היקף "תספורת" החוב במשק, כלומר מחיקת החובות, הגיע בשנים 2008–2011 לסכום אסטרונומי של 21 מיליארד שקל − כך עולה ממחקר שנערך עלי ידי מבקר המדינה בתחום האשראי ופורסם בעיתון הכלכלי גלובס.

רוב הסדרי החוב היו בהיקפים של יותר ממאה מיליון שקל, כלומר לא מדובר על לווים שהתקשו להחזיר את המשכנתא על הבית למשל, אלא על בעלי הון שהתקשו או פשוט סירבו להחזיר את הלוואות הענק לבנקים או לגופים המוסדיים, המנהלים בין השאר את קרנות הפנסיה שלנו.

עוד עולה מהמחקר כי 72% מהאשראי הבנקאי באותן שנים, ניתן ל־2% מהלווים. משמעות נתונים אלה היא שהגופים הפיננסיים, המחזיקים בכספי הציבור, אם בצורה של משכורות וחסכונות (בנקים) או בצורה של קרנות פנסיה וגמל (המוסדיים), מלווים ביד רחבה לקבוצה מצומצמת של בעלי הון, אך אם הם מתקשים להחזיר את הלוואותיהם הם זוכים להסדרי חוב שרוב הציבור יכול רק לחלום עליהם.

הפתרון שחלק מהפרשנים הכלכליים מציעים לתופעת ה"תספורות" הוא הטלת עוד רגולציה מטעם המדינה על הגופים הפיננסיים. אלא שכל עוד המשאבים הכלכליים העיקריים, כולל המוסדות הפיננסיים עצמם, נמצאים בידי בעלי ההון, הם ישתמשו בהם בשביל לעקוף רגולציה, ולהפעיל לחץ על קובעי המדיניות להיכנע לתכתיביהם. אל מול שוד כספי הציבור המתמשך אנחנו צריכים לדרוש להעביר את הגופים הפיננסיים הגדולים, כמו הבנקים וקרנות הפנסיה, לידיים ציבוריות תחת פיקוח דמוקרטי, ולהשתמש בהם למתן אשראי בתנאים נוחים לציבור הרחב, ולהשקעת הרווחים מהם בתשתיות ציבוריות כגון בניית דיור ציבורי ויצירת מקומות עבודה.