תנאי עבודה ירודים קיימים בכל המחלקות: משכתבים, עורכים, גרפיקאים וכתבים. כתבים לדוגמה נאלצים להיות בכוננות 7 ימים בשבוע בשביל משכורות נמוכות, לבצע משימות מחוץ לתחום הסיקור שלהם ללא תוספת שכר ולקבל החזר הוצאות חלקי בלבד עבור שיחות טלפון והוצאות עבודה נוספות. לכך מתווספים הליכי ענישה משמעתית כגון ביטול משמרות והשעיה שננקטים נגד עובדים בעיתון. כל זאת בזמן שעיתון "הארץ" דיווח גם בשבועות האחרונים על עלייה במספר המנויים.

ההנהלה סירבה בתחילה להכיר בהתארגנות. במכתב מאת המו״ל, עמוס שוקן, לחברי הוועד נכתב "אני מבוגר מכם בכמה שנים ובסרט הזה כבר הייתי". למעשה שוקן היה "הכוכב הראשי" של שבירת העבודה המאורגנת בענף העיתונות בשנות ה־1980. באותו מכתב קבע שוקן כי "יחסי העבודה בהארץ לא ישובו להיות קיבוציים. מי שלא מקבל את העמדה הזו יעשה טוב לדעתי אם יחפש לעצמו מקום עבודה מתאים יותר".

לבסוף טען שוקן שאין העובדים מבינים שאיכות העיתון, מבחינת חופש העיתונות, היא ייחודית ל"הארץ" ויוצאת דופן ביחס לעיתונים אחרים. ובכל זאת, "הסכמים קיבוציים" לא יהיו בעיתון. נשאלת השאלה, מדוע ייחודיותו לכאורה של העיתון מהווה זכות לפגוע בתנאי עובדיו המסורים, שמייצרים בעבודתם את אותה "ייחודיות"?

העובדים לא קיבלו את עצתו של שוקן להתפטר. הם החליטו להישאר בעיתון ולחזק את ההתארגנות. לאחר שמונה חודשים, במהלכם התקיימו אסיפות עובדים ומספר העובדים המאורגנים גדל והגיע לכ־50% מעובדי המערכת, הרבה מעבר לשליש הנדרש על פי חוק, נאלצה ההנהלה להכיר בוועד והחלו פגישות משא ומתן. הוועד הציג את דרישותיו בפני ההנהלה, בהן קביעת רצפת שכר לכל אחת מקבוצות העובדים בעיתון, החזרי הוצאות לכתבים, הפסקת ההפעלה של צעדים משמעתיים באופן חד צדדי ועוד.

ההנהלה מצדה סירבה לדון באופן קולקטיבי בענייני שכר וכן בעניינים חשובים אחרים. למרות זאת הצליח הוועד להשיג מספר הישגים לא מבוטלים, כגון פיצוי כספי לעובדים שקיבלו פחות מהמגיע להם עבור משמרות ערב, תחילת הפרשה מצד המעביד לתנאים סוציאליים על משמרות נוספות של משכתבים ועורכים וכן שיפור חלק מהתנאים הפיזיים במערכת.

המשבר הכלכלי כתירוץ לפיטורים

בדצמבר 2008 פנו מספר כלי תקשורת לוועד בבקשה לקבל את תגובתו לשמועות על תוכנית פיטורים בעיתון. חברי הוועד פנו להנהלה להבהרת העניין והתבשרו מפי המנכ״ל החדש, רמי גז, כי "לא יהיה מנוס מלבצע קיצוצים בכוח האדם, בשל ההאטה במשק והמשבר בענף העיתונות".

ההנהלה סירבה לבקשת הוועד להציג בפניו את ספרי החשבונות של העיתון, ובכל זאת ניתן היה להבין מדברי ההנהלה כי רווחי העיתון אומנם נמצאים בירידה, אבל העיתון אינו בהפסדים. לנוכח המצב התנגד הוועד לכוונת ההנהלה לבצע תוכנית פיטורים. הוועד הציע הצעות חלופיות להתמודדות עם המצב, אך ההנהלה סירבה לשקול אותן ברצינות והחליטה להמשיך בפיטורי עובדים.

בתחילת ינואר 2009 הוכרז סכסוך עבודה ונערכו שתי אסיפות הסברה מוצלחות, במהלך שעות העבודה, שזכו להשתתפות גדולה של העובדים — למרות שהן התקיימו במהלך המתקפה על עזה, בשעה שהופעל על התארגנויות עובדים שונות לחץ להקפיא את מאבקיהן.

הלחץ שיצרו פעולות ראשוניות אלו, דחק את ההנהלה לשפר את תנאי הפרישה של המפוטרים וכן להציע את התנאים המשופרים לעובדים המעוניינים בפרישה מרצון, כאשר עובד שיפרוש ימנע בכך פיטורים של עובד אחר.

חיזוק העבודה המאורגנת בעיתונות

יו״ר ועד העיתונאים, אריאל גוטליב, החבר בתנועת מאבק סוציאליסטי, מוסיף כי "כיום מתמקד הוועד בניסיון לעצור פיטורים בלתי מוצדקים — חלקם ללא כל נימוק כלכלי — בכמה מהמחלקות בעיתון ולמנוע מכמה מהעורכים הבכירים לנהוג בעיתונאים באופן שתלטני ומשפיל. המסקנה של עיתונאי 'הארץ' היא שהתאגדות אמנם דורשת מאמצים רבים והתגברות על מכשולים, אך מביאה להישגים ומאפשרת לעובדים לשפר את תנאי עבודתם, וכן ולהתגונן מפני צעדי ההנהלה בתקופות של האטה ומיתון".

המאבק של עובדי הארץ להגנה על מקום העבודה שלהם, לשיפור תנאיהם ולקבלת יחס הוגן, שכל עובד באשר הוא זכאי לו, רחוק מסיום. באחרונה החליטו גם עובדי עיתון "מעריב" להתארגן במסגרת ההסתדרות כדי להיאבק בפיטורים. הקמת ועדים חדשים וחיזוק הוועדים הקיימים בענף התקשורת נחוצים כדי להגן על מקומות העבודה ותנאי העובדים. חיזוק העבודה המאורגנת בענף יתרום גם להגנה על החופש העיתונאי של הכתבים אל מול ניסיונות ההנהלה להכפיף את העבודה העיתונאית לאינטרסים של בעלי העיתון, מקורביהם והמפרסמים.