עם תחילת הקיץ ממשלת נתניהו פתחה ב"מלחמת מים" נגד התושבים הפלסטינים בגדה המערבית. משקי בית רבים באזור שכם ובמערב הגדה סובלים מאז חודש יוני מניתוקי מים הנמשכים שבועיים ואף יותר. כמו כן המחסור באספקת המים הביא להשבתה של מספר מפעלים, להחרבת משתלות ולפגיעה בגידול בעלי חיים.

המחסור נוצר כתוצאה מקיצוץ של כ־30% באספקת המים ליישובים הפלסטינים בשטחים הכבושים. במינהל האזרחי טוענים כי העלייה בצריכת המים בחודשי הקיץ דורשת מהם לנקוט "ויסות של זרימת המים" לכלל היישובים באזור הגדה המערבית, כולל ההתנחלויות.

אך בדיון שהתקיים בנושא בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בתחילת יולי, דני סופר מחברת "מקורות" ציין במפורש שהאספקה לפלסטינים היא לפי מכסה קבועה מראש, ואילו אספקת המים להתנחלויות תלויה בעלייה בביקוש. גם עובדים פלסטינים של המינהל האזרחי דיווחו ל"הארץ" כי קיבלו הנחיות לווסת את האספקה בצינורות המים המגיעים לכפרים הפלסטיניים על מנת לענות לביקוש בהתנחלויות.

בראש המינהל האזרחי עומד סגן שר הביטחון אלי בן דהן ממפלגת הבית היהודי. בן דהן הבהיר בעבר עד כמה חיי התושבים הפלסטינים בשטחים חשובים לו כשהכריז בראיון לתקשורת: "הם חיות אדם, הם לא אדם, הם לא זכאים לחיות". כמו כן, אי־אפשר לנתק בין הקיצוץ באספקת המים לצעדי הענישה הקולקטיביים שהונהגו השנה בגדה, דוגמת הטלת סגר, הריסות בתים, שלילת היתרי עבודה וכו׳.

אפליית התושבים הפלסטינים בניצול משאבי המים משתקפת באופן מובהק בנתוני הצריכה. לפי נתוני רשות המים הפלסטינית, צריכת המים הממוצעת בגדה המערבית עמדה ב־2011 על כ־73 ליטר ליום לנפש. לפי נתוני רשות המים הישראלית, צריכת המים הממוצעת בישראל עומדת על יותר מפי שניים — כ־183 ליטר ליום לנפש. לפי הערכות ארגון הבריאות העולמי (WHO) של האו״ם, הכמות המינימלית של מים לסיפוק הצריכה הבסיסית היא 100 ליטר ליום לנפש.

ממשלת נתניהו מתנערת מאחריות

בממשלת נתניהו כרגיל מתנערים מכל אחריות למשבר. "למה ישראל צריכה לספק מים לפלסטינים?" זועקים השרים. אך ישראל לא מספקת לפלסטינים מים — הרשות הפלסטינית רוכשת מים מחברת "מקורות" בתשלום מלא, ללא הנחות או סבסוד. הרשות נאלצת מראש לרכוש מים בגלל הכבילה המכוונת שלה לרשות המים הישראלית.

הגדה המערבית היא אזור עשיר במקורות מים. אך לפי הסכמי אוסלו, לרשות הפלסטינית הותר לשאוב רק 20% מכמות המים שניתן להפיק משלושת האקוויפרים בגדה. 80% הנותרים הוקצו לצד הישראלי. הזרמה או העברה של מים משטחי הגדה לעזה נאסרה לחלוטין. ממילא 20% שהוקצו ליישובים בגדה אינם נותנים מענה לצרכים שלהם. לכן בהסכם נקבע גם כי הרשות הפלסטינית תרכוש מדי שנה כ־30 מיליון מ״ק נוספים של מים מחברת "מקורות".

מאז חתימת ההסכמים, האוכלוסייה הפלסטינית בגדה כמעט הכפילה את עצמה ואילו הפקת המים העצמית של הרשות הפלסטינית ירדה ל־14% בלבד. בשביל להשלים את החסר, רוכשת הרשות הפלסטינית ממקורות כ־65 מיליון מ״ק. כלומר התלות של הרשות ברכישת מים רק גדלה — מה שעולה בקנה אחד עם מדיניות הנצחת הכיבוש.

בהיעדר משק מים עצמאי, אי־אפשר לפתח חקלאות עצמאית, תעשייה עצמאית או כלכלה עצמאית של ממש — כך ניסו כל הממשלות בעשורים האחרונים למנוע את עצם הסיכוי למימוש זכותם של הפלסטינים להקים מדינה עצמאית באמת, ולכן את הסיכוי לסיום הסכסוך ולשלום.

נציגי הימין המתנחלי בממשלה טוענים כי גם חלק מההתנחלויות סובלות ממחסור במים. לרוב מדובר בהתנחלויות מבודדות שאינן מחוברות למוביל הארצי. ועדיין גם המאחזים, המוגדרים כלא חוקיים אפילו על־ידי השלטון הישראלי, זוכים לחיבור למים זורמים ואילו יישובים פלסטיניים רבים אינם מקבלים אפילו היתרים להקמת מתקנים לאגירת מים.

נציגי הרשות הפלסטינית ב"וועדת המים המשותפת" שהוקמה במסגרת הסכמי אוסלו אולצו במשך שנים לאשר פרויקטים בהתנחלויות בשביל לקבל בתמורה אישורים לתיקון התשתיות הרעועות ביישובים הפלסטיניים. ועדיין, שעה ש־100% מהבקשות שהוגשו על־ידי ישראל אושרו, שיעור האישורים לבקשות הפלסטינים עמד על 56% בלבד.

"זיהום חוצה גבולות"

המחסור המתמשך במים והאיסור על פיתוח תשתית מים, תחת הכיבוש בגדה ותחת המצור ברצועת עזה, פוגעים לא רק בכלכלה ובבריאות התושבים אלא גם במקורות המים עצמם. האו״ם מעריך כי הנזק הכבד שנגרם לאקוויפר החוף בעזה כתוצאה ישירה מהמצור יהפוך בעוד כ־4 שנים לבלתי הפיך. מי האקוויפר, הן בעזה והן בגדה, אינם מכירים ב"קו הירוק", וזיהום מקורות המים בשטחים בהחלט עתיד להתפשט לישראל. במשרד מבקר המדינה כבר החלו להכין דו״ח בעניין שכותרתו "זיהום חוצה גבולות".

האקלים באזור, בשילוב עם השפעת תהליכי המדבור וההתחממות הגלובלית, זועקים לניהול רציונלי של משאבי המים ולתיאום בין מדינות. אקוויפר ההר בגדה יכול לתרום משמעותית לפתרון בעיית המים בשטחים הפלסטיניים הכבושים, בישראל ובירדן. אך משק המים בגדה נהפך לבן ערובה של הכיבוש ומפעל ההתנחלויות.

יש צורך בוער בקידום מאבק לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית סוציאליסטית לצד ישראל סוציאליסטית כחלק מקונפדרציה סוציאליסטית של האזור. מסגרת כזאת תאפשר לפתח את משאבי המים באזור לרווחת כלל התושבים, באמצעות פרויקטים משותפים שיבטיחו את הזכות הבסיסית למים של כל הקבוצות הלאומיות ללא אפליה ותוך שמירה על הסביבה.