החוב של משקי הבית בישראל לבנקים ולחברות האשראי עבר בחודש אוגוסט את הסכום האסטרונומי של 400 מיליארד שקל. כ־70% ממנו הוא בגין משכנתאות והלוואות לרכישת דירה. הנתון הזה לא מפתיע. מחירי הדיור בישראל זינקו בשנים 2008–2012 בשיעור ממוצע של כ־54%, ללא עלייה ריאלית בשכר עבור מרבית העובדים במשק.

מחקר שנערך לאחרונה על ידי בנק ישראל מצא שהחלק היחסי של החזרי המשכנתא מתוך כלל הוצאות משקי הבית בישראל עומד על כ־30% בממוצע, גבוה משמעותית מאשר באירופה ובארה״ב. גובה ההחזר הממוצע עלה מאז 2009 ביותר מ־50% וזאת לצד עלייה ממוצעת של 64% במחירי השכירות בשש השנים האחרונות (מחקר פורבס מיוני 2013).

מנתוני המחקר גם עולה שהמגמה הצפויה בשוק המשכנתאות היא של המשך עליית מחירי הדירות לצד המשך השחיקה בשכר, מה שיוביל לכך שרבים מלווי המשכנתאות לא יוכלו לעמוד בהחזרים לאורך זמן. זה עלול להביא להיווצרות של משבר משכנתאות ולפגוע ביציבות הפיננסית של הבנקים, מה שעשוי לגרום בתורו לתגובת שרשרת שתשפיע על המשק כולו — בדומה למה שקרה בארצות הברית ודרום אירופה עם הפיצוץ של בועות הנדל״ן במדינות אלה בתחילת המשבר הכלכלי העולמי.

דיור הוא לא מותרות!

בינתיים, הבנקים מרוויחים מעליית מחירי הדיור. בנק לאומי ובנק הפועלים, שני הבנקים הגדולים במדינה, הם גם המממנים הגדולים ביותר של ענף הבנייה למגורים. אך עדיין, את מרבית הרווח הם קוצרים דווקא ממתן הלוואות לרכישת דירות למשקי הבית. בנק ישראל אמנם הטיל באחרונה מספר מגבלות על הבנקים, דוגמת האיסור על מתן משכנתאות שגובה ההחזר שלהן עולה על 50% מההכנסה של משק הבית, אך מגבלות אלה אינן נותנות שום מענה לפער המתרחב בין מחירי הדיור העולים לשכר שנשחק. הבנקים ימשיכו לדחוף עוד אשראי למשפחות עובדות, שלא מסוגלות לקנות או לשכור דירה בגלל השכר הנמוך, בשביל להמשיך לעשות רווח מהיר מהריביות והעמלות.

במקום שהבנקים וכרישי הנדל״ן ימשיכו להתעשר על חשבון משפחות העובדים בגיבוי הממשלה, יש לדרוש להנהיג פיקוח על מחירי הדיור, להעביר את הבנקים לבעלות ציבורית תחת פיקוח דמוקרטי כדי שישמשו למתן אשראי זול ובתנאים הוגנים למשפחות ולצעירים, ובעיקר להשקיע בבנייה מסיבית של דיור ציבורי איכותי להשכרה לטווח ארוך, במחיר נגיש לכל.