שנים של התקפות ניאו־ליבראליות פגעו באופן רוחבי בשירותים החברתיים ובפרט בתחום העבודה הסוציאלית. העובדות הסוציאליות נאלצות להתמודד עם עומס גובר ומשאבים פחותים. יש מחסור חמור בתקנים, ההסכם הקיבוצי הקיים הוא עלוב ובגלל מכת ההפרטות נאלצות עובדות רבות לעבוד דרך עמותות פרטיות ללא ביטחון תעסוקתי.

הנהגת איגוד העובדים הסוציאליים נמנעה לאורך השנים מלהוביל מאבק רציני לשיפור משמעותי בתנאי העבודה והשכר של העו״סים. עקב כך מסתכמת פעילות האיגוד בעיקר בהבעת הזדהות עם הקשיים הרבים של העובדות.

"עתידנו" היא התארגנות של עובדים סוציאליים וסטודנטים לעבודה סוציאלית, שפועלת כתא באיגוד במטרה להשיג שיפור בתנאי העבודה הירודים. ההתארגנות מתמודדת בבחירות להנהגת האיגוד שיתקיימו ב־23 ביוני, ומציעה אלטרנטיבה לוחמנית ודמוקרטית להנהגה הנוכחית. תנועת מאבק סוציאליסטי תומכת במאמצי "עתידנו" להחלפת הנהגת האיגוד כשלב במאבק לשיפור תנאי העבודה של העו״סים, ורואה בכך דוגמא חשובה עבור קבוצות עובדים באיגודים אחרים.

קיימנו ראיון עם הדס צוקרט, עובדת סוציאלית ואחת מפעילות עתידנו באזור ת״א.

— איך עתידנו קמה?

עתידנו קמה בתחילת 2007. היא צמחה מתוך פורומים באינטרנט בהם עובדים סוציאליים שיתפו איש את רעהו במירמור שלהם ופשוט לאט־לאט קרמה עור וגידים.

במשך שנים על גבי שנים עובדים סוציאליים רבים מתלוננים על המצב, אבל מה שמאפיין אותנו כהתארגנות הוא שהחלטנו לא רק לדבר אלא גם לעשות מה שאפשר בשביל לשנות. עתידנו מונה כ־100 פעילים ברמות פעילות שונות. הפעילות היא וולונטארית לחלוטין ומחולקת לחמישה אזורים שונים בארץ.

— איך הצטרפת?

הצטרפתי בתקופה שבין סיום התואר לבין תחילת העבודה במקצוע. באותו זמן קיבלתי מייל לגבי עתידנו מעובדת סוציאלית שהייתה עוזרת הוראה בקורס שלמדתי. בנוסף, באותה התקופה חיפשתי עבודה בתחום, ולמרות שמאז ומתמיד ידעתי שעבודה סוציאלית היא לא מקצוע מכניס, כשאתה נמצא בראיון עבודה, ושומע ורואה שחור על גבי לבן באיזה תנאים רוצים להעסיק אותך, רק מתחדד אצלך הצורך בפעולה.

— מה דעתכן על תפקוד ההנהגה הנוכחית באיגוד?

האיגוד כיום הוא פשוט לא רלוונטי ולא מייצג את השטח כמו שצריך. מרבית הצירים באיגוד הם גברים מבוגרים ומנהלי לשכות, שזה, מן הסתם, ממש לא מייצג את השטח, המורכב ברובו מנשים צעירות בדרגות שונות. אנחנו רואים בשטח שהאיגוד לא עושה כלום.

אין לנו שום דבר אישי נגד אף אחד מההנהגה הקיימת, אבל אנחנו רואים במבחן התוצאה שהמצב של העובדים הסוציאליים גרוע, שהמאבק שהיה בשנה שעברה היה לא רציני ולא הגיע לתוצאות, ושהאיגוד הוא לא שחקן משמעותי בקביעת המדיניות החברתית בישראל. לכן אנחנו לא מרוצים מההנהגה הקיימת.

— מה המטרות שלכן?

יש לנו ארבע מטרות על:

1. שיפור תנאי ההעסקה של העובדים הסוציאליים במגזר הציבורי ובשירותים המופרטים, שתתחיל מהעלאת שכר של 30%.
2. השוואת תנאי ההעסקה בשירותים המופרטים והפסקת ההעסקה הפוגענית הקיימת בחלקם.
3. העלאת מעמד המקצוע בעיני העובדים והציבור. יש שני דימויים רווחים לעובדים סוציאליים בקרב הציבור: הדימוי הראשון הוא של מלאכים והדימוי השני הוא של חוטפי ילדים — ואנחנו לא זה ולא זה. אנחנו רואים את עצמנו כמקצוענים לשינוי חברתי ומעוניינים שהציבור יבין את זה.
4. הפיכת האיגוד לשחקן משמעותי בקביעת המדיניות החברתית בישראל.

— האם אתן רואות קשר בין הבעיה שלכן לבעיות של עובדים אחרים בישראל?

בהחלט. הנקודה הראשונה היא הסוגייה של "עבודת נשים" ושל "משכורת שנייה". אין לנו ספק שאחד הדברים המאפשרים את השכר הנמוך שלנו ואת הקושי לעבוד במשרה מלאה הוא העובדה שמדובר במקצוע "נשי" שמקובל להתייחס אליו כ"משכורת שנייה" [במשפחה] ולא משכורת שצריך להתקיים ממנה באופן מלא. במובן הזה אנחנו מקשרות את עצמנו למורות, לגננות ולאחיות למשל. פעמים רבות אנחנו גם עובדות בצמוד עם בעלי מקצוע אחרים, כגון רופאים, פסיכולוגים ומדריכים שונים, שגם הם לעיתים עובדים בתנאים לא טובים, וזה חלק מאותה הבעיה. חוץ מזה, חלק גדול מהלקוחות שלנו הם עובדים עניים, שגם נפגעים מהמדיניות החברתית בישראל.

— איך אתן פועלות?

אחרי דיונים ומחשבות החלטנו לפעול מתוך האיגוד ולשנות אותו מבפנים. כרגע עיקר המאמצים שלנו מופנים לבחירות, כאשר המטרה שלנו היא להכניס כמה שיותר צירים מטעמנו לאיגוד. בעבר זה נעשה בעיקר באמצעות חוגי־בית לעובדים המופרטים, שבמהלכם שכנענו עובדים להצטרף לאיגוד. בימים אלה אנחנו מתמקדות בכניסה ללשכות לשירותים חברתיים, שבהם רוב העובדים כבר מאוגדים, ולשוחח איתם על הצורך בשינוי ולהציע להם לבחור בנו ולהצטרף אלינו.

עו״ס שולי אבידור הצטרפה אלינו ומתמודדת מטעם עתידנו לתפקיד יו״ר האיגוד. אנחנו מאמינים שאם נצליח להחליף את היו״ר וחלק גדול מהצירים, נוכל באמת לשנות.

— מה תעשו ביום שאחרי הבחירות?

אנחנו מתכוונים להחיות את האיגוד — להשתתף בוועדות השונות ובעצם כך ליצור איגוד שעובד. אנחנו רוצים להפוך את האיגוד לכזה שמחובר הרבה יותר לשטח, לעובדים הסוציאליים וללקוחות, על־ידי כך שנעביר מידע באופן שוטף בין מקומות העבודה לבין האיגוד, ונזמין עובדים סוציאליים שאינם צירים באיגוד להשתתף בוועדות השונות ולהעלות בעיות שונות.

הבחירות האלה חשובות כי אנחנו עומדים בפני חלון הזדמנויות. בינואר 2010 אמורים להיפתח הסכמי השכר הקיבוציים ואנחנו רוצים להגיע למעמד הזה עם איגוד חזק, שלא מתבייש לדרוש ולנקוט באמצעים כדי לקבל. אנחנו מקווים לא להגיע למצב שנצטרך השבתה כוללת וארוכה, אבל אם לא תהיה ברירה זה מה שנעשה. אנחנו מתכוונים לבקש משר התמ״ת צווי הרחבה על זכויות קיבוציות שיחולו גם על העובדים המופרטים.

— מה דעתך על מאבק העו״סים בשנה שעברה, שלא הצליח להגיע להישגים, ואיך היית משווה אותו למאבק המוצלח יותר ב־1994?

ב־1994 היה איגוד חזק, יו״ר איגוד חזק, שהוציאו לשביתה מלאה וכוללת את כל העובדים הסוציאליים, לעומת 2008 בה היו רק עיצומים במקומות מסוימים, בשעות מסוימות וכו'. העיצומים לא כללו את העובדים המופרטים הרבים וגם בלשכות לשירותים חברתיים העיצומים לא תמיד התקיימו.

היו מנהלי לשכות, ראשי עיריות ומנכ״לים של עיריות, שמנעו מהעובדים לשבות. מבחינתנו זה מראה שהאיגוד היה חלש — איגוד שלא מתמודד מול גורמים כאלה ומוותר. עובדה שההישגים היו מזעריים. מעבר לזה, העיצומים ב־2008 היו על תקנים ועל אבטחת עובדים ולא נגעו בכלל לתנאי ההעסקה והשכר, וגם זאת הייתה טעות.

— ומה לגבי הטענות שמשבר כלכלי חריף הוא לא זמן למאבקים מהסוג הזה?

לא זכור לי שבזמן צמיחה ופריחה כלכלית מאבקים דווקא הצליחו. לא נראה לי שבמצב טוב יותר המדינה תיתן לנו "בהתנדבות" שכר טוב יותר, ולכן אין בכוונתנו לחכות למצב כזה... המשבר הכלכלי משפיע באופן ישיר גם על עבודתנו, מכיוון שיותר ויותר אנשים נזקקים לשירותים שלנו, מה שמגביר את הלחץ עלינו וגם מעלה את ההכרה בצורך בנו. לכן זה זמן מצוין לדרוש את מה שמגיע לנו.