"המצב הולך להיות לא טוב. תעשיינים מעבירים קווי ייצור לחו״ל בגלל הסביבה העסקית העוינת", כך טען יו״ר התאחדות התעשיינים, צביקה אורן, בהתייחסות לגל הפיטורים המתפתח בראיון לעיתון "סופהשבוע" בתחילת נובמבר.

עשרות חברות ממגזרים שונים הכריזו או איימו להכריז על פיטורים, סגירת פסי ייצור, מחלקות ואף מפעלים שלמים בשבועות האחרונים. חלק מהמעבידים מגלגלים על העובדים את ההפסדים שספגו בגלל הירידה בביקוש למוצרים ושירותים בישראל ובעולם — הייצוא הישראלי ירד ב־11% מתחילת השנה.

כך למשל נהפכה רשת "אופיס דיפו" בישראל, שגלגלה בעבר מיליונים, לבלתי רווחית עבור משקיעים פוטנציאליים והגיעה לכדי פשיטת רגל. היא הודיעה על פיטורי 780 עובדים. קרוב ל־300 יפוטרו באופן מיידי גם לאחר רכישת הרשת על־ידי בעלים חדשים. במקביל ישנן גם חברות רווחיות מאוד, דוגמת "כימיקלים לישראל" (כי״ל) של משפחת עופר, שקופצות על הגל ומכריזות על פיטורים בניסיון לסחוט עוד הטבות מהממשלה. במקרה של כי״ל מדובר ברישיונות לכריית מינרלים בנגב.

בהמשך הראיון איים אורן, בשם בעלי ההון, כי העלאת תעריפי הארנונה, החשמל או המים לתעשייה עלולה להביא גם כן לפיטורים. כך אכן פועל ההיגיון המעוות של השיטה הקפיטליסטית. נציג המעבידים מסביר שאם שורת הרווח של המעבידים תפגע כתוצאה מהעלאת התעריפים, המעבידים "יפצו" על אובדן הרווח בחיסול מישרות. ההיגיון הזה תופס גם במקרה של ירידה בצריכה ובביקושים, או סתם ניהול כושל. ההפסדים, בניגוד לרווחים של השנים האחרונות, תמיד מגולגלים לפתחם של העובדים והעובדות.

הממשלה עם המעבידים

ומה עושה הממשלה מול גל הפיטורים המתפתח? שר הכלכלה המיליונר, נפתלי בנט, נתן באחרונה אור ירוק לסגירת מפעל "נגב טקסטיל" בשדרות. בדיון בכנסת הוא הסביר כי "לא משמרים מפעל בכל הכוח גם אם הוא לא רווחי". "נגב טקסטיל" הוא המפעל האחרון בארץ שמעבד וצובע בדים, ועד לסגירתו הוא סיפק חומרי גלם לעשרות מתפרות בארץ. ניתן היה להעביר את המפעל, המייצר סחורה מבוקשת, לבעלות ציבורית. אך לשיטתו של בנט "לא ממשלות יוצרות מקומות עבודה, החברות [הפרטיות] הן אלו שיוצרות מקומות עבודה". זו כנראה הסיבה שבגללה הממשלה מעדיפה לתקצב כל מישרה בודדת בטבע, צ׳ק פוינט וכי״ל באלפי שקלים בחודש, אבל מסרבת לאייש תקנים במגזר הציבורי!

אין שום סיבה שוועדי העובדים, ההסתדרות ושאר ארגוני העובדים יסכימו לקבל את הפיטורים כגזירה משמיים. דרוש מאבק של ארגוני העובדים, ובראשם ההסתדרות, נגד גל הפיטורים.

יש לדרוש מכל החברות שיוזמות פיטורים מסיביים או צמצום בכוח האדם, לפתוח את ספרי החשבונות ולאפשר חשיפה מלאה של המצב הכספי שלהן ושל חברות־האם לאורך השנים האחרונות — כמה דיבידנדים חולקו? איזה נתח מהרווחים קיבלו הבכירים? ואם העסק מפסיק לא מסוגל לייצר רווחים עבור בעל הון כלשהו, זה לא אומר שאין בו צורך או שלא ניתן להסב את המישרות לעבודות חברתיות נחוצות אחרות — כך שבמידת הצורך יש לדרוש את הלאמת אותם עסקים קורסים, תחת ניהול ופיקוח דמוקרטי של ציבור העובדים.

לארגוני העובדים יש את הכוח לארגן אסיפות עובדים, קמפייני הסברה, הפגנות, עיצומים וגם שביתות כדי להבטיח שעובדים לא יפוטרו כדי לשמור על דיבידנדים שמנים ומשכורות עתק לבכירים.