בתום השבוע ה־13 לתנועה ההמונית נגד הממשלה יצאו שוב מאות אלפים לרחובות במספר מוקדים, בהם כ־180–230 אלף, לפי אומדנים שונים, בעצרת המרכזית ברחוב קפלן וצומת עזריאלי בתל אביב. ההפגנות במוצ״ש, 1 באפריל, חתמו שבוע סוער במיוחד. בתחילת השבוע נתניהו עוד היה נחוש להעביר מיידית את מהלך ההשתלטות על מינוי השופטים. אלא שביום שני, השביתה הכללית במשק אילצה את הממשלה לדחות את צעדי החקיקה. בינתיים החלו שיחות "פשרה" בבית הנשיא בהשתתפות נציגי חלק ממפלגות האופוזיציה בכנסת. נוכח השהיית החקיקה והמשא־ומתן בבית הנשיא, היה סימן שאלה לגבי היקף ההתגייסות להפגנות, שעה שקולות ממסדיים קידמו מסרי הרגעה.

אולם הכרזת נתניהו נתקלה בחשדנות ותחושת הדחיפות קיבלה חיזוק נוסף מהבטחתו לבן־גביר לקדם מיידית הקמת "משמר לאומי", והעובדה שבימים שקדמו להפגנה הממשלה הצליחה להוציא לרחובות כ־30 אלף מפגינים לתמיכה ב"הפיכה המשפטית", בהפגנות שכללו בריונים מהימין הקיצוני כמו כנופיית לה־פמיליה.

בהפגנה המרכזית בקפלן, התחושה הייתה, בדומה לשבועות האחרונים, דחוסה מאוד בשיאה, במהלך הנאומים. בסוף הנאומים, כמה מאות צעדו לכיוון איילון. שם המתין להם כוח משטרה שתקף מפגינים בברוטליות, כולל פרשים שהצליפו בשוט בצעירה שעמדה בשולי הכביש.

"אזרחים סוג ב'"

בין הנואמים בבמה המרכזית בעצרת בקפלן הייתה רינה איילין־גורליק, מנכ״לית אגודת יהודי אתיופיה. בנאום יוצא דופן, היא דיברה על הקמפיין הצבוע "אזרח סוג ב׳" שמובילה הממשלה, והבהירה מיהם באמת "אזרחים סוג ב'", כשערכה השוואות אמיצות בין הקושי לגדל ילד באום אל־פחם ובקריית מלאכי, והזכירה שילדים יוצאי אתיופיה חשופים יותר לאלימות משטרתית. היא הציגה יחס ביקורתי מוצדק כלפי בג״ץ ומערכת המשפט, בהקשר של אפליית יוצאי אתיופיה ושל מיעוטים בכלל, אך הדגישה שהתוכנית המשפטית של הממשלה רק תחמיר את הבעיה.

מתוך דבריה: "להיות אזרחית סוג ב', זה שלא ישכירו לך דירה רק בגלל שאת אתיופית או ערבייה. זה לא להתקבל לאולפנא רק כי את ילדה מזרחית. להיות אזרחית סוג ב', זה שמשליכים את הדם שאת תורמת, או מסרבים לשכב לידך במיון יולדות. זה שאסור לך לדבר בשפת האם שלך במקום העבודה — רק כי זו ערבית. להיות אזרחים סוג ב', זה לדעת שלילד שלך יש סיכוי להירצח ברחוב בלי שאף אחד יתרגש, רק כי את מגדלת אותו באום אל־פחם או בקריית מלאכי. להיות אזרח סוג ב' זה לההרג על ידי המשטרה כשאתה בדרך להתפלל".

אף שאיילין־גורליק לא התייחסה ישירות לכיבוש, הערתה האחרונה רומזת למוחמד אלעס׳יבי, סטודנט לרפואה בן 26, שנורה למוות בידי המשטרה בסמוך למסגד אל־אקצא יום קודם. אין זה מקרה ראשון של פלסטיני אזרח ישראל שנורה בידי המשטרה בתואנת סיכול ניסיון תקיפה ומבלי שהוצג תיעוד של האירוע, למרות ריבוי מצלמות בזירה. איילין־גורליק יצאה נגד הרעיון של הגנת הסטטוס־קוו של "הדמוקרטיה הישראלית" כיום, אותה ביקרה וקראה להיאבק למען דמוקרטיה "ייצוגית יותר" ו"שוויונית יותר".

המו״מ עם הממשלה הוא מלכודת

אנחנו במאבק סוציאליסטי פעלנו בשטח בעצרת המרכזית בתל אביב. התפרסנו עם שני דוכני הסברה, כשאחד משמש כבמה פתוחה, בעוד שהשני קרוב יותר לאחד ממסכי הענק. בתחילת ההפגנה, במהלך ההתאספות, אירגנו מיצג מחאה שבמהלכו הרמנו שלטים עם הקריאה ״שום פשרה״, בהתייחס למשא־ומתן החותר להגיע להסכמה עם הממשלה על מרכיבים מתוך תוכנית נתניהו־לוין.

בהתערבות שלנו ככוח סוציאליסטי בשטח, אנחנו פועלים להצגת הדרך קדימה לחיזוק המאבק מול ממשלת נתניהו וימין הקיצוני, ולמוצא מהמשבר מבחינת ציבור העובדות והעובדים, על בסיס חוצה־קהילות. בין השאר, קראנו להתנגד להקמת המיליציה הפרטית של בן־גביר, ולא לקבל את הרעיון שגורמי "מרכז־ימין" כמו גנץ ולפיד ידברו בשם ההמונים שיצאו לרחובות וייקבעו באיזה תנאים לסיים את המאבק. הסברנו שה"הידברות" היא מלכודת שנועדה לאפשר לממשלה המסוכנת הזאת להיערך מחדש, בעוד שהיא נמצאת בנקודת שפל ונשענת על תמיכת מיעוט בציבור הכללי.

מה שדרוש הוא לא חתירה לפשרה מול ההתקפות מצד הממשלה אלא מאבק במכלול סדר־היום שלה — כולל החרפת יוקר המחיה בשירות בעלי ההון, איומים על העבודה המאורגנת, מדיניות המעמיקה אי־שוויון, לאומנות משיחית, גזענות, כפייה דתית, כיבוש והתנחלויות, התקפות על נשים ולהטב״ק+. המאבק צריך לחתור להפלת הממשלה. אך לא כדי לחזור לאחור לממשלה הקפיטליסטית ההרסנית של בנט־לפיד, שסללה את הדרך למשבר הנוכחי. מול הממשלה ומול מפלגות ה"מרכז" התופסות טרמפ על המאבק לצד בעלי הון וגנרלים, נחוץ לקדם הצבת אלטרנטיבה פוליטית, על בסיס סדר־יום של שינוי סוציאליסטי בשירות האנשים העובדים וקהילות מופלות.