התרגיל הפוליטי שעליו הכריזו נתניהו ומופז ב־8 במאי, כשהודיעו על הרכבת מגה־קואליציה חדשה, קטע את התהליך של הקדמת הבחירות לספטמבר הקרוב, והוא בא בסתירה להצהרות קודמות של אותם פוליטיקאים. עוד באותו הערב התארגנו הפגנות קטנות בבאר־שבע, בירושלים ובתל־אביב תחת הכותרת "כל העם אופוזיציה". ההפגנות נתקלו באלימות משטרתית רבה ובמעצרים של מפגינים ועיתונאים, שבוצעו באופן יזום במטרה להרתיע את תנועת המחאה החברתית. בתוך ארבעה ימים הפגינו ברחבי הארץ קרוב ל־20,000 בני־אדם.

מופז עצמו הצהיר מיד לאחר ניצחונו על לבני בבחירות הפנימיות של קדימה כי "הפריימריז מאחורינו והבחירות הכלליות לפנינו. אין ולא יתקיים מו״מ על כניסה לממשלה. נקודה. אנחנו יוצאים מאוחדים לדרך חדשה. אנחנו מפלגה אחת, סיעה אחת, עם מטרה אחת — להחליף את הממשלה הרעה, הקרה והמנותקת. לשם אנחנו חותרים, וביחד נשיג אותה". במסיבת העיתונאים שלו יחד עם נתניהו הכריז מופז כי הוא "שם מאחוריו" גם את העובדה שהאשים את נתניהו בעבר שהוא שקרן.

מטרת הרחבת הממשלה הייתה לא רק לשמור על כיסאותיהם של אותם פוליטיקאים מושחתים ואופורטוניסטים מקדימה ומשאר מפלגות הימין השותפות בממשלה. אחת המשימות המרכזיות שעומדות בפני הממשלה היא גיבוש תקציב מדינה חדש, שיהיה תקציב קיצוצים "לא פופולרי", על רקע מה שנראה יותר ויותר כגלישה של המשק למיתון בעקבות המשבר העולמי. ישנם חלקים במעמד השליט שמקווים שממשלה כל־כך רחבה תוכל להעביר כל קיצוץ וכל גזרה בהתנגדות אפסית. אך בפועל הממשלה צפויה להיתקל במחאה חברתית־מעמדית גוברת, ומפלגות הימין שבשלטון צפויות לחשוף את פרצופן האמיתי ולאבד תמיכה.

הפגנות ה־12 במאי הראו פוטנציאל גדול להמשך תנועת המחאה כאופוזיציה אמיתית לממשלה, אופוזיציה שצומחת לא במסדרונות הכנסת אלא מהרחובות, מהשכונות וממקומות העבודה. המצב המעוות שנוצר, שבו לממשלה יש מרחב פעולה נרחב יותר בכנסת, צריך לקבל תשובה ברורה מתנועת המחאה החברתית בדמות מאבק נחוש נגד ממשלת הימין הקפיטליסטית, נגד סדר־היום הניאו־ליבראלי והגזעני שלה, ונגד המפלגות השותפות בה. לנו, ה־99%, יהודים ופלסטינים, דרושה מפלגה רחבה משלנו, מפלגת מאבק, שתוכל לכלול את כל הכוחות הנאמנים למחאה החברתית, ולמאבק לרווחה ושלום, ותלכד את המאבקים עם סדר־יום של שינוי סוציאליסטי של החברה. את הקיץ הקרוב חשוב לנצל גם לקידום צעדים בכיוון הזה.