מאז הקמת האוניברסיטה הפתוחה, לפני למעלה מ־30 שנה, מועסקים מנחים ורכזים (סגל ההוראה) באוניברסיטה הפתוחה בתנאי העסקה קבלנית, תוך פיטורים בכול סימסטר ושינויים משמעותיים בהיקף המשרה, ללא ביטחון תעסוקתי וללא זכויות סוציאליות. ניסיונות התארגנות קודמים נמחצו ע״י ההנהלה, שהתנגדה נחרצות לקיום עבודה מאורגנת. כעת התארגנו עובדי סגל ההוראה במסגרת אירגון כוח לעובדים במטרה לשפר משמעותית את תנאי העבודה ולעגנם במסגרת חוזה קיבוצי.

נחיצות השביתה

נציגי ההנהלה טוענים שהשביתה הייתה ביטוי של כוחנות מיותרת, מכיוון שממילא התקיים מו״מ והיא אף הצהירה (בייעוץ משרדי יחצנות יוקרתיים ששכרה), כי אינה שוללת חתימה על הסכם קיבוצי, לאחר שיגובשו כל הפרטים הקטנים. בפועל, ההנהלה סירבה להתחייב עקרונית להסכם קיבוצי, ואף נקטה סחבת מכוונת במו״מ, ניסתה לפגוע בייצוג המשפטי של ההתארגנות והסיתה באופן ברוטאלי נגד אירגון "כוח לעובדים". אסטרטגיית "המריחה" של המו״מ נועדה להתיש את סגל ההוראה וליצור דמוראליזציה בקרב העובדים.

בסוף שנת 2008 קיבלה נציגות העובדים החלטה מוצדקת להתחיל בצעדים אירגוניים הדרגתיים בכדי להביא לשינוי כללי המשחק במו״מ ובסופו של דבר להסכם קיבוצי שישפר משמעותית את תנאי העבודה והביטחון התעסוקתי.

לאחר שהוכרז סכסוך העבודה, התקיימו שביתות אזהרה בנות יום אחד לסירוגין בקמפוס רמת אביב ובמכללת ר״ג. משלא השתנתה גישת ההנהלה במו״מ, כונסה אסיפה כללית של סגל ההוראה בה הצביע רוב של 93% בעד יציאה לשביתה ארצית ללא הגבלת זמן לראשונה בתולדות האו״פ, החל מה־19 באפריל.

עוד קודם לתחילת השביתה פעלו צוות המו״מ, צוות התקשורת וצוות השטח ועם תחילת השביתה תוגברה פעילותם. משמרות־שביתה, שקיימו הסברה ואכיפה של השביתה, הוצבו במרכזי הלימוד השונים. התמיכה הגדולה בשביתה בקרב מנחים ורכזים (כולל כאלו שעדיין לא הצטרפו לאירגון העובדים) יחד עם פעילות ההסברה של משמרות־השביתה הצליחו להביא להשבתת 90% מהשיעורים.

סולידריות

משמרות השביתה הורכבו מחברי סגל ההוראה השובת ותוגברו ע״י פעילים ותומכים של אירגון כוח לעובדים, חברי תנועת מאבק סוציאליסטי, תא "סולידריות" באוניברסיטת ת״א ועוד. כדי לשבור את השביתה, ניסתה ההנהלה, בין היתר, להעביר שיעורים מחוץ לקמפוסים של האו״פ למתחמים אחרים. תוכנית ההנהלה כשלה מכיוון שמשמרות־השביתה הצליחו להגיע גם למקומות אלה ובמספר מקרים זכו השובתים גם לסולידריות אקטיווית מאירגוני עובדים אחרים. כך לדוגמא, הניסיון להעביר שיעורים למתחם אוניברסיטת ת״א נבלם הודות לאירגון הסגל הזוטר, שהבהיר שלא יקבל זאת ומנע את קיום השיעור, וחברי אירגון המורים סייעו למנוע ניסיון להעביר שיעורים מקמפוס בית בירם בחיפה לחטיבת ביניים בעיר הסמוכה נשר.

קבוצות נוספות העבירו הודעות תמיכה וסולידריות לשביתה, וביניהן: אירגוני סגל זוטר באוניברסיטאות שונות, אגודת העיתונים בירושלים, ועד עיתונאי "הארץ", וכן מספר חברי סגל בכיר באו״פ, אשר אינו מאוגד, בעלי תעוזה שיצאו לתמיכת עמיתיהם. הגדיל לעשות אירגון הסגל הזוטר באוניברסיטת ת״א, שהחליט להלוות סכום של עשרות אלפי שקלים לטובת קרן הלוואות סיוע בריבית אפסית לשובתים.

אכיפת השביתה

ההנהלה ניסתה, כאמור, להעתיק שיעורים למקומות אחרים, ובנוסף שלחה מכתבים אישיים שהכילו איומי סרק משפטיים למשתתפים במשמרות־השביתה ולבסוף שכרה מספר גדול של מאבטחים — כך לדוגמא הוצבו 23 מאבטחים על 3 דלתות בקמפוס ברמת־אביב. צעדים אלה נועדו לשבור את השביתה ולטרפד את מאמצי ההסברה של השובתים.

לעובדים בישראל שמורה הזכות החוקית לקיים הסברה בתוך מקום העבודה שלהם בעת שביתה, גם כשמדובר ב"שטח פרטי". יחד עם זה, חסרות בארץ מסורות של אכיפת שביתה באמצעות השתתפות אקטיווית של השובתים, כפי שמקובל בארצות רבות, בעיקר כתוצאה מהשפעת הנהגות ההסתדרות הכללית לאורך השנים, שחששו במודע ושלא במודע מהתנגשות חריפה עם מעבידים ובמיוחד מרדיקאליזציה של מאבקים, ומהתרופפות השליטה של הבירוקרטיה על ניהול המאבק, ובפרט המו״מ, לטובת ניהולו מלמטה ע״י העובדים ונבחריהם הישירים.

הנקודה המרכזית שיש להדגיש בעניין זה היא החשיבות של פעילות קולקטיווית ומוסכמת בין השובתים, שחותרת למנוע עד כמה שניתן את שבירת השביתה ומתמודדת עם ניסיונות אנטי־דמוקרטיים של ההנהלה, המשטרה או בתי־הדין לעבודה, לפגוע בזכות השביתה (כפי שקרה, לדוגמא, בשביתת נהגי חברת האוטובוס מטרודן בבאר־שבע ב־2005, כשבית־הדין, בהסכמת ההסתדרות, אסר על העובדים לחסום את חניון האוטובוסים).

קרב התשה

ההנהלה קיוותה שהתארכות של השביתה תצליח להתיש את השובתים, תשבור את חלקם, ותכפה על ועד העובדים לסיים את השביתה ללא התחייבות ממשית מצידה. אומנם לאחר מספר שבועות חלה ירידה מסויימת ברמת ההשתתפות במשמרות־השביתה, בעקבות שחיקה של חלק מהגרעין הפעיל של השובתים, אבל היקף השביתה נותר גבוה, ובמקביל, ככול שעבר הזמן, גבר הסיכוי לביטול סימסטר הקיץ, שמשמעותו הפסד של עשרות מיליוני שקלים עבור האו״פ.

הסטודנטים באו״פ, שלאורך השביתה לא נקטו עמדה אקטיווית, החלו גם הם להפעיל לחץ על ההנהלה. אומנם אגודת הסטודנטים הובילה מהלך מבולבל ובאופן מוטעה לא הביעה תמיכה של ממש בשביתה, אבל הלחץ על ההנהלה הוגבר. בהפגנה שקיימו מול משרדי ההנהלה ברעננה, שבמהלכה נעצר יו״ר האגודה, התבצרו בבניין תוך כדי קריאות לעבר המשרדים: "כשאנחנו מפגינים אתם לא עובדים". ראוי לציין גם קבוצת סטודנטים מהאו״פ, שאירגנה עצמאית עצומת סולידריות עם השובתים.

הצבעת העובדים

במהלך השבוע השישי לשביתה נערך דיון בוועדת החינוך של הכנסת (גוף ללא שיניים), שבסופו הציעה הוועדה לסיים את השביתה וקראה לחתימה על הסכם קיבוצי בתום הליך ההידברות. מה שעניין את רוב הח״כים בוועדה היה להביא לסיום השביתה, כך שיוכלו להציג זאת כהישג שלהם.

תקנון אירגון כוח לעובדים קובע כי ההחלטה על סיום שביתה או חתימה על הסכם מחייבת החלטה דמוקרטית של העובדים אליהם נוגעת ההחלטה. לכן התכנסה ב־31 במאי אסיפת הסגל וניתן דיווח על פעילות השטח, סיכום הדיון בוועדת החינוך ודיווח על סירוב ההנהלה להתחייב אליו.

רוב העובדים שנכחו בכנס הרגישו כי ללא התחייבות ברורה מצד ההנהלה לחתימה על הסכם קיבוצי, אין מדובר בהישג ממשי. העובדים הצביעו ברוב של 75% בעד המשך השביתה, וזאת למרות שהנציגות עצמה הייתה חלוקה בשאלה זו, והציגה הן עמדה שתומכת בסיום השביתה והן עמדה שתומכת בהמשכה.

הכנס המוצלח הביא להצטרפות משמעותית של עובדים נוספים למשמרות־השביתה, והמחיש בכך את החשיבות של קיום אירועים גדולים כגון הפגנות ואסיפות הסברה, לצד משמרות־השביתה השוטפות, לצורך הגברת מעורבות השובתים.

פעולה נוספת שהייתה יכולה לחזק את השביתה היא הוצאת מכתב פומבי להנהלת האו״פ, שיהווה מסמך עקרונות על בסיסו ניתן לסיים את השביתה ויכלול גם התייחסות להקלות לסטודנטים. מכתב כזה היה יכול להראות את הנכונות של סגל ההוראה לסיום השביתה ולחשוף את סרבנות ההנהלה לשפר את תנאי העבודה. בהיעדר יוזמה פומבית מצד סגל ההוראה נותרה הבמה פנויה לאורך כל השביתה להצעות תיווך ופשרה חיצוניות, שפחות נאמנות לאינטרסים של העובדים.

ההסכם לסיום השביתה

הנהלת האו״פ פנתה לוות״ת (הוועדה לתיכנון ותיקצוב של ההשכלה הגבוהה) בבקשה לכיסוי הנזקים הכספיים מהשביתה, שעמדו לטפוח נוכח האיום הממשי על סמסטר הקיץ. בסוף השבוע השביעי לשביתה ניסתה הוות״ת להתערב ולהביא להסכמה לסיום השביתה. נציג הוות״ת, תמיר ברשד, פנה תחילה להנהלה עם נוסח הסיכום שהתקבל בוועדת החינוך, אבל לאחר שההנהלה סירבה לקבלו, הציע לבסוף את הנוסח הבא:

א. תנאי ההעסקה לכלל העוסקים בעבודת הנחייה באו״פ יעוגנו בהסכם קיבוצי, ויהיו על־פי ההסכם הקיבוצי הארצי לסגל הזוטר באוניברסיטאות אשר נחתם ביום 14.12.2008, בהתאמות הנדרשות הנובעות מהשוני במאפייני תפקיד ההנחיה באו״פ. ייעשה ככול שניתן למנוע פגיעה בשכרם של מי שלא ייכללו בהגדרת "עמית הוראה".

ב. מודל ההעסקה לעוסקים בעבודת ריכוז ההוראה באו״פ לא ישתנה, מלבד שיפורים כגון: עידכון טבלאות היקפי ההעסקה ויציבות תעסוקתית.

ההנהלה הסכימה לנוסח ואף שלחה לכלל העובדים באו״פ את התחייבותה הכתובה, אך הוסיפה כי היא מאמינה כי ההסכם הקיבוצי צריך להיחתם מול אירגון עובדים פנימי בדומה לשאר האוניברסיטאות ולא מול אירגון "כוח לעובדים" (שכבר הוכר כאירגון עובדים רשמי). התעלמות זאת של ההנהלה מבחירתם הדמוקרטית של העובדים מעידה על שאיפתה להשיג השפעה על אירגון העובדים.

ההבדל המשמעותי ביותר בין פשרת הוות״ת לבין סיכום ועדת החינוך הוא סעיף ב' המהווה בעצם הסכמה של סגל ההוראה לאי־הכללת עבודת ריכוז ההוראה בהסכם הקיבוצי. בהקשר זה יש לציין מספר עובדות שהביאו להסכמה זו: תנאי עבודת הרכזים ישופרו, הרכזים מהווים כחמישית מסגל ההוראה וחלק גדול מהם גם עובד במקביל כמנחים, אחוז ההשתתפות של הרכזים באירגון ובשביתה היה נמוך ביחס למנחים ורובם תמכו בהצעה הנתונה. יחד עם זה, המטרה לחתום הסכם קיבוצי גם עבור עבודת הריכוז לא ירדה מסדר־יומה של הנציגות ויש לסמן מטרה זו באופן ברור כנושא למאבק נוסף בעתיד. ב־7 ביוני קיים סגל ההוראה אסיפה נוספת ובה הסכים לנוסח הפשרה והצביע ברוב גדול להשהיית השביתה.

"אירגון פנימי"?

ניסיון קודם להקים אירגון פנימי באו״פ כבר הוכשל על־ידי ההנהלה, שכרגע רואה בו ברירת "הרע במיעוטו". זאת לא ההנהלה היחידה שמנסה להקים אירגון עובדים שישרת אותה, כפי שקרה גם בחיפה כימיקלים דרום ובקופ״ח מכבי. במקרה האחרון אפילו בג״צ (בג״צ עמית) פסק נגד ההנהלה וקבע כי "אירגון מטעם ההנהלה" אינו עומד בקריטריונים של אירגון עובדים. גם במקרה של אירגונים פנימיים המייצגים עובדים בצורה אותנטית כגון אירגוני הסגל הזוטר, עובדת היותם פנימיים, כלומר מופרדים ביניהם, היוותה חולשה אירגונית. למעשה, הישגם הגדול, הסכם עמיתי ההוראה שנחתם בשנת 2008, הושג לאחר גישור על ההפרדה בין האירגונים הפנימיים באמצעות הפורום המתאם של אירגוני הסגל הזוטר, שאיים בשביתה ארצית וניהל מו״מ ארצי.

הנהלת האו״פ מניחה ובצדק כי ללא עזרת הפעילים והתומכים שסיפק אירגון כוח לעובדים לתמיכה בשביתה, מידת הצלחתה והשפעתה הייתה הרבה יותר מוגבלת, וכתוצאה מכך הייתה נפגעת גם יכולת ההתמקחות של העובדים מול ההנהלה. מעבר לכך, כפי שנחשף בעיתון "גלובס", ההנהלה הייתה מעדיפה אפילו לחתום מול ההסתדרות, שבמסגרתה לא תהיה לסגל ההוראה את האוטונומיה לנהל את המו״מ והמאבק.

בסמוך למועד סיום השביתה התקיימה פגישה בין "מועצת העובדים" — שריד מנוון מהניסיון להקמת "אירגון פנימי", שהפך למשת״פ של ההנהלה — לבין יו״ר ההסתדרות עופר עיני. מקורות מוסרים שבמהלך הפגישה אמר עיני כי השביתה כלל לא הייתה נחוצה. זו תגובה אופיינית מצד עיני, שמייצג את האינטרסים של המעבידים הגדולים ושל הממשלה, כפי שעשה גם בדיונים על עיסקת החבילה במשק, במאבק עובדי החברה לאוטומציה, ובמקרים רבים אחרים. בעקבות אותה פגישה נעשה בימים אלה ניסיון לאגד את הסגל המינהלי של האו״פ במסגרת ההסתדרות, בתמיכה מאחורי הקלעים של ההנהלה. בפועל מתקיימת גם פנייה לעובדים ששברו שביתה להצטרף להתארגנות בהסתדרות וזאת במטרה לנסות ולפגוע ביציגות של הוועד הנוכחי.

התארגנות עובדי המינהלה חשובה והכרחית, אלא שבפועל היא מתנהלת ומשמשת כרגע כלי בידי ההנהלה, לפיצול העובדים בין ארגונים שונים. אירגון סגל ההוראה בסיוע כוח לעובדים, צריך לשאוף להגדיל את מספר העובדים החברים באירגון וכן לסייע לקבוצות עובדים נוספות באו״פ, כגון עובדי המינהלה, יועצי ההוראה ועובדי הקבלן, להתארגן במסגרת כוח לעובדים, שמספק להם תמיכה אירגונית, סולידריות, ומאפשר ניהול דמוקרטי של המאבק. כמובן שבמידה ובסופו של עניין, יבחרו עובדי המינהלה להתארגן שלא במסגרת כוח לעובדים, יהיה על שני הוועדים והאירגונים לפעול בשיתוף־פעולה כנה, גלוי ודמוקרטי.

לקראת סיבוב שני

ההישג הגדול ביותר של השביתה היה ההוכחה כי סגל ההוראה בגיבוי אירגון כוח לעובדים מסוגל לשתק את האו״פ, ולא לשבוע או שבועיים בלבד. עובדה זו משנה משמעותית את כללי המשחק במו״מ. מעבר לזה, ההנהלה נאלצה להסכים עקרונית להסכם קיבוצי.

בעת כתיבת שורות אלה ממשיך להתנהל המו״מ, עמדת העובדים אכן השתפרה משמעותית מלפני השביתה, אבל ההנהלה עדיין לא חזרה בה מסירובה לחתום על הסכם מול אירגון כוח לעובדים. כדי שהמו״מ לא יחזור לפסים שקדמו לשביתה, הלחץ על ההנהלה חייב להישמר. למרות ההסכמה על סודיות המו״מ, יש צורך בעידכון של השטח בהתקדמות המו״מ ובדיון לגבי הסוגיות העקרוניות. אסיפות הסברה שוטפות, מקומיות וארציות, צריכות לשמש במה לדיון כזה וכן לפעול לבניית הנהגה מקומית בקמפוסים השונים. צעדים כגון חלוקת חומרי הסברה ודיון עם הסטודנטים, הפגנות מחאה וימי שביתה מקומיים או ארציים, יכולים לסייע לשמר את הלחץ ולגבות את עמדת הוועד בהליך המו״מ. לבסוף, לא ניתן לפסול גם את הצורך בחזרה לשביתה כללית בלתי מוגבלת בזמן ועד לחתימה על הסכם קיבוצי, כאשר הפעם מונחת טיוטת הסכם קיבוצי מטעם נציגות העובדים על השולחן. חתימה על הסכם קיבוצי באו״פ תהיה ניצחון לעובדים באו״פ, לאירגון כוח לעובדים, ותוכל לשמש דוגמא והשראה למאבקים רבים אחרים בארץ.