לאחר שורה של הפגנות בהובלת קואליציית "ועדת ההיגוי העליונה לערביי הנגב", הוכרזה ב־6 באוקטובר שביתה כללית של יום אחד בכל היישובים הערביים בנגב ואלפים הפגינו בבאר־שבע. בהמשך הוקם מאהל מחאה בבאר־שבע ועצרות מחאה התארגנו בצמתים ברחבי הנגב.

תוכנית פראוור מאיימת לעקור קרוב ל־40,000 תושבים מבתיהם. עבור עשרות אלפי בדואים ביישובים המופלים ה"בלתי מוכרים" בנגב, היישוב בו הם חיים יעקר ממקומו. רבים ימצאו את עצמם מחוסרי דיור ומנושלים מאדמתם, ללא פיצוי או פתרון דיור של ממש. כמו כן, ישנם גם תושבים אשר חיים כיום מרעיית צאן וגידולים חקלאיים ושאמורים להיות מועברים לששת היישובים הבדואיים העירוניים ללא אפשרות של ממש למצוא מקור פרנסה חלופי.

המטה לביטחון לאומי בשירות המלחמה בבדואים

נתניהו מינה את ראש המטה לביטחון לאומי, האלוף (במיל') יעקב עמידרור לטפל ביישום הדו״ח. זה כשלעצמו מראה שהממשלה רואה באזרחים הבדואים אויבים ואיום בטחוני.

הבדואים מהווים כיום כ־30% מאוכלוסיית הנגב. הם חיים בכ־3% משטחו וכלל תביעות הבעלות של הבדואים מוערכות ב־5.4% משטחו בלבד — כלומר, 700,000 דונם לכל היותר. ועדת פראוור, לאחר התערבות עמידרור, מותירה בידי הבדואים 100,000 דונם בלבד, מחצית אפילו מההמלצות המפלות של ועדת גולדברג מתקופת ממשלת אולמרט.

הנתונים האלה מראים מעבר לכל ספק כי המניעים מאחורי פינוי הכפרים ה"בלתי מוכרים" הוא לא "הסדרת בעלות ופיתוח הנגב" אלא מדיניות גזענית של "ייהוד הנגב" (או "ניקוי" הנגב מערבים).

בוועדת פראוור לא היה אף נציג בדואי, ולא הייתה שום התייעצות עם הקהילה שגורלה נמצא על השולחן. הממשלה מסרבת לקבל תוכנית אלטרנטיבית שהציגה המועצה לכפרים הבלתי מוכרים בנגב מטעם הציבור הבדואי, בראיית הצרכים הריאלים של התושבים ולא כגרזן שמונף על צוואריהם.

ממשלה מתנחלת

הממשלה מעודדת בניית "חוות בודדים" של יהודים בנגב, שמקבלות מיד חיבור לתשתיות וסובסידיות, אך מתכננת למחוק כפרים שלמים שאוכלוסייתם אינה יהודית.

בדומה לכך, המדינה מספקת אבטחה ותשתיות ל"מאחזים בלתי חוקיים" בגדה המערבית, שהממשלה אף פועלת להגדרתם כ"חוקיים", אך מרססת ברעלים את גידוליהם החקלאיים של הבדואים בנגב או בדרום הר חברון, מונעת גישה למי השקיה ומשגרת צווי הריסה.

באותה נשימה שבה מורה הממשלה לפנות עשרות אלפי בדואים ולהרוס עשרות יישובים, היא מחליטה לבנות עשרה יישובים חדשים בנגב, בעיקר לחרדים ומשפחות חיילי קבע בצורות התיישבות עירוניות או חקלאיות. היישובים האלה לא יפתרו את בעיית הדיור של תושבים יהודים ובטח שלא של תושבים ערבים שלא יוכלו להתיישב שם בגלל ועדות הקבלה הגזעניות.

אפשר לגרום לממשלה לסגת

תוכנית פראוור אינה גזרה משמיים. במאבק עיקש ומאוחד ניתן להביס אותה. הממשלה עשויה לנסות ליישם את התוכנית בכוח הזרוע, אך התנגדות המונית מסוגלת להפוך גם את התרחיש הזה לבלתי אפשרי.

הכוח של עשרות אלפי תושבים נחושים שמוכנים להיאבק על הבית שלהם, גדול פי כמה מכול כוחות היס״מ שמדינת ישראל מסוגלת לשלוח.

שילוב כוחות במאבק יחד עם חלקים אחרים בציבור הערבי־פלסטיני הסובלים מהמדיניות הגזענית של הממשלה ועם מאבקי הדיור והמחאה החברתית הרחבה בישראל, כבר מסתמן ככיוון במאבק והוא מסוגל להפעיל לחץ אדיר על הממשלה ולהכריח אותה לסגת מתוכניות הטרנספר.

בהקשר הזה חשוב לציין כי אחת מהדרישות של מאהל רוטשילד בקיץ הייתה הכרה וחיבור לתשתיות של הכפרים הבלתי מוכרים.

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת לחזק את המאבק נגד התוכנית ולמען הכרה והשקעה מיידית בכל הכפרים הבלתי מוכרים, חיבורם לתשתיות, הרחבת שטח השיפוט ואישור תוכניות מיתאר.

סוף לאפליה הגזענית ולהפללת הבנייה הערבית בישראל — "מרהט עד ללוד, קורת גג היא זכות יסוד!"