שטחי ההפקר
שכונת עג׳מי ביפו עומדת במוקד מאבק מתמשך בין התושבים לחברת "עמידר" והעירייה, הפועלות כדי לפנות כ־400 בתים (אפילו ללא פיצוי) לטובת כרישי נדל״ן. הפינויים המתוכננים הם חלק ממדיניות נישול גזענית ומעמדית רבת שנים ביפו. מרבית המשפחות גרות בבתיהן כמה עשורים, עוד מהתקופה שבה היתה השכונה תחת שלטון צבאי. כחלק מהמדיניות, תושבי עג׳מי לא מקבלים אישורי בנייה, וסובלים מהזנחת תשתיות מכוונת. בשנת 1995 נבנה על שטח השכונה פרוייקט "אנדרומדה" — פרוייקט דירות פאר מגודר ומאובטח לעשירים בלבד. פרוייקטים דומים נוספים מתוכננים כעת בעג׳מי ובשכונת פרדס דקה.

בשכונת כפר שלם שבדרום־מזרח תל־אביב, הוציאה העירייה צווי פינוי כנגד 25 משפחות (שוב אפילו ללא פיצוי — עניין תקדימי לפינויים בכפר שלם). השטח שעליו גרות המשפחות כבר עשורים נמכר לעסקנית נדל״ן בשם רומה אפרתי. בשנת 1948 יושבו משפחות רבות על־ידי הסוכנות היהודית והממשלה בשטח השכונה, שהיתה חלק מהכפר סלמה, כדי שיאכסנו את בתיהם של הפליטים הפלסטינים שנטשו במטרה למנוע מהם לחזור. הטענה לבעלות פרטית על הקרקע המיועדת לפינוי, שמתוארכת עד לשנת 1943, היא ניסיון לזרות חול בעיני הציבור: מובן שהמדינה היתה יכולה בקלות לטפל בעניין הרישום, הרי את רוב הקרקע באזור היא הפקיעה מידי התושבים הקודמים. ועד שכונת כפר שלם הוביל מאבק עיקש נגד הפינויים, אבל לבסוף פונו התושבים במבצע משטרתי גדול ב־25 בדצמבר (כתבה נפרדת על הפינוי תתפרסם בקרוב). לדעת בית־המשפט, הרווחים של הקבלנים והעירייה חשובים יותר מזכותם של התושבים לדיור...

גם בשכונות פלורנטין, הארגזים, שפירא ונווה־צדק התעוררו מאבקים כנגד בעיות דומות. המשותף לכל המאבקים האלה הוא ההתעלמות הגורפת של העירייה מהצרכים של התושבים הנוכחיים לטובת האינטרסים של קבלנים, שיקימו פרוייקטים של דירות פאר שידחקו לפריפריה את המשפחות. לאחרונה קמו בעיר גם התארגנויות כמו "רנט־קונטרול" — יוזמה של שוכרי דירות כנגד מחירי השכ״ד המופקעים והתארגנויות כנגד זיהום האוויר והשתלטות חברות מסחריות על שטחים ציבוריים.

תושבי השכונות מתאחדים
לאחר שנים של מיאוס ותסכול מייחס העירייה ומתבוסות של מאבקים מבודדים, עלה הצורך בקרב פעילי שכונות רבים, להקים מטה מאבק משותף. כך קם לאחרונה פורום פעילי שכונות בשם "רוח דרומית". פורום המאחד נציגויות משכונות רבות מת״א ומיפו וקבוצות תושבים שונות, המייצג את האינטרסים של עשרות אלפי תושבים, מסוגל להוות מכשול אמיתי בפני תוכניותיו הזדוניות של חולדאי — ראש־העיר של העשירים. חסימות כבישי הגישה למתחמי העסקים בעיר, הפגנות מול העירייה, מרד ארנונה המוני, הם רק דוגמא לכלים רבי העוצמה, שעומדים לרשותו של מטה המאבק. כרגע עומדת על הפרק האפשרות של הקמת רשימה עצמאית של פעילי שכונות לבחירות המוניציפליות שיערכו בסוף 2008. התמודדות של רשימה כזו תוכל להציג בתל־אביב סוף־סוף פוליטיקה חלופית ולהתעמת עם נציגי שלטון ההון בעירייה, לחשוף אותם ואף להגיע להישגים עבור תושבי העיר. כדי להבטיח שלא יהיה אפשר לקנות את הנציגים החדשים, חשוב שלא ישתכרו למעלה מהשכר הממוצע במשק (במידה ונבחרו לתפקיד בשכר) ושיהיה ניתן להחליפם בכול עת על־ידי הבוחרים המאורגנים מאחורי רשימת השכונות.

למטה המאבק אסור להפוך להיות עוד אחת מהרשימות הממסדיות בעירייה. חשוב שהתארגנות שכזאת תהיה פעילה באופן שוטף בשכונות ובמרכז העיר גם לאחר הבחירות. חשוב שההתארגנות תתחבר למאבק ארצי נגד שלטון ההון, אך גם שתציע פיתרון לבעיות הבוערות בעיר:

תנועת מאבק סוציאליסטי תומכת ומשתתפת בבניית מטה המאבק וקוראת לתושבים ופעילי שכונות נוספים להצטרף למטה.