ישראל היום, ידיעות אחרונות, הארץ ודה מרקר — כולם טענו שעובדי חברת החשמל אשמים במחדל שגרם לעשרות אלפי משפחות להתמודד עם הפסקת חשמל של יותר מ־48 שעות. כל העיתונים שציינתי גם דאגו להסביר שעובדי חברת החשמל מקבלים שכר גבוה מידי ושהפתרון ל"מונופול של העובדים" על משק החשמל הוא תחרות, ובשורה התחתונה — הפרטה.

עובדי חברת החשמל, שבחורף שעבר עבדו בשלג במשמרות כפולות ומכופלות כדי להחזיר את החשמל לבתים, עומדים מול תוכנית הפרטה הרסנית שמאיימת לפגוע בפרנסתם של אלפי עובדים ועלולה לייקר עוד יותר את חשבונות החשמל ללקוחות לטובת רווחי הטייקונים.

לפני שבועיים (12.10) הסביר יו״ר ארגון עובדי חברת החשמל, מיקו צרפתי, בדיון בוועדת הכלכלה כי "אין סיכוי שתהיה רפורמה, אחרת אתם הולכים לאבדון. העובדים לא ישלמו את המחיר. לא נשב בשקט אם יפטרו 1,500 עובדים. גם לא יהיה מי שיטפל בציבור הצרכנים ויחלץ אתכם אם תהיינה הפסקות חשמל בסערה הבאה. לא יהיה מי שיתקן את קווי החשמל שינותקו […] באף מדינה ה'רפורמה' [הפרטה] לא הביאה להוזלת מחירי החשמל. בשוק הזה ישנם רק טייקונים שמוכרים לטייקונים ובגללם המחירים רק עולים".

כן, בעלי ההון והממשלה הניאו־ליברלית של נתניהו יודעים טוב מאוד שהכוח החזק ביותר של העבודה מאורגנת נמצא אצל ועדי העובדים שידם נמצאת על השאלטר. ועדים חזקים זה הכוח של ציבור העובדות והעובדים נגד מי שרוצה להוריד את שכרם לריצפה ולמקסם רווחים; אלה הכוחות שיכולים להגן גם על העובדים החלשים יותר, כמו העובדות הסוציאליות ועובדי הקבלן.

מהסיבה הזאת, הממשלה מקדמת שורה של הפרטות, החל מחברת החשמל ונמלי הים, עד לרכבת, הדואר והדיור הציבורי. הם רוצים שכל העובדים במקומות האלה יהיו עובדי קבלן שאינם מאוגדים, שמועסקים בשכר עוני וללא זכויות סוציאליות. ככה יוכלו מספר מיליארדרים מקורבים לנהל "שוק חופשי" מלא ב"גמישות ניהולית" ושקט תעשייתי, ולגרוף עוד רווחי עתק על חשבון הציבור.

הטענה השקרית, שבגלל שכר העובדים הציבור הרחב משלם יותר על חשמל וחברת החשמל סובלת מיעילות נמוכה, הופרכה כבר בעבר כשנבחנו העובדות. השכר של כ־13,000 העובדים בחברת החשמל מהווה כ־8.5% בלבד מההוצאות התפעוליות של החברה! החובות האדירים של החברה ומחירי החשמל היקרים הם תוצאה ישירה של החלטות ממשלה ולא של העובדים ונציגיהם.

מעבר לכך, מי שכן מקבלים משכורות עתק הם המנהלים הבכירים בחברת החשמל ולא העובדים מהשורה. פעמים רבות מתפרסמים נתונים על השכר הממוצע בחברת החשמל שמגיע לכ־30 אלף שקלים בחודש. אך הנתונים האלה מטעים מכיוון שמדובר בממוצע של משכורות המנהלים הבכירים, שמשתכרים פי כמה וכמה מרוב העובדים, בשילוב עם משכורות העובדים מהשורה שמרוויחים הרבה פחות. משכורותיהם של העובדים בחברת החשמל ובנמלי הים אכן גבוהות מהממוצע במשק, אך האם בהתחשב ביוקר המחיה בארץ אנחנו צריכים לשאוף להוריד אותן? ממש לא!

רוב העובדים במשק מרוויחים שכר שמבטיח מצוקה כלכלית ברמות שונות, אנחנו צריכים להשיג שכר של קיום בכבוד לכולם ולא לשאוף להוריד את כולם על הברכיים! יש מספיק עושר בחברה שיכול לממן את העלאות השכר האלו. אך הוא לא נמצא אצל הוועדים החזקים. הוא נמצא אצל תאגידי הענק שלא משלמים מסים ואצל הטייקונים ששודדים את משאבי הטבע שלנו ומתעשרים על גבם של מיליוני עובדות ועובדים.

אז במקום להתייצב לצד בעלי ההון במאבקם נגד העבודה המאורגנת, חשוב שאנחנו, ציבור העובדות והעובדים, נתייצב לצד הוועדים החזקים במאבק נגד ההפרטה, נגד משכורות העוני ונגד שלטון ההון.