"אני מקבלת הרבה כוחות ממה שאני רואה במדינות ערב", אמרה גילה אדרעי יו״ר הוועד הארצי של עובדי הרכבת, עם שחרורה ממעצר בחודש מאי בעקבות הפגנה נגד הפרטת הרכבת. המרד ההמוני של הצעירים והאנשים העובדים והעניים שהתפשט בארצות האזור, אמנם עדיין לא חולל התקוממות של עובדים וצעירים נגד שלטון ההון בישראל, אבל למרות ההפחדה הביטחונית וההסתה הלאומנית מצד שלטון ההון בארץ נגד המהפכות, הוא בהחלט מספק השראה לכל המחאות, השביתות והמאבקים המרכזיים שתעוררו בחודשים האחרונים בישראל. בכלל זה סיפקו המהפכות גם רוח גבית משמעותית למאבק ולמחאות נגד הכיבוש.

המהפכה במצרים ותוניסיה לא הסתיימה

הטבח ההמוני במתקוממים בסוריה וההתפתחות המוגבלת יחסית של המחאה עד כה במדינות המפרץ ובמדינות נוספות ממחישים כי הפגנות והשתלטות על כיכרות הערים הן משמעותיות, אך אינן מספיקות לכשעצמן במאבק להפלת הדיקטטורות.

במצרים ותוניסיה היה זה גל שביתות עוצמתי, ולא רק הפגנות הצעירים, שגרם לצמרת הצבא ולמעמד השליט לחשוש לגורלם ולהיפטר מבן עלי ומובארכ. והם עדיין חוששים מהכוח הפוטנציאלי של מעמד העובדים לסלקם ולהוביל שינוי חברתי עמוק.

במצרים ובתוניסיה, המשטרים הכביכול־חדשים פועלים בשיטת ה"מקל והגזר" במטרה לרסן ולטרפד את התנועה המהפכנית: הבטחות לרפורמות מחד והתקפות ברוטאליות על ההפגנות והשביתות מאידך. אך ההמונים מגיבים בזעם לניסיונות לחטוף מידיהם את המהפכה ונראה ש"ירח הדבש" של הממשלות שהחליפו את בן־עלי ומובארכ מסתיים. במצרים חל באחרונה זינוק מחודש במספר ההפגנות ההמוניות והשביתות, ובהן השביתות הלוחמניות של הרופאים ושל עובדי תעלת סואץ.

"השתלטות איראנית"?

נתניהו חוזר כמעט בכל הופעה בתקשורת על המנטרה כי "האביב הערבי עלול להפוך לחורף איראני". אך לא המשטר באיראן הוא האיום הראשי כיום על המהפכה האזורית, בייחוד משום שהמתקוממים לא רואים בו מודל לחיקוי.

במקביל לשורה של גורמים, כולל ממשלת ההון בישראל, כוחות הימין האיסלאמיסטי אמנם מסכנים את עתיד המהפכה, מכיוון שהם מציעים סדר־יום דכאני וקפיטליסטי ולא שחרור חברתי, אך הניסיון לנצל זאת להסתה נגד המהפכות מעיד בעיקר על ההתנגדות העמוקה מצד הממסד הקפיטליסטי בישראל למאבקיהם של ההמונים באזור.

במציאות, המהפכות באזור מאיימות על המשטר האיראני, שכבר לפני שנתיים התמודד מול התקוממות מהפכנית, ויש לו סיבה לחשוש מהסבב הבא שיגיע במוקדם או במאוחר בהשראת התנועות המהפכניות באזור. בנוסף לכך, התהליך המהפכני באזור מסייע לחשוף גם את הצביעות של חיזבאללה, ששילם מס־שפתיים למהפכות בתוניסיה ובמצרים, אך מתנגד למהפכה בסוריה. במצרים, המהפכה הובילה למשבר פוליטי עמוק בארגון האחים המוסלמים.

מאז שהמועצה הצבאית במצרים נטלה את סמכויותיו של מובארכ, האחים המוסלמים תמכו בכל החלטה שלה ללא הסתייגות. הנהגתם מעוניינת למעשה להשתלב במשטר ה"חדש" שהאליטה הישנה מנסה לגבש. בהתאם, מפלגת "החירות והצדק" של האחים המוסלמים מנסה להצטייר ככוח פוליטי נאמן עבור האליטה המצרית.

אך בניגוד לכך, רבים מהתומכים של האחים המוסלמים ובייחוד הצעירים, לוקחים חלק במחאה המתפתחת בשטח נגד המועצה הצבאית. הדבר מצביע על הסתירות העמוקות שקיימות בין האג׳נדה הימנית של ההנהגה לשאיפות של פעילי השטח המושפעים מהמהפכה. סתירות אלו, שכבר הביאו למספר פילוגים מתוקשרים ובהם הקמת מפלגה נפרדת של חלק מהמשמרת הצעירה, צפויים להעמיק ככל שהמהפכה תימשך. פלגים פופוליסטיים של האחים המוסלמים עשויים בהחלט להתחזק כל עוד לא נבנית אלטרנטיבה פוליטית משמאל עם סדר־יום מהפכני.

הדיון הער והחיפוש כיום בקרב המוני עובדים, פלאחים, צעירים ובני־נוער אחר דרך לנצח במאבק לחיסול הדיכוי הפוליטי, השחיתות, העושק הקפיטליסטי והעוני, יוכלו לאפשר צמיחה של כוחות סוציאליסטיים מהפכניים בעולם הערבי, שחיוניים להצלחת המאבק. תנועות סוציאליסטיות חזקות יוכלו להציב אלטרנטיבה בולטת למבוי־הסתום הן של הימין האיסלאמיסטי והן של ה"ליבראלים" הקפיטליסטיים.

המהפכה הסורית: "העם רוצה להפיל את המשטר!"

למעלה מ־1300 איש נטבחו עד כה בידי כוחות הביטחון הסוריים. אלפים נמלטו לטורקיה. אך הדיכוי הרצחני המלווה בהבטחות ריקות לרפורמות, לא עוצר בינתיים את האופוזיציה בסוריה, שממשיכה להתעצם ולהתפשט, וזאת ללא כל הנהגה או תוכנית של ממש עד כה.

גיבוש תוכנית שכזו להמשך המאבק לשינוי החברה הסורית ולהחלפת המשטר הדכאני והמושחת, נחוץ בין היתר כדי לזכות בתמיכה מצד אותן שכבות בחברה שבינתיים עוד מתייחסות אל המשטר הקיים כאל "הרע במיעוטו", מחשש להידרדרות למלחמת אזרחים כמו בלוב או לחלופה גרועה אחרת, אולי בחסות המעצמות האימפריאליסטיות. אולם התעוררות המחאה בדמשק מעידה באופן משמעותי על המשך כרסום בבסיס התמיכה שנותר למשטר.

מצער לראות כיצד בשונה מן ההתקוממויות במצרים ובתוניסיה, שורה של מפלגות "קומוניסטיות" ברחבי העולם, ובהן המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק״י), נקטו בקו שמתנגד להפלת משטר אסד, בתואנות דוגמטיות שונות אודות תפקידו ה"אנטי־אימפריאליסטי" לכאורה של המשטר. מזכ״ל מק״י, מחמד נפאע, אף ביקר את המתקוממים על כך שאינם מתייחסים ברצינות להבטחותיו של אסד לרפורמות וגינה בחריפות את זכות ההגנה העצמית שלהם. את ההתנגשויות בסוריה הוא הגדיר כ"טבח הדדי".

מאמצי ממשל אובמה ומנהיגים אימפריאליסטיים אחרים להתערב בנעשה במצרים ובתוניסיה לא גררו תגובות כאלה ממק״י, והדבר קשור בניתוח שגוי של אופי המשטר הסורי, שבעקבותיו מק״י אינה ממהרת לברך על כך שבאופן הרואי מתחילים להגיח כיום בסוריה הכוחות החברתיים שסוללים את הדרך למהפכה הנחוצה לפיתרון אותן הבעיות החברתיות הבוערות שמניעות את כלל התנועות המהפכניות בעולם הערבי.

"אנטי־אימפריאליזם"?

הרטוריקה האנטי־אימפריאליסטית של המשטר הדיקטטורי, עוד מתקופת אסד האב, שימשה אותו בעיקר ככלי להסוואת תפקידו הריאקציוני והדכאני, שעה שפעל נגד כל מחאה וכל מאבק שהתנגשו עם האינטרסים של האליטה השלטת העלאווית ובעלי־ההון המקורבים.

ההגדרה הפשטנית של המשטר הסורי ככזה הפועל לבלימת פגיעות בהמונים מצד המעצמות האימפריאליסטיות רחוקה מן המציאות, והיא נובעת מהיעדר התבססות עקבית על מציאות החיים הקונקרטית של ההמונים ועל המאבקים האמיתיים של מעמד העובדים והשכבות המדוכאות לשינוי החברה. זו אותה השגיאה היסודית, שמקורה במורשת ההרסנית שהותיר הסטאליניזם, אשר מאפשרת למק״י גם להתנגד למהפכה המתקרבת נגד שלטון מפלגת־האחות הפרו־קפיטליסטית שלה בסין.

משטר אסד פותח את הדלתות לקידום האינטרסים של סין ורוסיה בסוריה, והוא זוכה לשבחים בדוחות של קרן המטבע הבינלאומית (IMF) עקב יישום האג׳נדה הניאו־ליבראלית בהתאם לתכתיבי האימפריאליזם המערבי. המעצמות האימפריאליסטיות ראו במשטר של אסד הבן, עד לא מזמן, פרטנר שאפשר לפעמים לעבוד איתו. במאי 2010, לאחר שארה״ב וישראל הסירו את התנגדותם, סוריה התקבלה כמשקיפה לארגון הסחר העולמי (WTO), וזאת לאחר הפתיחה מחדש של שגרירות ארה״ב בדמשק וביקור ראשון של נשיא צרפת סרקוזי בשליחות האיחוד האירופי.

ומה לגבי השתתפותה של סוריה לצד ארה״ב במתקפה על עיראק במלחמת המפרץ הראשונה? ומה באשר להתערבות האימפריאלית של סוריה בפוליטיקה הלבנונית? באיזה אופן מסייע המשטר הסורי להגן על ההמונים? הוא לא. האיום בהתערבות זרה לא יכול להצדיק כל תמיכה שהיא במשטר, ביקורתית ככל שתהיה.

מאבק לדמוקרטיה וסוציאליזם

ההתרחשויות בלוב ממחישות כי אי־אפשר להסתמך על סיוע למאבק מהמעצמות, שעמדתן הדו־פרצופית משתקפת גם בתמיכתן בדיכוי הרצחני של האופוזיציה בסעודיה ובבחריין. מטרת ההתערבות של נאט״ו בלוב, שכבר מזמן חורגת מסיוע אווירי למורדים, היא להכפיף את התנועה המהפכנית לאינטרסים הכלכליים והגיאו־פוליטיים של המעצמות האימפריאליסטיות. הדבר ניכר בקשרים הפוליטיים והכלכליים (ייצוא נפט) הענפים שכבר התפתחו בין הנהגת המורדים לממשל האמריקאי, וממשלות איטליה, צרפת וקטאר. המרוויח העיקרי משיתוף־הפעולה של המורדים עם נאט״ו הוא דווקא קדאפי, שהצליח ללכד סביבו חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה במזרח לוב על בסיס ההתנגדות למלחמה.

כמו בשאר האזור, ההמונים הסורים והלובים יוכלו לפלס את דרכם לשחרור חברתי אמיתי רק בדרך של התארגנות עצמאית לחלוטין מהמשטר הנוכחי ומהמעצמות, במטרה להיאבק, גם באופן חמוש, להפלת הדיקטטורות.

המהפכות בצפון אפריקה ובמזרח התיכון החלו בדרישה להפסקת הדיכוי הפוליטי הכבד ולטיפול מיידי ושורשי בבעיות החברתיות הבוערות. כדי לפתור בעיות אלה יש צורך להחליף את הכוחות החברתיים שנמצאים בשלטון ולהתחיל לנהל את החברה אחרת.

במסגרת קפיטליסטית לא יהיה אפשרי לפתור את המשברים העמוקים במזרח התיכון, ובהם העוני המחפיר, יוקר המחייה, האבטלה המבנית בארצות האזור, והמחסור בדיור, בתשתיות ובמים. במציאות חברתית כזו, כפי שניתן לראות בתוניסיה ובמצרים, כאשר אליטה צרה מגינה על זכויות הניצול והדיכוי שלה, היא תפעל ככל האפשר להגבלת הזכויות הדמוקרטיות שמסוגלות לשמש את המוני האנשים העובדים והצעירים במאבקיהם.

כדי להבטיח שמשטר דכאני אחד לא מוחלף במשטר דכאני אחר, נחוץ מאבק להקמת ממשלות סוציאליסטיות של נציגי העובדים והעניים, שייצגו את האינטרסים העצמאיים של מעמד העובדים ושל השכבות המנוצלות והמדוכאות בחברה ויבטיחו זכויות דמוקרטיות מלאות, לצד המשך המאבק בכל אותן "בריתות המדכאים" שישאפו לחסל כל מהפכה חברתית.

העברת הבנקים, תאגידי הענק ומשאבי הטבע והאדמות לבעלות ציבורית, תוכל לסייע להתחיל סוף־סוף לתכנן ולפתח את הכלכלה באופן דמוקרטי למען הצרכים והשאיפות של ההמונים. באופן זה ניתן להביא בתוך זמן לא רב לשיפור עצום בתנאי המחייה של ההמונים באזור. שיתוף פעולה בין ממשלות עובדים באזור, כולל בישראל ופלסטין סוציאליסטיות ודמוקרטיות, במסגרת פדרציה סוציאליסטית וולונטארית, יאפשר להתמודד עם הבעיות ברמה האזורית ולנצח את הדיכוי ואת העוני.