למרות ההישגים העצומים במאבק לזכויות נשים ב־150 השנים האחרונות, הדרך לשיוויון עוד ארוכה.

כיום, עדיין, עובדת בישראל משתכרת בממוצע, עבור אותה שעת עבודה, 20% פחות מעובד גבר. שני שלישים מעובדי הקבלן במשק הישראלי הם נשים. על־פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, נשים עניות יותר מגברים, כאשר אחת מכול ארבע נשים בישראל חיה רשמית מתחת לקו העוני. יותר נשים נאלצות להישען על הבטחת הכנסה. במרבית המשפחות החד־הוריות, בראש המשפחה עומדת אישה. משפחות חד־הוריות נמצאות בסיכון גבוה לעוני, במיוחד כשבראשן עומדת אישה.

רוב הנשים עובדות במקצועות השירותים כגון חינוך, עבודה סוציאלית וסיעוד. ההפרטה המאסיווית שעברה על השירותים החברתיים בעשורים האחרונים פגעה על כן בראש ובראשונה בנשים. הן מועסקות באמצעות עמותות או חברות כוח־אדם, ללא תנאים סוציאליים וללא יציבות תעסוקתית.

הנשים הפלסטיניות בשטחים הכבושים נפגעות באופן כפול מהחיים תחת כיבוש צבאי ומצור. הכיבוש מונע מהן תנועה חופשית, אפשרויות פרנסה וגישה לשירותי בריאות ורווחה סבירים, וזאת בנוסף לפגיעה מצד גורמים דתיים פונדמנטליסטיים. נשים פלסטיניות בהריון מעוכבות במחסומים, לעתים במחיר נזק בריאותי או הפלת העובר. כפי שחשפו שוב בימים האחרונים עדויות של נשים פלסטיניות שגבה הוועד נגד עינויים, נשים פלסטיניות סובלות במיוחד מהטרדות והשפלות על רקע מגדרי במחסומים ובעת חקירות ומעצרים, ובכלל זה ביצוע חיפושים בעירום מלא על־ידי גברים. הנא שלבי, הכלואה במעצר מינהלי ללא כתב אישום או משפט, שובתת רעב בצינוק כבר למעלה משלושה שבועות נגד אלימות והשפלות שחוותה ונגד המעצר השרירותי שלה ושל עצירים מינהליים בכלל.

נשים בחזית המאבק

משברים כלכליים פוגעים בנשים בצורה הקשה ביותר. יותר נשים עובדות במגזר הציבורי ובשירותים החברתיים, כאשר מקצצים בשירותים אלה מקצצים בעיקר במישרות של נשים. מכיוון שנשים מרוויחות פחות מגברים, כל קיצוץ או הורדה בשכר פוגעים בהן הרבה יותר. אך נשים נפגעות גם יותר מהקיצוצים בשירותים החברתיים בתור מקבלות שירותים.

כיוון שנשים אינן זוכות לשוויון בחברה בזמנים של שגשוג כלכלי ואף נפגעות באופן עמוק יותר כתוצאה ממשברים כלכליים, לא פלא שבחזית המאבקים של התקופה האחרונה, במצרים, בתוניסיה וברחבי העולם עמדו נשים, וכך גם במחאה החברתית של השנה האחרונה בארץ.

נשים הובילו את מחאת האוהלים של הקיץ האחרון, ועמדו בראש היוזמה של מחאת העגלות — שיצאה באופן ישיר נגד הקיצוצים בחינוך ובשירותים הניתנים לגידול ילדים, ואשר דרשה מהממשלה חינוך חינם מגיל אפס.

בנוסף, ראינו גם את המחאה נגד הדרת נשים בחודשים האחרונים, שלמרות הניצול הציני מצד גורמים ממסדיים שהסיטו אותה באופן צר כנגד החברה החרדית, כללה גם ביטויי מחאה חשובים נגד הניסיונות לצמצם את המרחב והחופש של נשים.

העובדות נאבקות

רוב מאבקי העובדים בשנה שעברה היו בעצם מאבקי עובדות או הובלו על־ידי נשים. כך למשל מאבק העובדות הסוציאליות, שדרשו העלאה ניכרת בשכרן הנמוך (הנחשב באופן מפלה כ"הכנסה שנייה") וגם דרשו את עצירת הפרטת השירותים החברתיים. ראינו בחודשים האחרונים גם את מאבק האחיות, שעדיין נמשך בדרישה לתוספת תקנים ושיפור השכר, כך שהעומס יירד והשירות הרפואי ישתפר.

העובדה שעובדת לוחמנית כמו גילה אדרעי מובילה כיום את המאבק החשוב של עובדי ועובדות הרכבת — ברובם גברים — נגד ההפרטה, ההעסקה הקבלנית ושבירת העבודה המאורגנת, אמנם בהחלט מעידה בפני עצמה במעט על התקדמות חשובה שהושגה ביחס לנשים בחברה. ועם זאת, אפשר היה לראות כיצד חלק מההסתה נגד עובדי הרכבת לוותה לעתים ביחס שוביניסטי ליו״ר הוועד.

מאבק נוסף הוא מאבק מורות הקבלן: בפרויקט היל״ה, קרן קר״ב, "רנה קאסן" ועוד. מדובר במורות המועסקות באמצעות עמותות שונות ואינן זוכות להיות חלק מההסכם הקיבוצי של מורות משרד החינוך. הן מועסקות בשיטת ההעסקה הפוגענית של "שעה אפקטיווית": לימדת? קיבלת שכר — לא לימדת? לא קיבלת שכר. המורות הללו אינן מקבלות שכר בחגים וחופשות בית־ספר, ואף אינן מקבלות שכר כאשר שיעורים מבוטלים מסיבות אחרות.

יותר נשים בכנסת?

שיעור הנשים בכנסת הנוכחית הוא הגבוה ביותר בהשוואה לכל קודמותיה, אף שעדיין מדובר בחמישית בסך־הכול... אלא שהגדלת שיעור ייצוג הנשים בכנסת לא מביאה בפני עצמה באופן אוטומטי לייצוג האינטרסים והשאיפות של רוב הנשים. פוליטיקאיות כמו ציפי לבני ושלי יחימוביץ' ממשיכות לקדם אג׳נדה קפיטליסטית ולאומנית שממיטה אסון על מציאות החיים של נשים כיום.

רק בעשירית מהחברות במשק המנכ״ל היא אישה ורוב הטייקונים הם גברים. אין ספק שזהו גם אחד הביטויים לאפליית הנשים הממוסדת בחברה, אבל בעיותיהן של נשים בחברה לא ייפתרו כתוצאה מכך שהניצול של עובדות ועובדים יתבצע על־ידי יותר נשים, כמו למשל רקפת רוסק־עמינח, שאמורה לנצח על קיצוץ מאות מישרות בבנק לאומי בשנים הקרובות.

להתארגן ולשנות את החברה

כל ההישגים של נשים הושגו בעקבות מאבקים רציניים — החל מזכות ההצבעה, דרך השגת זכויות שונות במקום העבודה ועד לשינויים ביחס לנשים בחברה. אך כאמור, המאבק לשוויון עוד רחוק מסיומו.

יש להתארגן ולהיאבק נגד כל ביטויי סקסיזם וכל התקפה על מצבן של נשים ועל זכויותיהן, ולמען כל שינוי וכל הישג אפשרי, גם בתקופה של משבר עולמי שמאיים לדרדר עוד יותר את מצבן של הנשים ולכרסם בחלק מהישגי העבר. אך בסופו של דבר, לא ניתן יהיה לעקור לחלוטין את השוביניזם הגברי מהחברה מבלי לשנות את המבנה החברתי כליל, מבלי להיפטר משלטון ההון שמנצל ומטפח את הסקסיזם בחברה לצרכיו, ולבנות במקומו חברה סוציאליסטית ודמוקרטית.