ממשלת ההון הגזענית החליטה להוציא את המאבק בהתנחלויות ובכיבוש מחוץ לחוק, וזאת אחרי שסגרה את הים ואת שדות התעופה בפני הסולידריות הבינלאומית. זה לא יעזור להם. המרד המהפכני במזה״ת ובמגרב מנחית מכות עוצמתיות על משטרי דיכוי רצחניים, וכעת הוא מבקש לסגור חשבון עם הכיבוש ודיכוי הפלסטינים.

די ל"הפרד ומשול". די להפחדות הביטחוניות. לא משנה מה יחליטו נציגי הקוורטט ומועצת הביטחון, ומה יגידו אובמה ונתניהו. אין אסטרטגיה מנצחת לשלום מלבד זו שעוברת במאבק בלתי מתפשר כאן ועכשיו לסיום הכיבוש, ההתנחלויות, הגירוש והנישול במזרח ירושלים, המצור על עזה והדיכוי הלאומי של הפלסטינים בשטחים הכבושים ובישראל. אין אסטרטגיה מנצחת לשלום ללא מלחמה למען שיוויון זכויות מלא ואמיתי.

מה מציעה ממשלת נתניהו־ברק־ליברמן לתנועת הצעירים הפלסטינים שצומחת בשטחים ולתושבי השכונות בירושלים המזרחית שנאבקים נגד השתלטות קולוניאליסטית של מתנחלים? בדיוק את מה שהציעו בן עלי, מובארכ ואסד: "תסתפקו בפירורים שאנחנו מוכנים לתת, או שנכה בכם באגרוף ברזל".

מובארכ של השלום

זו "נוסחת השלום" של ממשלת ההון הימנית: לכל היותר, הקמת מדינת בובה לצד ישראל בשליטת האליטה הישראלית, בלי פינוי התנחלויות, בלי שתי בירות בירושלים, בלי עצמאות כלכלית, בלי רצף טריטוריאלי ובלי פתרון לפליטים. במקביל הממשלה מאיימת כי ההכרזה על מדינה פלסטינית באו״ם תיענה בדיכוי חריף, סיפוח שטחים, ואף בטרנספר של פלסטינים אזרחי ישראל.

כפי שהראה הניסיון הכושל של אוסלו, "תוכניות השלום" של האליטה הישראלית לא נועדו מלכתחילה לספק מענה לשאיפות הלאומיות והחברתיות של ההמונים הפלסטינים. הן מסוות המשך של דיכוי לאומי באמצעים אחרים, וכך סוללות את הדרך לליבוי הסכסוך הישראלי־פלסטיני. לכן, בנוסף לכל ובניגוד לצידוקים הביטחוניים לכאורה, הן גם לא מסוגלות להביא ביטחון של ממש ליהודים בישראל.

"נוסחת השלום" של נתניהו לא שונה מהותית ממה שמציעים עמיתיו בשאר מפלגות הממסד הקפיטליסטיות והלאומניות, אשר מבטיחות את המשך הכיבוש, הסכסוך הלאומי, כמו גם ההתקפות על תנאי המחייה שלנו.

בשביל שלום צריך להיאבק

המפתח לשינוי, כמו בשאר ארצות האזור, הוא מאבק נרחב ומאוחד של עובדים וצעירים, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, סביב האינטרסים המשותפים של פרנסה הוגנת, חירות, דמוקרטיה, צדק חברתי, שלום וביטחון שיוויוניים וזכות קיום שווה. הפוטנציאל לכך קיים: הן מאבקים משותפים נגד הכיבוש והדיכוי הלאומי בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים והן ריבוי המאבקים החברתיים ומאבקי העובדים, השואבים השראה מהמהפכות באזור.

מהמאבקים האלה יוכל לצמוח כוח פוליטי חדש בישראל — מפלגה רחבה שתארגן את העובדים והשכבות המנוצלות בישראל, יהודים וערבים־פלסטינים, למאבק מאוחד נגד שלטון ההון ונגד הונאות השלום שלו, תוך סולידריות וחבירה למאבקים באזור כולו נגד עושק ודיכוי. כל הסתמכות אחרת על "פיתרונות" מטעם האליטות השליטות בישראל, באזור ובעולם, אינה אלא אשליה שסופה להתנפץ.

פתרון אמיתי לסכסוך טמון במאבק מאוחד למען פלסטין סוציאליסטית ועצמאית, לצד ישראל סוציאליסטית ודמוקרטית באמת, עם שתי בירות בירושלים וחופש תנועה מלא, שיאפשרו לממש את הזכויות להגדרה עצמית, לפרנסה, לחיי רווחה, ולביטחון להמונים היהודים והפלסטינים כאחד, כולל הפליטים, ללא אפליה וללא דיכוי לאומי.