"תראו כמה כוח יש לעובדים בישראל! זה הצדק החברתי האמיתי, רק העובדים ידאגו לעצמם! לא הממשלה ולא אלוביץ' (הבעלים של פלאפון ובזק)". כך אמר דובר ועד עובדי פלאפון, איתמר אביטן, בסיום הפגנת סולידריות של ועדים מההסתדרות שנערכה ב־3 בינואר בתל־אביב. באופן מרשים לקחו חלק בהפגנה שורה של משלחות ממקומות עבודה בהם מאורגנים יחד עשרות אלפי עובדים ועובדות: חברת החשמל, עיריות תל אביב־יפו ורמת גן, ביה״ח איכילוב, הבנק הבינלאומי, ועוד. שלושה ימים לאחר מכן הושג הניצחון — ההנהלה הכירה ביציגות הוועד.

ההפגנה הזכירה בעוצמת הזעם את המחאה החברתית בקיץ 2011. צומת עזריאלי נחסם וחלק מהעובדים ניסו להיכנס בכוח למשרדי פלאפון. ברק לוי, יו״ר ועד עובדי פלאפון סיכם: "אנחנו נצליח לעשות מה שמיליון מפגינים לא הצליחו לעשות — מהפכה בכל החברות ובכל הארץ, בלי הבדל דת גזע ומין — אנחנו נחליט לגורלנו ולא הטייקונים".

סוד הניצחון: מאבק נחוש עם גב חזק

הפרק הראשון במאבק הסתיים בניצחון מוחץ לעובדים. קבוצת העובדים הראשונית שיזמה את ההתארגנות הצליחה לסחוף במהירות עובדות ועובדים נוספים. רוח הלחימה שהופגנה בשביתה, כולל משמרות שביתה פעילות והפגנות שבועיות מול בתי ההנהלה, עזרה לשביתה להתפשט מעבר למה שאפילו הוועד ציפה.

שלומי שקד־אלמוזלינו, עובד חברת פלאפון הלוקח חלק מוביל בהתארגנות העובדים, בדברים שנשא בכנס סוציאליזם 2012

אחת מעובדות פלאפון תיארה בפנינו את התרחבות השביתה: "עם תחילת העיצומים היתה רק השבתה חלקית במרכז הטלפוני בבאר־שבע. לאחר מכן, מרכזי שירות נוספים הצטרפו ביוזמת העובדים בשטח לשביתה. ראשון היה המרכז באום אל־פחם ומשם השביתה התפשטה לחדרה ולפתח תקווה ולמקומות נוספים — בכל מרכז כזה עשרות עובדים. ההנהלה העבירה למרכזים האלה אנשי מכירות [כדי שישברו את השביתה], אבל הם לא יודעים את העבודה של השירות".

מאמצי ההנהלה לשבור את ההתארגנות כללו שקרים לגבי מספר העובדים ששובתים, שימוש בשוברי שביתה בתשלום, איומים והתנכלויות שונות, לרבות הפעלה של מוקד טלפוני מיוחד שהתקשר לעובדים כדי לבדוק אם הצטרפו להתארגנות, החרמת רכבי עובדים וניתוק טלפונים.

את השקרים והסילופים הפריכו העובדים כשהפיצו ברשתות החברתיות באינטרנט תמונות ודיווחים מהשטח שחשפו את מימדי השביתה האמיתיים. לאיומים וההתנכלויות הם הגיבו בחיזוק הסולידריות הפנימית וההסברה על מה המלחמה. "יש תחושה שהמאבק נכון וצודק ואסור להפסיק ולהתייאש...יש תחושה של אחדות ותמיכה מאוד גדולה" סיפרה לנו העובדת. חיזוק מורלי הגיע מהסתדרות העובדים שהעמידה רכבים חלופיים למובילי הוועד שרכבם הוחרם על־ידי הנהלת פלאפון.

כוחה של ההסתדרות שהועמד לרשות העובדים התבטא גם במכתבי תמיכה שנשלחו מ־150 ראשי ועדים במשק וכללו איום מרומז מצד הוועדים בביטול תוכניות מנויים עסקיות בפלאפון. בצעד נדיר, ההסתדרות פתחה בפני עובדי פלאפון את קרן השביתה שלה, והדבר ראוי לציון במיוחד בהתחשב בכך שהעובדים עדיין לא התחילו לשלם לה דמי־חבר. אוטובוסים צמודים הועמדו לטובת הפגנות ומשמרות שביתה יומיומיות ברחבי הארץ.

שינוי בהסתדרות או מאבק יחסי ציבור?

כעת מצפים בהסתדרות לגל פניות להתאגדות מעובדים בחברות נוספות במגזר הפרטי. זו התוצאה המבוקשת של מאבק שהנהגת ההסתדרות בחרה בו במודע לשמש כ"מאבק דגל". התמיכה לה זכו עובדי פלאפון עומדת בניגוד מוחלט לא רק לדוגמאות הקיצוניות של העובדות הסוציאליות, עובדי הרכבת ועובדי חיפה כימיקלים, שנבגדו בצורה גסה על־ידי הנהגת ההסתדרות בראשות עופר עיני, אלא גם להיעדר תמיכה משמעותית במאבקי האחיות, עובדי החדשות המקומיות ואחרים, אף שגם אלו נזקקו לה.

זו לא הפעם הראשונה שעיני בוחר ב"מאבק דגל" לצורך יחסי ציבור. גם לאחר המחאה החברתית בקיץ 2011 ולקראת הבחירות בהסתדרות שנערכו בחודש מאי האחרון, עיני יצא למאבק מתוקשר נגד ההעסקה הקבלנית, אך בסיום שתי השביתות הכלליות האנמיות הושג שיפור שכר מינימלי עבור עובדות ניקיון ומאבטחים, ורק כמה מאות, מתוך כ־400 אלף עובדי קבלן במשק, נקלטו להעסקה ישירה. למעשה התוצאה מתגמדת לחלוטין ביחס להיקף התופעה, שההסתדרות כלל אינה נאבקת באופן ברור למיגורה. עובדי פלאפון צריכים לוודא שהתוצאה הפעם תהיה שונה.

עובדים וחברי ועדים אחרים עשויים לראות את התמונה באופן שונה מראשי ההסתדרות ולדרוש צעדי תמיכה דומים גם למאבקים שלהם. ואכן את המאבק בפלאפון יש להפוך לתקדים מחייב. עובדים וחברי ועדים שונים צריכים לחבור ולדרוש יחד שההסתדרות תפגין את הכוח הזה נגד ההפרטה וההעסקה הקבלנית, שמחלישות את כלל הוועדים, גם את "הוועדים החזקים", שבלעדיהם לא היה מי שייתן גב חזק לעובדי פלאפון.

הפרק הבא במאבק — ההסכם הקיבוצי

"מה רוצים עובדי פלאפון? שיהיה להם ועד עובדים שיישב מול ההנהלה וייווצר איזון" אמר יו״ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, אבי ניסנקורן, בכנס הסברה לעובדים שנערך ב־13 בנובמבר. אלא שמאחורי הדרישה להתאגדות עומדת שאיפה לביטחון תעסוקתי אמיתי ומניעת פיטורים במהלך המיזוג העתידי עם בזק, כמו גם לשיפור משמעותי בשכר אחרי שנים רבות של הקפאה, לעיגון תוספות התפוקה והבונוסים ולמתן תנאים סוציאליים, לכן השאלה איזה סוג של "איזון" ייווצר עדיין פתוחה.

הניצחון במאבק על ההכרה בוועד הראשון בענף הסלולר הוא ציון דרך חשוב והוא תוצאה של גיוס הכוח הגדול של ההסתדרות עבור מאבק על דרישה אחת וחשובה מאוד, אך עדיין דרישה מצומצמת. כעת ההנהלה תחפש להתיש ולכופף את נציגי העובדים בחדרי המשא ומתן. לאחר שהפסידה בקרב על היציגות, מטרת ההנהלה תהיה הסכם קיבוצי שידרוש ממנה ויתורים מינימליים ככל האפשר, או שיכלול ניסוחים מעורפלים שמקשים על האכיפה וינוצלו בעתיד כדי לחמוק מההסכם.

יום לאחר ההכרה בוועד אמרו גורמים בהסתדרות לכלכליסט שההסכם הקיבוצי הראשון צפוי להיות "מתון יחסית מבחינת שיפור תנאי העובדים" במטרה "לא להפחיד יתר על המידה את המנהלים של סלקום ופרטנר, שגם אליהם מעוניינת ההסתדרות להיכנס". הדאגה הזאת לרסן במכוון את הישגי העובדים צריכה להדליק נורת אזהרה. הרי גם הנהלת פלאפון ניסתה לטרפד את התארגנות העובדים, באופן אלים, אך העובדים וההסתדרות אילצו אותה לסגת, ודבר דומה יכול וצריך לקרות גם בסלקום ובפרטנר. הסכם מאכזב לא יעזור לעודד עובדים בחברות אחרות להסתכן ולצאת לדרך הקשה של ההתארגנות.

דווקא עכשיו, כשההתארגנות בשיא כוחה, עלול להיות מסוכן לוותר על ההזדמנות למצות את כל ההישגים האפשריים בשלב הנוכחי ולממש את השאיפות שבזכותן יצאו העובדים למאבק. אין הבטחה שאותם יחסי כוחות יישמרו גם בעוד מספר שנים. עד אז עלולות להופיע גם בעיות חדשות שיאלצו את העובדים לצאת שוב למאבק נגד התקפות מצד ההנהלה, שעשויה לנסות להפיל עליהם את המחיר במקרים של ירידה אפשרית בשיעורי הרווח של פלאפון בהשפעת האטה כלכלית במשק, רגולציה חדשה, תוצרי לוואי של המיזוג עם בזק ועוד.

ניסנקורן אמר ש"כל ההחלטות הן של הוועד". פעמים רבות הנהגת ההסתדרות דווקא פעלה נגד החלטות של העובדים ונציגיהם, ולכן צריך לעמוד על כך שהצהרה זו תתקיים בפועל. חשוב לקיים אסיפות עובדים בהן יתקיים דיון על רשימת הדרישות למשא ומתן, יתקבלו החלטות עקרוניות לאורך הדרך ולבסוף גם יובא להצבעה ההסכם הקיבוצי עצמו. כך אפשר יהיה לשמור על מעורבות נרחבת של העובדים ולחזק את עמדותיהם מול לחצי ההנהלה, שמעדיפה נציגים מבודדים שקל יהיה לכופף.

בהקשר הרחב יותר, חשוב לדרוש מההסתדרות להפגין ולגייס את כוחה במלוא העוצמה לטובת כלל מאבקי העובדים, ובהם המאבקים נגד ההפרטה וההעסקה הקבלנית שמחלישות את העבודה המאורגנת. את הכוח הזה צריך לשלב יחד עם שאר ארגוני העובדים והתנועות החברתיות, ולהוביל את המאבק מול גל הקיצוצים והפיטורים שהטייקונים והממשלה הבאה שלהם מתכננים.