כי יש גבול למה שאפשר לספוג (אפילו אם על המכה כתוב "חוקי"). הנהגת האירגון התקפלה למרות מוכנות המורים להמשיך ולמרות התמיכה מקיר לקיר, שהשתקפה בהפגנה ההיסטורית בתל־אביב ב־17.11: 100 אלף אנשים הגיעו לתמוך בשביתה — דבר שלא קרה עד היום בישראל. המשך שביתה, הפרה מסיבית של צווי־המניעה וקריאה לעצרת נוספת, היו מראים שהשד של איומי הממשלה לא כזה גדול והיו מאפשרים לפתוח בחזית רחבה שתחבר את המאבקים השונים. השביתה התקדימית של מלצריות "קופי־טו־גו" בתל־אביב היתה אחת מתוך גל חסר־תקדים של מאבקים של עובדים שהבינו שצריך להתאגד כדי להילחם נגד ניצול ולשפר תנאים, ובראשם ועדי המאבטחים החדשים. זה גם תקדימי שההסתדרות הכללית מאיימת בשביתה כללית במשק להזדהות עם המורים, אפילו שבישראל זה צעד לא חוקי. עוד יותר מהפרה המונית של צווי מניעה, שביתה כללית כזאת היתה גורמת לרעידת אדמה חברתית וחושפת בעצם את העוצמה של אחד מכלי הנשק החזקים ביותר של העובדים נגד האויב האמיתי. מה יעשה שלטון ההון אם עובדים יפסיקו להניע את המשק? אבל עיני והקליקה העסקנית שלו בהנהגת ההסתדרות, מעדיפים לשרת את הממשלה ולא את העובדים. האיום בשביתה כללית היה מס־שפתיים. עיני והמיניאטורה שלו, וסרמן, עשו הכול כדי למזער את דרישות חברי האירגונים שלהם, ובעצם הפכו למנהלים בשירות האוצר או מפלגת "העבודה". בהסתדרות המורים כבר קמה התארגנות אופוזיציה. חייבת לקום אחת גם בהסתדרות הכללית, שתבעט החוצה את העסקנים שמוכרים את העובדים. התארגנות כזאת תוכל גם בשלב מאוחר יותר לפעול להקמה של מפלגת עובדים כאלטרנטיבה לכל המפלגות המתות של בעלי־ההון. בלי שנקים מפלגה כזאת, את מי נקבל אחרי אולמרט? שוב את ביברק? גם במאבק הסטודנטים וגם במאבק המורים היה גרעין משמעותי שהבין שהמערכה הגדולה היא על אופי החברה, אפילו אופי המשטר. מלחמת לבנון השנייה הבהירה להמון אנשים שהבעיה היא לא רק הממשלה. יש כאן משטר דפוק ומושחת... משטר שכמו מטיפים דתיים קנאים, מבטיח לנו שלום ממשי רק אחרי שנמות, וכמוהם, יגיד לנו שהבעיות היומיומיות שלנו הן באשמתנו או באשמת ה"גורל" — ולא באשמת השיטה. "אני לא שווה פחות מטנק מרכבה!" התעצבנה מורה שנאמה באותה עצרת גדולה. בשביל מה שגנרלים ופוליטיקאים מגדירים כביטחון, תמיד יש ים של כסף, בכל רגע, רק לא למיגון של בתים בשדרות... אבל ברור שלא המיגון ישנה את המציאות המעוותת הזאת שבה ילדים בשדרות גדלים עם אזעקות ופיצוצים וחבריהם בעזה סובלים מהתקפי חרדה בכל פעם שהם שומעים מטוס בשמיים. זו אשליה מסוכנת לנסות להפריד את "המאבק החברתי" מהסכסוך הישראלי־פלסטיני, כי שניהם תוצאה של משטר נצלני ורקוב, שלא מסוגל לפתור את הבעיות הבוערות של החברה, אלא רק מחריף אותן. אי אפשר לסמוך על מי שעושקים אותנו ביד אחת, שיגנו עלינו ביד השנייה. יורי הרקטות בעזה או בלבנון היו יכולים להיות כוח מבודד וגווע, אם השלטון לא היה כותש, מרעיב, משפיל ומרטש בשם תושבי ישראל (ובשיתוף־פעולה עם האימפריה של בוש). גם אחרי 60 שנה, כל מה שהמשטר הישראלי מבטיח הוא מצב מלחמה תמידי. ניצול, מלחמה, הרס הסביבה ע״י תאגידים, ואלימות רחוב משתוללת בגלל קריסה חברתית — זה מה שמחכה לנו בשנים הקרובות. השביתות הגדולות במצרים, בצרפת, באיטליה, ביוון, ההתקוממויות באמריקה הלטינית — כל אלה הם נגד הסימפטומים של אותו הקפיטליזם הגלובלי. רק התארגנות רחבה תוכל לשים לזה סוף. הצטרפו אלינו ועיזרו לנו לפעול כדי לשים סוף לשלטון ההון. אולי יעניין אותך גם... |
גב סולידרי למאבק סוציאליסטי
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום. בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת. דיווחים ועדכונים
כתבות אחרונות |
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום.
בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת.