"יותר מ־80 חיילי וקציני מג״ב נכנסו לתוך הכפר, וזאת למרות שהכפר היה שקט. כשהחיילים נכנסים לכפר, כל האנשים, גם מי שיש לו ניירות חוקיים ואישורי עבודה, מפחדים. אנשים סוגרים את החנויות שלהם ובורחים לכביש. היתה זריקת אבנים על החיילים והם התחילו להשתמש בכדורי גומי וברימוני גז... ירו המון לתוך השכונה... [הם] פושטים על הכפר כמו מאפיה". כך תיאר בינואר מוחמד אבו־חומוס, חבר ועדת המעקב של עיסאוויה, בראיון למאבק סוציאליסטי, את פשיטת כוחות מג״ב על הכפר שמהווה שכונה במזרח ירושלים.

מוחמד ניסה לתעד את הפשיטה בה נפצע קשה נכדו של אחיו, אחמד אבו־חומוס בן ה־12. הילד עדיין סובל מפגיעה מוחית קשה כתוצאה מירי של "כדור ספוג" קטלני בראשו, והוא לא מתקשר עם סביבתו.

דוחות המשטרה, שנחשפו רק ביולי, בעקבות בקשות חוזרות מצד משפחתו של אבו־חומוס, מבהירים כי במקום אכן שרר שקט וכי כוחות מג״ב נשלחו לכפר במטרה ליזום "חיכוך עם התושבים". כלומר מדובר בפרובוקציה מתוכננת מראש מצד המשטרה שמטרתה ליצור עימותים אלימים ולספק תירוץ לביצוע מעצרים.

התקשורת הממסדית בישראל עזרה לדוברות המשטרה להציג מצג־שווא כאילו היה מדובר ב"פעילות ביטחונית". דו״חות הפעולה של השוטרים מהאירוע חושפים את מה שאותו מונח מכובס מנסה להסתיר. אין דרך אחרת לתאר פעולה שכל מטרתה היא הטלת אימה על תושבים, מלבד טרור מדינתי.

ב־19 ביולי נהרג מפגיעת כדור ספוג ילד בן 10, מוחיי א־דין א־טבאח׳י. אף שנוהלי המשטרה אוסרים ירי של "כדורי ספוג" לכיוון פלג הגוף העליון ולעבר ילדים, מאז שהוכנסו לשימוש נפגעו מהם קרוב ל־30 בני אדם באורח קשה, ביניהם ילדים בני 6–7. כל הנפגעים הם פלסטינים ממזרח ירושלים מלבד עיתונאית שנפגעה בעת סיקור עימות בין המשטרה לתושבים. בכל המקרים, המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח״ש) סגרה את תיק החקירה, לרוב בטענה ש"היורה לא ידוע".

גם במקרה של אבו־חומוס, למרות המידע הגלוי המצוי בדוחות המשטרה, סגרה מח״ש את התיק. משפחת הילד עירערה על ההחלטה.

בעוד שכל חלקי ירושלים סובלים מעוני וממחסור בפרנסה ובשירותים, התושבים הפלסטינים במזרח ירושלים סובלים מהם הרבה יותר. על 15 אלף תושבי עיסאוויה מוטל עוצר מאז המלחמה ביולי 2014 והיציאה והכניסה מותרות רק דרך מחסום אחד. תושבי הכפר חיים למעשה תחת שלטון כיבוש צבאי, כשאת תפקיד הצבא מחליפים מג״ב והמשטרה.

ידה של ממשלת נתניהו לא "מושטת לשלום" אלא להמשך הדיכוי הרצחני של התושבים הפלסטינים — במקרה הזה: ילד בן 12 שלא מסוגל לדבר ולהגיב לסביבתו. עוד אסון שמתורץ באמצעות שקרים על ביטחון.