ב־16 באוגוסט נורו למוות 34 עובדים שובתים, למעלה מ־78 נפצעו ו־259 נאסרו על־ידי משטרת דרום אפריקה. זאת בנוסף לשישה הרוגים לפחות, שנהרגו בעימותים מוקדמים יותר מאז החלה השביתה ב־10 באוגוסט. מדובר בדיכוי הרצחני ביותר שביצעו כוחות הביטחון הדרום־אפריקאים מאז סיום משטר האפרטהייד בשנת 1994.

העובדים במכרה הפלטינה של העיירה מריקאנה, הסמוכה לעיר רסטנבורג שבמחוז צפון־מערב, פתחו בשביתה בדרישה להעלות את שכרם. הבעלים של המכרה הוא תאגיד לונמין, יצרן הפלטינה השלישי בגודלו בעולם, שנהנה בעשור האחרון מזינוק חד במחיר הפלטינה בשוק העולמי, שעה שהעובדים המשיכו לנסות להתקיים ממשכורות רעב. בהנהלת התאגיד מצביעים על הקריסה במחיר הפלטינה בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, אך גם כעת מחיר הפלטינה גבוה פי שלושה ממחירו בשנת 2001. לכן העובדים לא מתרשמים מטענות ההנהלה ומתעקשים ששכרם ישולש ויעלה מרמה של 4,000 ראנד כיום (פחות מ־2,000 שקל) לרמה של 12,500 ראנד (קרוב ל־6,000 שקל). קרוב ל־30,000 עובדים הצטרפו לשביתה הסוערת, שמלווה בסיסמאות ובשירים מתקופת המאבק במשטר האפרטהייד.

במכרות באזור רסטנבורג ישנה מסורת של מאבקי עובדים לוחמניים שמתארגנים מהשטח. העובדים הקימו ועד עצמאי שמוביל את השביתה ואינו מסונף לאף איגוד ספציפי, אף שרבים מהעובדים נותנים קרדיט להתאגדות הכורים ועובדי הבניין (AMCU), שהיא ארגון עובדים לוחמני שהוקם לפני כעשור בניסיון להציב חלופה לאיגוד הכורים הארצי (NUM), שהפך מאיגוד מהפכני לאיגוד מסואב בשירות בעלי ההון.

מנהיגי איגוד הכורים הארצי שיתפו פעולה באופן שערורייתי עם המאמצים לשבור את השביתה, אך ללא הואיל. משהבינה הנהלת לונמין שגם משתפי הפעולה שלה בהנהגת איגוד הכורים הארצי לא יוכלו לעשות עבורה את העבודה, היא פנתה להסתמכות על רמיסה אלימה במיוחד של המאבק באמצעות מאבטחים פרטיים וכוחות משטרה. השובתים ידעו היטב מראש שצפויים ניסיונות אלימים לשבור את מאבקם, והם התארגנו בקבוצות גדולות ועם מקלות ומצ׳טות שנועדו להדוף תקיפות של מאבטחים. ניסיונות השובתים להתגונן, שכללו גם מספר צעדים מוטעים כמו הצתת רכב שהביאה למותם של שני מאבטחים, סיפקו לממשלה את התירוץ להתערב כדי להשיב את "החוק והסדר", ולמעשה כדי לחלץ את לונמין שסופג הפסדים גדולים בעקבות השביתה.

את האחריות לרצח ניסתה תחילה המדינה הקפיטליסטית להפיל על העובדים עצמם כשאיימה להעמיד לדין את מאות העובדים שנעצרו באשמת "שותפות לרצח", אך היא נאלצה לסגת מכוונה זו תחת לחץ ציבורי כבד. בינתיים, בתגובה לטבח, ולמרות ההסתה נגד העובדים בתקשורת, הצטרפו לשביתת כורי הפלטינה גם אלפי כורי זהב במכרות אחרים.

הדיקטטורה של ההון

דרום אפריקה היא מדינה עשירה במיוחד באוצרות טבע, אבל תחת השיטה הקפיטליסטית שמשרתת את בעלי ההון, הרווחים מאוצרות הטבע המקומיים מעשירים תאגידים בינלאומיים על גבם של העובדים המקומיים המשמשים אותם ככוח עבודה זול. למעשה, דרום אפריקה הצליחה להשתחרר ממשטר האפרטהייד האכזרי אבל במציאות החיים הקפיטליסטית תנאי המחיה של העובדים והעניים השחורים כמעט ולא השתפרו מאז. דרום אפריקה היא רשמית המדינה הכי לא שוויונית בעולם, שמחצית מאוכלוסייתה מקבלת 8% בלבד מסך ההכנסה הלאומית. ממשלת דרום אפריקה בראשות ג׳ייקוב זומה ממפלגת הקונגרס הלאומי האפריקאי מייצגת את האינטרסים של בעלי ההון והתאגידים הרב־לאומיים ומעוררת סלידה הולכת וגוברת ברחובות.

ב־7 במרץ נערכה בדרום אפריקה שביתה כללית, לראשונה בעשור האחרון, שכללה מצעדים ב־32 ערים בו־זמנית בהשתתפות 200 אלף עובדים במחאה נגד העסקה קבלנית ונגד הפרטה של כבישים מהירים. מאבק בסדר־גודל כזה לא נראה במדינה מאז התנועה ההמונית נגד האפרטהייד בשנות ה־1980, והמשטר נחוש להרתיע את העובדים המאורגנים הנאבקים בעזרת אלימות והפחדה. ממשלת דרום אפריקה מגינה בכל מחיר על רווחי התאגידים כדי להגן על עצמה מפני ההמונים, כדי להישאר בשלטון וכדי להגן על הסדר הקיים מפני תרחיש של "אביב אפריקאי" בהשראת ההתקוממויות המהפכניות בעולם הערבי.

מחאה בינלאומית

התנועה הסוציאליסטית הדמוקרטית (DSM), תנועת־האחות של מאבק סוציאליסטי בדרום אפריקה (במסגרת הארגון הסוציאליסטי הבינלאומי CWI), קוראת לחזק את המחאה הארצית והבינלאומית נגד לונמין וממשלת דרום אפריקה. התנועה, המעורבת בשטח במחאה שהתפתחה, קוראת לארגן שביתה כללית במחוז צפון־מערב לאות תמיכה בדרישות השכר של השובתים, ולהקים פורום מאוחד של נציגי ונציגות התושבים והעובדים באזור רסטנבורג לצורך הרחבת המאבק. כמו כן, התנועה קוראת לפיצוי משפחות הנפגעים ולהלאמת המכרות תחת פיקוח וניהול דמוקרטיים על־ידי נציגי העובדים והציבור.

כחלק מהמחאה הבינלאומית בנושא אירגנו חברי סניף מרכז ת״א של מאבק סוציאליסטי משמרת מחאה ב־24 באוגוסט מול שגרירות דרום אפריקה ברמת גן ובין השאר העבירו מכתב מחאה לשגרירות. משמרות מחאה וסולידריות מקבילות התקיימו באחרונה בערים נוספות בעולם, כולל אירועים שאירגנו עמיתינו מתנועת ה־CWI בגרמניה, באירלנד, באוסטריה ובאנגליה. סולידריות עם עובדי לונמין!