מאז 22 בנובמבר שובתים כ־5,000 עובדות ועובדים נגד החלטת קלובר (Clover), ענקית המשקאות ומוצרי החלב הדרום־אפריקאית, על קיצוץ שכר ועל חיסול כ־1,500 מישרות, תוך סגירת אתרי ייצור, בהם מפעל ייצור הגבינות הגדול באפריקה. הם דורשים לבטל לאלתר את קיצוצי השכר והפיטורים, ותחת זאת להעלות את השכר ב־10% ושממשלת דרום אפריקה תלאים את התאגיד ותעבירו לפיקוח ולניהול דמוקרטיים בידיהם. קלובר טוענת בעזות מצח שתנאי המגפה כופים כביכול את ההתקפות על העובדים, אפילו שעה שרווחיה רק תפחו ב־2020 ב־46% ל־673 מיליון דולר. עד כה, בלחץ השביתה, ההנהלה נאלצה לשוב לשולחן המו״מ והודיעה על ביטול פיטוריהם של 800 עובדים.

העובדים והעובדות מאורגנים באיגוד עובדי התעשייה GIWUSA, ובחלקם באיגוד עובדי המזון FAWU, כשהפעם הוקם ועד פעולה משותף לשני האיגודים, המוביל קמפיין שטח לוחמני. הם אירגנו אסיפות המוניות, הפגנות וגם צעדות מחאה שבמהלכן הסירו מוצרי קלובר ממדפים בחנויות — צעד שחלק מבעלי החנויות הקטנות הצטרפו אליו בעצמם בסולידריות.

כבר באוקטובר 2020 פתחו עובדי ועובדות קלובר בשביתה שארכה 9 שבועות בדרישה לשיפור שכר ותנאים, שהידרדרו על רקע צעדי רה־ארגון ובצל המגפה. השביתה הצליחה לבסוף להשיג העלאת שכר של 6.5%, ביטול העסקה קבלנית ב־380 מישרות וסוף לכפיית עבודה בחגים. אך אין ויתור שבעלי ההון לא יחפשו הזדמנות לקחת חזרה.

הבעלים של קלובר זוכרים היטב את הוויתורים שאולצו לספק בסבב המאבק הקודם, ואינם בוחלים באמצעים במאמץ לרסק את השביתה. ניסיון ההנהלה לפגוע בתנאי העובדים שלא חברו תחילה לשביתה, כדי להסיתם, הסתיים דווקא בהחלטתם לשבות ולחבור למשמרות השביתה. אך ההתקפות לא הסתכמו בכך. בתחילת ינואר דווח גם על בריונים שכירים שנשלחו לבתי עובדים כדי לאיים עליהם שישברו שביתה, רכבי עובדים הוצתו ועובדים קיבלו שיחות טלפון מאיימות. כוח אבטחה פרטי של קלובר באחד האתרים אף תקף עובדים בגז מדמיע ובקליעי מתכת מצופי גומי.

המחאה נגד השתלטות קוקה־קולה ישראל

קלובר, שהוקמה ב־1898, נמצאת כיום בשליטת קוקה־קולה ישראל (החברה המרכזית לייצור משקאות קלים), שבבעלות משפחת ורטהיים, מאז נרכשה ב־2019 באמצעות קבוצת משקיעים בהובלת חברת־הבת מילקו/טרה. התאגיד חולש על מעל לחצי משוק המשקאות הישראלי ותחתיו עובדים גם אלפי עובדים ישראלים, המאורגנים בהסתדרות הכללית. הוא מחזיק בין השאר במותגים נביעות, פריגת, יקב תבור ומשק צוריאל, ושולט בערוץ 12, בזכייני קרלסברג בישראל ובטורקיה, ובעסקים באוזבקיסטן וברומניה. משפחת ורטהיים שולטת בנוסף בבנק מזרחי־טפחות ובתאגיד הנדל״ן אלוני חץ.

בראיון באחרונה דחה מנכ״ל קוקה־קולה ישראל, ניר לוינגר, את הטענות ל"כוחנות ודורסנות", ממש בימים שבהם הצטרף התאגיד לחגיגת ההתייקרויות בשוק הישראלי, עם הודעה על ייקור מחירי משקאות אלכוהוליים. נזכיר שב־2020 דיווחה מכונת הרווח הענקית על קיצוץ של מאות מישרות בחסות הקורונה.

ההשתלטות על קלובר נועדה לא רק לשעבד כוח־עבודה זול בידי הון זר, אלא גם לאפשר השתלטות על שוק החלב והמשקאות המקומי במדינה הניאו־קולוניאלית. למעשה, נפתח פתח לדחיקת הייצור המקומי לטובת היצף סחורות עודפות. קלובר פנתה לסגירת אתרי ייצור בפנים הארץ, ובעקבות כך המיטה משבר על קהילות מקומיות וגררה התייקרויות של מוצרי חלב. נשיא האיגוד GIWUSA, ממטלווה סביי (Mametlwe Sebei), חבר מפלגת העובדים הסוציאליסטית (WASP), מפלגה־אחות של מאבק סוציאליסטי, הדגיש בראיון לחדשות SABC ב־24.12: "מילקו וקלובר שיקרו בבוטות בזמנו, שלא רק שלא יסגרו מפעלים ויגרמו לאובדן מישרות אלא שאף יצרו 500 מישרות חדשות. מאז, 2,000 עובדים איבדו את פרנסתם. הם סוגרים את המפעלים בפנים הארץ… מדובר בוונדליזם תעשייתי נפשע ביצרנית מוצרי החלב הגדולה בדרום אפריקה, בחתירה לצמקה לכדי מרכזי הפצה ליבוא סחורות ישראליות, על חשבון העובדים כאן, על חשבון קהילות. הממשלה נבחרה על סמך הבטחה ליצור מישרות ואנחנו קוראים להלאים את קלובר כדי להגן על פרנסה ועל כושר הייצור התעשייתי בארץ הזאת. דה־תיעוש של המשק והרס אחת היצרניות הגדולות בענף המזון ללא התערבות ממשלתית יחמירו את האבטלה ההמונית" — שיעור האבטלה בדרום אפריקה מתקרב ל־50%.

לקוקה־קולה ישראל יש מרכז לוגיסטי מעבר לקו הירוק, באזור התעשייה ההתנחלותי עטרות, בצפון ירושלים המזרחית, בין הכפרים הפלסטיניים א־ראם וביר־נבאלא, המשויכים לנפת אל־קודס של הרשות הפלסטינית. ב־2015 התאגיד אף תרם 50 אלף שקל לתנועת הימין הפרובוקטיבית 'אם תרצו', המקדמת רדיפה נגד מתנגדי כיבוש. פעילות התאגיד לתמיכה בכיבוש, ורווחיו ממנו, מוצנעים, אך עוררו תשומת לב בדרום אפריקה, שם התארגן כבר סביב שלב הרכישה קמפיין מחאה בדרישה למנוע את השתלטות 'החברה המרכזית'. מתוך סולידריות בינלאומית נגד הכיבוש, עובדי קלובר מוסיפים לדרוש מאז את הפקעת השליטה מידי התאגיד האימפריאליסטי הישראלי, ואף בכלל, כאמור, מידי בעלי ההון.

סולידריות בינלאומית

השביתה זוכה לתמיכת פדרציית האיגודים SAFTU, ארגונים חברתיים ואף עסקים קטנים. שורה ארוכה של ארגונים חתמו על הצהרת סולידריות בינלאומית, ופורסמו הצהרות תמיכה גם מצד התאחדות האיגודים הפלסטיניים החדשה (המאגדת מעל 15 אלף עובדים פלסטינים מהגדה בהתנחלויות ובגבולות הקו הירוק) והתאחדות החקלאים הפלסטינים.

עובדי ועובדות קלובר קוראים להמשך בניית סולידריות, מצד עובדים ועובדות ישראלים ואחרים באתרים ברחבי העולם שבשליטת קוקה־קולה ישראל. ב־27 בינואר התארגן יום פעולה בינלאומי, בסולידריות עם השביתה, ביוזמת תנועת 'אלטרנטיבה סוציאליסטית בינלאומית' (ISA), בה שותפות מפלגת העובדים הסוציאליסטית (WASP) ומאבק סוציאליסטי. משמרות מחאה התארגנו בשורת ערים בעולם, כולל פעולת סולידריות ביוזמת מאבק סוציאליסטי בסמוך למפעל קוקה־קולה ישראל בבני־ברק.

במהלך הפעולה בבני־ברק הסביר נאור קפולניק את החשיבות של השביתה בדרום אפריקה גם עבור העובדים הישראלים של החברה המרכזית למשקאות: "אנחנו כאן בשביל להביע סולידריות עם העובדים בדרום אפריקה, שנמצאים בסכנת פיטורים בעקבות פעולה של הנהלה של החברה המרכזית למשקאות. יש פה מסר מאוד חשוב שנוגע לא רק לסולידריות בינלאומית עם כל קבוצת עובדים שעומדת בפני סכנת פיטורים, אלא גם עם העובדים שנמצאים פה. אם ההנהלה כאן, של המפעל הזה, בכזו קלות מוכנה לפטר אלפי עובדים בתקופה של משבר עולמי, בריאותי, כלכלי, חברתי בדרום אפריקה, מה ימנע ממנה לעשות את זה כאן? אם היא יכולה לעשות את זה בדרום אפריקה היא יכולה לעשות את זה בכל מקום".