בתחילת חודש פברואר הודיע שר החינוך, גדעון סער, שהוא מרחיב את התוכנית שיזם, "ביקורים בארץ האבות". התוכנית, אשר החלה בשנה שעברה ושבמסגרתה 3000 תלמידים כבר נסעו להתנחלות בחברון, כוללת סיורים באתרים שונים בהתנחלויות גוש עציון, קריית ארבע ובעיקר בחברון.

התוכנית מציגה את מפעל ההתנחלויות באזור בתוספת סיורים ב"אתרי מורשת יהודיים" כגון מערת המכפלה ואתרים בתוך חברון. במסגרת התוכנית לומדים התלמידים על "המורשת ההיסטורית של המקום וחשיבותה בתולדות העם היהודי" והיא מעודדת במוצהר התיישבות בשטחים הכבושים. התוכנית אינה מתייחסת ולו במעט למציאות החיים הקשה שנגרמת ל־165,000 תושבי העיר הפלסטינים מידי 750 מתנחלי חברון וכתוצאה משליטת צה״ל באזור.

התלמידים נפגשים עם נציגי המתנחלים בחברון ובקריית ארבע (שרבים מהם מגדירים כ"צדיק" את המפגע ברוך גולדשטיין, שביצע את טבח מערת המכפלה בשנת 1994), אך לא מוצג להם מידע על אלימות המתנחלים, על המעצרים היומיומיים ומחסומי הצבא ברחוב הפלסטיני בחברון. "הסכם חברון" ב־1997 חילק את העיר לשני אזורים, ושימר את ההתנחלות ואת השליטה הישירה של צה״ל בשטח המכונה H2. בשטח זה התגוררו קרוב ל־40 אלף פלסטינים, אך רבים מהם עזבו בשנים האחרונות בגלל המציאות הקשה ושגרת היומיום הבלתי נסבלת שנכפתה עליהם.

את הדברים הללו לא מספרים בסיורי משרד החינוך לחברון. הסיורים מטפחים תפיסות לאומניות וגזעניות בקרב התלמידים, תפיסות שפוסלות כל סולידריות בין יהודים לפלסטינים ושמבקשות למעשה לשמר את הסכסוך הישראלי־פלסטיני — וכל זה במסגרת הלימודים הפורמליים!

סדר־היום הלאומני של סער

ארגון "שוברים שתיקה" ביקש להצטרף לסיורי משרד החינוך כדי לאזן את התמונה המוצגת לתלמידים. הארגון מארגן הרצאות וסיורים בחברון, שמודרכים על־ידי חיילי צה״ל משוחררים שהוצבו בעברם בעיר וסוקרים את ההשלכות ההרסניות של ההתנחלות והכיבוש על הציבור הפלסטיני בעיר, תוך מפגש עם נציגים פלסטינים. אחרי שהשיג הארגון את כל האישורים ממשרד החינוך וממשטרת ישראל, כוחות הביטחון הישראלים ביטלו את הסיור בעקבות לחץ ממתנחלי חברון. לאחר מכן הצהיר גדעון סער כי "אינני משוכנע, אני אומר את זה בלשון המעטה, שהייתי מאשר פאנל בהשתתפות 'שוברים שתיקה'". אין ספק שמשרד החינוך אינו מעוניין להציג לתלמידים את תמונת המציאות.

אך הסיורים לחברון הם רק חלק מסדרת תוכניות ופרויקטים שהוביל משרד החינוך במסגרת סדר־היום הלאומני שמקדמת הממשלה הנוכחית. לפני שנה, למשל, הוכרז על החלפת ספר האזרחות, כאשר מחברו של הספר החדש הזדהה עם תנועת הימין הקיצוני "אם תרצו". דוגמא נוספת היא של הפרויקט "מסע ישראלי מבראשית", שמופעל בשיתוף עמותת "בראשית" של הציונות הדתית, ושולח אלפי תלמידי תיכון בשנה לטיול של שבוע שנועד לחזק אצלם "זהות יהודית וציונית". בדומה, תוכנית "נעלה לירושלים" מחייבת תלמידים לבקר בירושלים לפחות שלוש פעמים במהלך שנות לימודיהם, ובמסגרתה הם מקבלים גם סיורים והרצאות מעמותת המתנחלים המשיחית אלע״ד.

שימוש מניפולטיווי בתלמידים ובמורים

תלמידים ומורים צריכים להתנגד נחרצות לתוכניות אלה, כפי שעשתה בפברואר האחרון קבוצה של כ־260 מורים ומורות מרחבי הארץ, שחתמו על מכתב סירוב להשתתף בתוכנית "נעלה לחברון" שנשלח אל שר החינוך, ובו נכתב בין השאר כי "כניסת התוכנית לבתי הספר עושה שימוש מניפולטיווי בתלמידים ובמורים שיהפכו בעל־כורחם לכלי משחק פוליטי... בביקורך בשילה הצהרת בגלוי על מטרותיהם [של הסיורים]: 'אני מדגיש — כפי שהדגשתי בנוגע לקריית ארבע — תמיד יהיו יהודים בשילה. אסור להשלות את הערבים כאילו יום אחד לא יהיו כאן יהודים'. זוהי, אם כן הסיבה שלשמה אנו נקראים לבקר במערת המכפלה ובשילה: אתה מבקש לחזק ולהנציח, באמצעות החינוך הממלכתי, את ההתנחלות היהודית באזורים אלה. לשם מטרה זו מוצגת המציאות בחברון באופן חלקי ומגמתי".

אחד ממארגני המכתב אמר "ייתכן ואנחנו ניצבים בפתח תקופה שבה אנשים צריכים לשלם מחיר אישי כדי לעצור את הגל הלאומני שתוקף אותנו. אני מקווה מאוד שמורים אחרים לא יפחדו, כי אנחנו בפירוש לא מתכוונים לסגת או להירתע מאיומים כאלה או אחרים. מערכת החינוך נתונה למתקפה ולהשתלטות של כוחות קיצוניים... לא עוד!".

מכתב המורים יכול וצריך להוות צעד ראשון במחאה נרחבת יותר, שתכלול שיתוף פעולה בין מורים ותלמידים, ישראלים ופלסטינים, במאבק כנגד ההסתה הלאומנית שמוביל משרד החינוך וכנגד סילוף המציאות השלמה בחברון ובשטחים, זו שכוללת כיבוש צבאי, מחסומים, גזל אדמות ואלימות מצד המתנחלים והממשלה.