המשטר בטהראן חוגג רשמית 31 שנה למהפכת 1979, שנעשתה בידי המדוכאים, העובדים והעניים. באותו הזמן, אלפי אנשים נכלאים על ה"פשע" של דרישת זכויות דמוקרטיות. אבל התנועה ממשיכה: מההפגנות נגד הבחירות המזוייפות, המאבק התקדם הלאה לדרישה להפיל את הדיקטטורה של האליטה החדשה. אם התנועה לזכויות דמוקרטיות תהיה מחוברת למאבק המוני של מעמד העובדים ושל העניים, המשטר ייפול.

• להפיל את הדיקטטורה! כפי שהעובדים והעניים הפילו את השאה, ככה צריך להפיל את הרודנים עכשיו!
• לשחרר את כל האסירים הפוליטיים, סוף לעונש המוות ולעינויים
• למען הזכות המלאה להקים מפלגות ואירגוני עובדים, למען הזכות לאיגודים מקצועיים חופשיים והזכות של כלל העובדים והחיילים להקים ועדים
• למען זכויות דמוקרטיות ובחירות דמוקרטיות לאסיפה מכוננת מהפכנית שתחליט לגבי עתידה של איראן
• לפתח את המחאה: למען הקמת ועדי פעולה של התנועה הרחבה, שיהיו מקושרים ברמה האזורית והארצית. הוועדים האלה צריכים להבטיח ולארגן את הבחירות החופשיות
• למען זכויות העובדים להתארגן, לשבות ולהגן על תנאי המחייה והעבודה שלהם
• סוף לשימוש בצבא נגד העם. זכויות מלאות להקמת ועדי חיילים והזכות לבחור את הקצינים שלהם, שיהיו נתונים לאפשרות הדחה. לפרק את מיליציית הבאסיג' ואת "משמרות המהפכה"
• זכויות שוות לנשים
• סוף לדיקטטורה על כל תחומי חיי היומיום והתרבות
• סוף לדיכוי הכורדים, הערבים, וכול שאר המיעוטים
• תקשורת חופשית, גישה חופשית לאינטרנט, סוף לצנזורה

איראן היא ארץ עשירה. אבל כמו לפני 1979, רק מיעוט קטן מרוויח מהעושר הזה, בעוד שמיליונים סובלים מאבטלה, חוזים זמניים ועוני — מבלי שתהיה אפילו הזכות להתארגן ולמחות על המצב — ממש כמו לפני 1979! אלא שהדוגמא של המהפכה לפני 31 שנה גם מראה שאת ההמונים אי־אפשר לעצור בדיכוי ברוטאלי.

חגיגות המהפכה על־ידי המשטר הנוכחי הן ציניות בדיוק כמו השימוש שהוא עשה בתנועה ההמונית לפני 31 שנה: מיליונים דרשו אז סוף לעריצות של השאה ולדיקטטורה הקפיטליסטית של תאגידי הענק, שהופעלה בידי ארה״ב, שהתייחסה לאיראן כמו אל קולוניה. אבל הרגשות האנטי־אימפריאליסטיים של מעמד העובדים ושל העניים, כמו גם הדרישה ל"רפובליקה של העניים", נוצלו כדי להקים משטר חדש, שכעת תחתיו, בעלי־ההון הלאומיים, יחד עם האליטה החדשה שטוענת לגלם בעצמה את האיסלאם, מנצלים את הארץ לטובת האינטרסים של עצמם.

ארה״ב ומעצמות אימפריאליסטיות אחרות שתמכו במשטר השאה עד לנפילתו, מזילות עכשיו דמעות תנין על פעולות המשטר בטהראן. באותו הזמן, הממשלות הקפיטליסטיות של ארה״ב וישראל מאיימות לתקוף את איראן, מה שעשוי לגרור מלחמה חדשה — בנוסף למלחמות האימפריאליסטיות בעיראק ובאפגניסטאן.

עובדים וצעירים רבים ברחבי העולם הביעו סולידאריות עם העם באיראן. משם יכולה התנועה ההמונית באיראן להשיג סיוע אמיתי. אבל קיים הבדל עצום בין הסולידאריות הזאת לבין ה"מחאות" הצבועות מהמעצמות הקפיטליסטיות הגדולות.

• סוף למלחמות בעיראק ובאפגניסטאן!
• לא למלחמה מצד ארה״ב או כל מעצמה קפיטליסטית אחרת נגד איראן!
• סולידאריות בינלאומית שמבוססת על תנועת העובדים ברחבי העולם, סולידאריות עם התנועה המהפכנית באיראן ונגד הצביעות של מעצמות המערב שרק מעוניינות לחזק את השפעתן באזור

האיום בהתערבות אימפריאליסטית משמש את המשטר באיראן בניסיון לייצב את שליטתו ו"לאחד את האומה נגד איום חיצוני". אבל איראן היא לא ארץ "מאוחדת": רק מעט אנשים עשירים מרוויחים מהניצול של ההמונים בידי העסקים הקפיטליסטיים או בידי קרנות ה"בוניאד" [קרנות שהיו בבעלות משפחת השאה והולאמו לאחר מהפכת 1979], שמנוהלות על־ידי "משמרות המהפכה" ונמצאות בשליטת משפחות שמקושרות לדרג השליט במנגנון הפקידות הדתית, המוּלוֹת המיליונרים. מהצד האחר, אנשים סובלים מאבטלה המונית ועוני בשעה שהמדינה מנסה להכתיב כל דבר, אפילו את חיי היומיום והיחסים בין אנשים.

רשמית, שיעור האבטלה עומד על 12%. לפי הערכות בלתי־רשמיות, למעלה מכפול מהנתון הזה — עד ל־30% — הם מחוסרי־עבודה, והאבטלה מכה במיוחד צעירים. מי שיש להם עבודה נמצאים לרוב בחוזים לטווח קצר, ללא כל זכויות ותחת הסכנה שייאבדו את מישרתם בכול זמן. שכר המינימום הרשמי נמוך בהרבה מקו העוני. כל ניסיון לארגן איגודים עצמאיים או שביתות נרמס בברוטאליות.

למרות זאת, מאבקי נהגי האוטובוסים בטהראן ועובדי מפעל הסוכר ב"האפט טאפה" (Haft Tapeh), מספקים דוגמאות מעודדות. המשטר הגיב בכליאת מנהיגי הנהגים וכמה ממנהיגי האיגוד העצמאי ב"האפט טאפה".

במקביל לדיכוי תנועת האופוזיציה, המשטר האיראני מכין עוד התקפה ניאו־ליבראלית על העובדים והעניים. הסובסידיות שמשמשות להגבלת המחירים של מספר מוצרים, כמו לדוגמא דלק ואוכל, יקוצצו בסכום המשתווה ל־100 מיליארד דולר ארה״ב עד שנת 2015, החל מקיצוצים של בין 10 ל־20 מיליארד כבר בחודש אפריל הקרוב. למרות כל הדיבורים אודות החלפת הקיצוצים האלה בסובסידיות שמשולמות ישירות לעניים, המהלך צפוי להאיץ את האינפלציה מעל לנתון הרשמי הנוכחי של 15.7%, שהוא נמוך בהרבה מהשיעור האמיתי.

אותו אחמדינז׳אד שבקמפיין הבחירות הראשון שלו לנשיאות ב־2005 הצליח לזכות בתמיכה מסויימת מקרב העניים, לאחר שהתמקד בביקורת על המדיניות הניאו־ליבראלית של ראפסאנג׳אני, מוביל כעת מדיניות "טיפול בהלם" קפיטליסטית שמנסה לאכוף מחירי שוק, ובכך מערער עוד יותר את התמיכה בו.

• סוף לכול ההתקפות על תנאי המחייה וזכויות העובדים!
• למען חיים בכבוד, למען העלאה מיידית של שכר המינימום אל מעל לקו העוני, כצעד בדרך לשכר מחייה. להצמיד את המשכורות וההכנסה של העניים לקצב האינפלציה
• זכויות דמוקרטיות לכלל העובדים ומחוסרי־העבודה, למען הזכות להתארגן, להקים ועדי עובדים ולשבות
• למען שיחרור כל אסירי תנועת העובדים, ובהם מנהיגי איגוד "האפט טאפה"
• למען הלאמת הבנקים הגדולים והחברות ששולטות במשק, ולמען הפעלת כלל הקרנות והתעשיות המולאמות תחת שליטה וניהול דמוקרטיים בידי העובדים
• להילחם בקפיטליזם ובאימפריאליזם! למען איראן דמוקרטית וסוציאליסטית, כחלק מפדרציה סוציאליסטית של המזרח־התיכון, עם זכויות מלאות לכלל המיעוטים הלאומיים והאתניים באיראן, ולמען עולם סוציאליסטי

מוסאווי וכארובי, שניים מבין מעט המועמדים שהורשו להתמודד בבחירות בשנה שעברה, לא מציעים שום אלטרנטיווה אמיתית: בתקופת כהונתו של מוסאווי כראש ממשלה תחת נשיאותו של עלי ח׳אמנאי בשנות ה־1980, התרחש הקטל הנרחב ביותר של אסירי אופוזיציה בתולדות איראן. כארובי מכריז על עצמו שהוא "חלק מהמערכת [האיסלאמית], בן של המערכת והאמונה שלי קשורה במערכת". התנועה כיום צריכה לפעול באופן עצמאי מבעלי־ההון והאליטה. היא צריכה גם ללמוד מהאכזבה המרה של 1979/80, כשאליטה חדשה השתמשה בסיסמאות "מהפכניות" ודתיות כדי להשתלט ולחזק את שלטונה. רק ממשלה של אנשים עובדים ועניים מסוגלת להבטיח זכויות דמוקרטיות ולהתחיל את שינוי החברה דרך שבירת האחיזה של האליטה ושל הקפיטליזם.

• לחזק את האופוזיציה — לבנות־מחדש את תנועת העובדים, להקים ולהגן על איגודים עצמאיים!
• לפתח את התנועה המהפכנית: למען יצירת ועדים של התנועה הרחבה שייבחרו באופן דמוקרטי, ושיהיו מקושרים ברמה האזורית והארצית
• למען ועדי עובדים שייגנו על תנאי העבודה, ושיהיו מחוברים לתנועה הרחבה. מתוך הוועדים האלה, יכולות להתפתח התארגנויות חדשות, במסורת של מועצות ה"שוּרה" של 1979, עם הזכות לבחור נציגים, שיישתכרו שכר ממוצע של עובדים, ויהיו נתונים לאפשרות הדחה
• להתארגן להקמת מפלגת עובדים. את מהפכת 1979 הורידו מהפסים אלה שטענו שהמאבק והאירגונים של העובדים צריכים להיות מוכפפים לברית עם האופוזיציה האיסלאמית הפונדמנטאליסטית של ח׳ומייני. אנחנו זקוקים למפלגת עובדים עם תוכנית להפלת הדיקטטורה והקפיטליזם
• למען ממשלה של האנשים העובדים והעניים!
• נחוצה אסטרטגיה אינטרנציונליסטית וסוציאליסטית להתגברות על איום המלחמה ולמאבק נגד האימפריאליזם