המושב על גל ההתאגדות והעבודה המאורגנת שנערך בדצמבר, במסגרת כנס סוציאליזם, התקיים מול אולם מלא עד אפס מקום. בפאנל ובדיון שהתפתח אחריו לקחו חלק חברי ועדים ופעילים בולטים מהתארגנויות העובדים בפלאפון, בלאומי־קארד, ובתיאטרון ה"קאמרי", וכן נציגות ונציגים מאיגוד העובדות הסוציאליות, מהנהגת כוח לעובדים ומוועדי העיתונאים ב"מעריב" וב"הארץ". הנוכחות הגבוהה בדיון אינה מקרית. מדובר בביטוי נוסף לגל ההתאגדות ההיסטורי שהפך את 2013 לשנת שיא להתאגדות עובדים.

שי גלי, מארגן התחום האיגוד־מקצועי ב"מאבק סוציאליסטי", שהנחה את הפאנל, הסביר בדברי הפתיחה שלו כי "גל ההתאגדות הוא התגובה הישירה של העובדים והעובדות במשק לשחיקה הדרסטית בתנאי השכר ובתנאי המחיה. במובן הזה, הדלק שמניע את גל ההתאגדות של השנתיים האחרונות, הוא אותו הדלק שהניע את המחאה החברתית של קיץ 2011". גם הדוברים מהתארגנויות העובדים החדשות בפלאפון ובלאומי־קארד הסבירו כי עובדים ועובדות שהיו מעורבים במחאה החברתית ראו בהתאגדות את הצעד הבא במאבק.

המאבק להסכם קיבוצי

שלומי שקד־אלמוזלינו מהתארגנות עובדי פלאפון סיפר כיצד ימים ספורים לפני הכנס, לאחר מאבק ארוך שהגיע בשיאו לשביתה סוערת, העובדים הצליחו לאלץ את הנהלת החברה לחתום על הסכם קיבוצי ראשון והיסטורי בענף. סוד ההצלחה של המאבק לדברי שלומי, טמון באחדות של העובדים מול ניסיונות ההנהלה לפגוע בהתארגנות, שלא פסקו גם אחרי ההכרה הרשמית בוועד ולאורך המשא ומתן.

יאסר אבו־ערישה, חבר ועד הפעולה של עובדי לאומי־קארד, תיאר את מאבק ההתאגדות להשגת הסכם קיבוצי ראשון בחברה. יאסר התייחס בדבריו, בין השאר, לסיבות שהניעו אותו להתאגד. הוא סיפר כי בלאומי־קארד, בשונה מחברת האם, בנק לאומי, אין הסכם קיבוצי כלל. הוא תיאר גם כיצד על רקע החסמים והאפליה הגזענית מהם סובלים עובדים ערבים־פלסטינים בשוק העבודה הישראלי, הוא הבחין שרק כ־20 מתוך 1,500 עובדי החברה הם ערבים. "כשהגיע העניין של ההתאגדות, אמרתי שאני חייב להיות בתוך זה", הסביר יאסר, "כי יש לי גם שליחות אישית, קודם כל כעובד, ודבר שני כאזרח שמחפש את שוויון ההזדמנויות לכולם, לא משנה אם אתה פלסטיני, אם אתה יהודי...".

נאור קפולניק, העובד גם הוא בלאומי קארד ופעיל ב"מאבק סוציאליסטי", הוסיף כי לאומי קארד היא שיאנית השכר הנמוך במגזר הפיננסי, על אף הרווחים הגדולים שהיא גורפת וכי האינטרס של הנהלה הוא להשאיר את המצב כפי שהוא, למסמס את המאבק ולהקטין את הישגי העובדים. יחד אם זאת, הסביר נאור, התארגנות חזקה שמסוגלת להניע עובדים לפעול, בהחלט יכולה לסחוט מההנהלה הישגים. נאור הדגיש שהתארגנות כזו צריכה להתבסס על מעורבות רחבה של העובדים בקבלת החלטות בזמן מאבק, כולל מעורבות בגיבוש רשימת דרישות מהנהלה, באמצעות אסיפות עובדים שיתקיימו במחלקות השונות. מעורבות כזו תוכל למנוע מההנהלה להרדים את השטח.

גם ענת היימן, ממובילות מהלך התאגדות עובדי תיאטרון הקאמרי בתל אביב, במסגרת ארגון "כוח לעובדים", תיארה מציאות דומה של ניצול חריף ושכר נמוך על אף שהתיאטרון הוא גוף ציבורי. הסיבה לכך, כפי שהסבירה ענת, קשורה לעובדה שעובדי התיאטרון המאוגדים במסגרת ההסתדרות, הפכו עם השנים למיעוט זניח: ההסכם הקיבוצי חל רק על 26 מתוך כ־300 עובדים. הרוב הלא־מאוגד מרוויח שכר זעום, כשהעובדות במחלקת ההלבשה בה עובדת ענת משתכרות בפועל פחות משכר מינימום. ענת סיפרה כי הפניות החוזרות בנושא של העובדות בתיאטרון להסתדרות לא זכו לכל התייחסות, וזה מה שהניע אותה ואת חברותיה להתאגד בכוח לעובדים — צעד שגרר התנכלויות מצד ההנהלה. למרות הסירוב של ההנהלה להכיר בהתארגנות החדשה, המחאה שאירגנו העובדים במשותף עם פעילי כוח לעובדים, הצליחה למנוע את הפיטורים של מובילי ההתארגנות, ולרתום עוד עובדים למהלך.

שינוי בהסתדרות

מספר דוברים הצביעו על מצב בו ההתקפות מצד המעבידים והממשלה על העבודה המאורגנת אינן נענות בצעדים תקיפים מצד הנהגת ההסתדרות. הבעיה היא, כפי שהודגש עוד בדברי הפתיחה של שי, שעופר עיני ושותפיו להנהגת ההסתדרות אינם מוכנים לגייס את הכוח העצום של העבודה המאורגנת למאבק נגד שחיקת השכר, נגד תוכניות ההפרטה ושבירת העבודה המאורגנת. עיני לא עשה שום צעד בכיוון הזה לא בזמן המחאה החברתית של קיץ 2011 ולא נגד תקציב הגזירות האחרון.

הדס צוקרט, חברת מזכירות איגוד העובדים הסוציאליים ופעילה בתנועת "עתידנו", תיארה בתחילת דבריה מצב דומה בזמן מאבק השכר האחרון של העובדות הסוציאליות במרץ 2011. "מה שאפיין את המאבק, זה איזשהו חוסר הלימה בין מה שקורה בשטח לבין מה שקורה למעלה", הסבירה הדס, "לא היו שבירות שביתה, עובדות היו מוכנות להמשיך ולהילחם אבל ההנהגה שלנו, הנהגת איגוד העו״ס, לא היתה מספיק לוחמנית, לא נערכה מספיק טוב למאבק, ויותר מזה ההנהגה של ההסתדרות בעצם לא נתנה גיבוי לאיגוד שלנו".

הדס סיפרה על השינויים שחלו באיגוד בשנתיים האחרונות כתוצאה מהסקת מסקנות מהמאבק האחרון. יש שורה של נציגות חדשות ולוחמניות שנבחרו בתחילת 2013 לוועידת האיגוד מתנועת עתידנו, מפורום מאבק העו״ס וממאבק סוציאליסטי. מאז הבחירות התחיל האיגוד לפעול ביתר שאת בשביל לאגד עובדות סוציאליות בשירותי הרווחה המופרטים, ולנסות לאכוף את שכר המינימום הענפי שנקבע במסגרת מאבק השכר האחרון.

עו״ס נעמה לוין, ממאבק סוציאליסטי, הפעילה גם היא באיגוד, הדגישה כי המאבק לדמוקרטיזציה של האיגוד חייב להימשך: "הבחירות שנערכו הביאו מצד אחד תקווה שהשטח יותר מודע, והדגישו כמה חשוב להיכנס [לאיגוד] ולהשפיע. מצד שני אנשי שלומו של עופר עיני עשו כל מאמץ בשביל לסנדל את היכולת באמת להחליף בצורה משמעותית את ההנהגה". נעמה ציינה כדוגמה את פרסומי ההסתה שיצאו נגד תמי פרבר שהתמודדה לראשות האיגוד, וליקויים שונים בקלפיות. עם זאת, היא הסבירה כי "אי אפשר להתעלם מזה שכן נכנס כוח משמעותי של עובדות מהשטח" לפעילות באיגוד.

עו״ס ענבל חרמוני, נציגה בוועידת איגוד העו״ס וחברה בתנועת עתידנו הדגישה את הקשר בין השינויים באיגוד לשינוי הנחוץ בהסתדרות, בייחוד על רקע ניסיונו של היו״ר עיני להעביר את התפקיד "בירושה" לסגנו ניסנקורן. "האיגוד שלנו הוא חלק מההסתדרות ודווקא מתוך המקום הזה, אני רוצה להגיד שקורה כרגע דבר שהוא אבסורדי", אמרה ענבל. "אנחנו צריכות לדאוג שיהיו בחירות עם פרישתו של עיני, והדבר השני הוא שאנחנו נצטרך שוב לחשוב על אלטרנטיבה של עובדים ועובדות [להנהגה הקיימת], כדי שהפעם ההסתדרות תלך בכיוון שהוא יותר לוחמני ושהוא באמת מייצג את האינטרסים של העובדים והעובדות בישראל".

פורום ועדים

כל דוברי הפאנל התייחסו לכך שעל רקע גזירות הממשלה והרעה כלכלית בתנאי המחיה, המאבק לשיפור המצב של העובדים והעובדות צריך להתנהל לא רק ברמת מקום העבודה אלא גם ברמה של המשק כולו. אלא שהיכולת של הוועדים השונים לפתח תוכנית מאבק משותפת ולהציב חזית אחידה מול המעבידים והממשלה מוגבלת בשל מחסור חמור במסגרות ופורומים לדיון ותיאום שיפגישו בין נציגים מארגוני עובדים שונים ומוועדים שונים, כולל בהסתדרות עצמה. על רקע הזה, מתעורר, לדעתנו ב"מאבק סוציאליסטי", צורך בקידום פורום תיאום של ועדי עובדים שיפעל "להגנה על העבודה המאורגנת ולחיזוק המאבק נגד הפיטורים ונגד יוקר המחיה", כפי שהסביר שי.

הרעיון של קידום פורום מתאם מהסוג הזה זכה להתייחסות חיובית מצד כל דוברי הפאנל, ובנוסף גם חבר ועד עיתונאי "הארץ", אריאל גוטליב, יו״ר ועד עיתונאי מעריב לשעבר, חגי מטר, והיו״רית הנוכחית גבי גולדמן, התייחסו בדבריהם בדיון ליתרון שעשוי להיות לפורום מהסוג הזה. עמי וטורי, חבר הנהגת כוח לעובדים, אמר בדיון כי: "גם אם לכוח לעובדים יש ויכוח עקרוני, אידיאולוגי, עם האופן שבו בנויה ההסתדרות, עם ההיסטוריה של ההסתדרות, אין לנו ויכוח עקרוני עם ועדים שנמצאים בהסתדרות. כל ועד שנמצא בהסתדרות הוא מבחינתנו בן־ברית, שאנחנו נרצה לראות בהצלחתו". עוד העלה עמי הצעה לשיתוף פעולה סביב קמפיין להעלאת שכר המינימום ל־30 שקל לשעה.

הדיון, הנדיר יחסית, בין נציגי עובדים מארגונים שונים שהתקיים במסגרת הכנס, איפשר להסיק מסקנות מניסיון המאבקים האחרונים במשק, והיה בגדר צעד נוסף קדימה לבניית שיתוף פעולה חוצה איגודים במאבק לחיזוק העבודה המאורגנת ושיפור תנאי העבודה והשכר.