משרד החינוך החליט ליישם את יום הלימודים הארוך באמצעות מורות שיועסקו על ידי חברות קבלן.

בתגובה לניסיון הציני לקדם הפרטה במסווה של "צדק חברתי", נערך ב־12 במרץ כנס חירום על־ידי "המטה להעסקה הוגנת של מורות ומורים" — התארגנות משותפת למורות הקבלן של עמותת "רנה קאסן" ואגודת הסטודנטים במכללת סמינר הקיבוצים בתל־אביב, ובשיתוף ארגון כוח לעובדים ואחרים.

מעל מאה מורות, מורים, סטודנטיות וסטודנטים השתתפו בכנס המוצלח. הדוברים הבולטים בכנס היו נציגי ונציגות התארגנויות עובדות הקבלן של רנה קאסן, פרויקט היל״ה ותוכנית קר״ב — ולצידם נציגים של ועדי הורים, אגודת הסטודנטים של סמינר הקיבוצים, ויו״ר המכללה שהודיעה על החלטת המכללה להתנגד להוראה קבלנית.

נציגי התארגנויות מורות הקבלן תיארו את תנאי העבודה הירודים שלהם ואת הקשיים ביכולת להתארגן על רקע הפחד המתמיד מהתנכלות חברת הקבלן, ומנגד את הכוח שההתארגנות בכלל והכנס בפרט מעניקים להם.

מלני פלאצ׳י, ממובילות איגוד עובדי קר״ב (כוח לעובדים), זכתה לתשואות מיוחדות כשסייגה את הביקורת שלה על מחדלי הנהגות ארגוני המורים הגדולים והדגישה כי "ארגוני העובדים זה הכוח הכי חשוב, צריך לעבוד בתוכם כדי לשנות ולחזק אותם".

זו לא טעות, זו מדיניות

כחמישית מעובדי משרד החינוך מועסקים מחוץ להסכם קיבוצי. מתוכם, ההערכה היא שישנן בין 10 ל־15 אלף מורות קבלן. באופן שערורייתי, משרד החינוך לא אוסף נתונים לגבי ההעסקה הקבלנית שוועדת החינוך של הכנסת דרשה לספק עוד לפני 6 שנים!

ההפרטה פוגעת בתנאי העבודה בתחום החינוך. מורות קבלן מקבלות שכר רק על שעות שהן לימדו בפועל ולא שכר גלובלי. הן מופלות לרעה בתנאים הסוציאליים כמו פנסיה, חופשות ודמי מחלה, שבמקרים רבים פשוט לא מועברים. ההעסקה הקבלנית משמשת למעשה כדי לרוקן מתוכן את ההסכמים הקיבוציים ולפרק את העבודה המאורגנת בבתי הספר.

מדובר גם בפגיעה מהותית בנשים עובדות. רוב מוחלט של העובדים בתחום החינוך הן נשים, וכחמישית מהנשים העובדות בישראל מועסקות בתחום החינוך.

מאבק רחב ישנה את השיטה

במקביל להתארגנויות של מורות הקבלן, קבוצות של מורות וגננות מאורגנות נאבקות נגד השלכות ההסכמים הקיבוציים הבלתי־מספקים, בלשון המעטה, שנחתמו בשנים האחרונות. הלחץ מלמטה אף אילץ את רן ארז, יו״ר ארגון המורים העל־יסודיים, להכריז על סכסוך עבודה בשל "חוסר שיתוף פעולה" של הממשלה ביישום של הסכם "עוז לתמורה".

מאבקים נפרדים זה מזה יתקשו לחסל את תופעת ההעסקה הקבלנית במערכת החינוך. ההתארגנויות ההיסטוריות של מורות הקבלן עשויות, באמצעות מאבק במעסיק הישיר, לזכות בהישגים חשובים, אך ללא הגב של ארגוני עובדים ארציים גדולים הם עלולים להישחק ולהימחק. מנגד, הארגונים הגדולים מאבדים את בסיסי הכוח שלהם בשל המגמה של הגברת ההעסקה הקבלנית. אם לא ייבלם תהליך ההפרטה, המו״מ על ההסכמים הקיבוציים הבאים כבר יתחיל מנקודת מוצא גרועה בהרבה.

עצירת הפירוק של העבודה המאורגנת בבתי הספר היא אינטרס משותף למורות קבלן ולמורות מאורגנות. חבל שארגון המורים מגביל את סכסוך העבודה רק לאופן יישום ההסכם הקיבוצי. מול יוזמות כאלה של מיקור חוץ, ארגוני המורים היו צריכים לצאת למאבק נחוש.

מטה מאבק פעיל ורחב עם פרופיל ציבורי גבוה, שיאחד את הקבוצות השונות הנאבקות, כולל מורות ומורים מאוגדים, יוכל לדרוש שארגוני העובדים והמורים הגדולים יפעילו את כוחם. "המטה להעסקה הוגנת של מורות ומורים", שכולל כיום קבוצות מורים ספורות, בשיתוף פעולה עם סטודנטים, הוא בסיס טוב להקמת מטה רחב כזה כדי לקחת את המאבק לשלב הבא.